שטאנץ

כדאי לכם להקדיש כמה דקות ל־Google Scribe, היישום החדש ששחררה ענקית האינטרנט. ה־Scribe מאפשר להתחיל לכתוב דבר מה, ומיד לאחר השלמת המילה הראשונה הוא מציע את המילה הבאה שכנראה נרצה לכתוב, ואחריה הוא מציע את הבאה, והבאה, וכך הלאה. בעצם אפשר להסתפק בכתיבת כמה מילות פתיחה קצרות, ומכאן ואילך רק לאשר ב"אנטר" את מילות ההמשך שהיישום מציע. מדובר עדיין בגרסת פיתוח, אבל כזו שמהווה עוד צעד בכיוון שאליו הולכת הרשת: אחידות מוחלטת. שטאנץ.

במקור, ה־Scribe נועד לקצר תהליכים, לאפשר הקלדה מהירה ולאותת כשהוא מזהה טעויות או מילים ששכחת. בעתיד הוא יוכל להזכיר לך עובדות שלמות בטקסט שאתה כותב. היישום עוד רחוק מלהיות מושלם, ובחירה עקבית בהצעות של Scribe תניב הרבה משפטי ג'יבריש. ועדיין, זהו עוד שלב בדרך לקריאת המחשבות שלנו, ומכאן של הצרכים שלנו.

טכנולוגיה דומה כבר פועלת היטב במנועי המלצה סופר־מתוחכמים באין ספור אתרים ברשת, בעיקר באתרי קניות. רכישה, או אפילו חיפוש, של מוצר גוררים מיד המלצות על מוצרים שהמחשב מזהה שיש סיכוי טוב שנרצה בהם. הפרופיל שלנו, משולב בפרופילים של אלה שעשו את הצעד הזה לפנינו, מניב תוצאה ידועה מראש. החריגות מנוטרלות. זה הגביע הקדוש של עולם הטכנולוגיה: בינה מלאכותית שתעקוב דרך האינטרנט אחרי התנהגותנו, תלמד את ההרגלים והרצונות שלנו, ותחליט עבור כל אחד מה הוא בעצם רוצה.

היישום החדש של גוגל לא מוכר לנו כלום בשלב זה, אבל מה שמבהיל בו זו האחידות. כתבת מילה, והמכונה כבר יודעת מה אתה רוצה לומר. מיליארדי אנשים כבר כתבו את המילה הזו לפניך, והשלימו את המשפט בדרך מסוימת. אין סיבה שלא תשלים אותו גם אתה באותו אופן. החשיבה האישית מתועלת לתוך הערוצים שנחרשו על ידי אין ספור מוחות אנושיים לפנינו. המחשב מציע שנזרום בתוכם. זה קל יותר מבחינתו. בקרוב, בלי שנרגיש, זה יהיה קל יותר גם מבחינתנו. יצירתיות תיהפך לבעייתית, כי היא חורגת מהשטאנץ. המחשב לא יידע לזהות אותה. הוא לא יודע לקרוא בדייקנות חשיבה אישית, מפתיעה, לא שגרתית. לכן היא תלך ותיעלם. חשיבה אישית היא מעמסה.

למען האמת, סביר שהמחשב יזהה סוגים מסוימים שיוגדרו לו מראש כייחודיים. אם אתה, למשל, בן 38, גר בתל אביב וקנית נעלי התעמלות אדומות עם סוליה שקופה, הוא יזהה אותך כמעודכן לשעבר שמרשה לעצמו עדיין להתפרע בקצוות רגע לפני שהבורגנות בולעת אותו - או לחלופין כעיוור צבעים. תידרש לו עוד אינטראקציה קצרה איתך כדי להבחין בין האפשרויות, ואז יציע לך את הנעליים המתאימות לכל מי שהוא ייחודי מהזן שלך.

חשיבה אישית היא מעמסה צילום: shutterstock

אתרי תוכן, בעיקר אתרי חדשות, כבר הבינו מזמן איך לכתוב לתוך השטאנצה שהמנועים של גוגל מקדמים. כותרות מתוחכמות, עם הומור פנימי או חריזה, למשל, נעלמו. "מילות מפתח" שגורות, מזוהות, מחליפות אותן. עכשיו גוגל מזמינה גם אותנו להיכנס לתלם. מנוע החיפוש שלה הרי יודע בכל רגע נתון באיזו ארץ אנחנו נמצאים, אם יום אצלנו או לילה, אם אנחנו בבית כרגע או בעבודה, לאילו אתרים אנחנו גולשים, מה חיפשנו, מי החברים שלנו, מתי אנחנו נוהגים לכתוב ועם מי אנחנו מתכתבים. כשהוא מחבר את זה עם מיליארדי מחרוזות חיפוש, מסמכים, בלוגים ואין ספור משפטים שניסחנו בעצמנו, הוא כבר מסוגל לנחש במידה רבה של דיוק מה נרצה לומר. הנה מה שכתבו לפניכם, הנה מה שאתם כתבתם בעבר, קדימה, תחזרו על זה.

לטובת משתמשי וורדפרס, פלטפורמת הבלוגים הגדולה בעולם, יש כבר פלאג מיוחד שמאפשר להתחבר ל־Scribe בעת הכתיבה בבלוג שלהם. עכשיו דמיינו 26 מיליון בלוגרים שמחוברים למערכת אחת שמציעה השלמת משפטים המבוססת במידה רבה על... 26 מיליון בלוגרים שכותבים משפטים.

ג'וזף וויזנבאום, פרופסור למדעי המחשב ב־MIT, תקף כבר בשנות השבעים את הניסיון ליצור בינה מלאכותית שתתיימר לחקות את המוח האנושי. וויזנבאום טען שלא ניתן ליצור בינה כזו, וממילא אסור להרשות לניסיון להצליח. כחלק מהטיעון שלו נגד בינה מלאכותית הוא כתב את התוכנה "אלייזה" - על שם אלייזה דוליטל - שקיימה דיאלוג קוהרנטי לכאורה עם אדם שישב מולה, במתכונת של טיפול פסיכולוגי. וויזנבאום ניסה להראות עד כמה הניסיון נואל, אבל לאלייזה, שהקסימה אלפים שראו מולם מכונה מדברת בעצמה, היתה פעולה הפוכה. לבני אדם קשה לעמוד בפני הקסם של האנשת המחשב.

הטיעונים של וויזנבאום נשמעים מעט מיושנים היום, כשבכל העולם מפתחים עוד ועוד טכנולוגיות שכל תכליתן לזהות בדייקנות את המחשבות והצרכים שלנו ולהגיב כמונו. ועדיין, הטיעון הבסיסי שלו נגד סכנת השטאנץ שריר וקיים. יש הבדל, הוא הסביר, בין החלטה (deciding), שגם מחשב יכול לעשות, לבין בחירה (choosing), שהיא תכלית האנושיות, מבוססת על אין ספור פרמטרים בלתי ניתנים בהכרח לכימות ולכן מורכבת הרבה יותר.

ההבדל הזה נכון גם כשאנחנו עומדים לכתוב את המשפט הבא שלנו. אסור שהוא יהיה מבוסס סתם על החלטה. הבחירה האישית צריכה להנחות אותנו, גם אם מדובר במשפט שהמנוע של גוגל לא יידע לקטלג באופן מיידי. אחרת כשנכתוב לו "google is" יתעקש ה־Scribe להשלים "your friend".