חקר ביצועים: גיליון הערכה שבועי

כץ כבר קנה כרטיסיה

השבוע נסעתי ברכבת הקלה בירושלים. אחרי כמעט שש שנים של עבודות בכביש שהרסו לי את האוטו, ואחרי לילות בלי שינה בגלל הדחפורים שעבדו מחוץ לחלון, הנסיעה היתה בעבורי כמעט חלום שהתגשם. כמעט. כי למרות ההתרגשות נסענו רק קילומטר, מהגבעה הצרפתית עד שיח' ג'ראח (ובחזרה). וקשה לומר שזו היתה ממש נסיעה, כי בכל פעם שהגענו לצומת נאלצו שוטרי מג"ב שליוו את הנסיעה לעצור את התנועה, והסדרנים החרוצים של הרכבת רצו לצדה והסיטו את המחסומים שמוצבים על הדרך. בקיצור, לא ממש נסיעה, אבל מספיק קרוב לדבר האמיתי. חבל רק שישראל כץ התעקש לקלקל את האווירה בנוכחותו, אף על פי שאין לו דבר וחצי דבר עם הרכבת הקלה בירושלים. ככה זה: הכישלון הוא יתום, להצלחה יש את ישראל כץ.

שאול אמסטרדמסקי

אשת חיל מי ימצא

יעקב נאמן צילום: גלעד קוולרציק

שבועיים חלפו מאז הורה בג"ץ לשר המשפטים יעקב נאמן לתור בבהילות אחר נשים לוועדת טירקל, בצו שכלל בתוכו גם כיסוי תחת מובנה: אם יסרבו חמש נשים שונות לתפקיד, הצו יבוטל. השבוע חזר נאמן כלעומת שבא. "כל החמש סירבו", אמר. ממש הפתעה: לא נמצאה ולו אשה ראויה אחת שתסכים להצטרף כגלגל שישי לעגלה שכבר יצאה לדרך, ועוד על תקן זו שהוכנסה תחת צו בית משפט, במסגרת אפליה מתקנת. בג"ץ תמיד ידע שלפעמים עדיף להיות חכם מאשר צודק. לאן נעלם ההיגיון הבריא הזה?

משה גורלי

בעלי המניות פוגשים חברים מהפורום

אסיפת גבעות עולם, השבוע. משקיעים משולהבים צילום: חיים צח

שירותים ציבוריים בבנייני האומה בירושלים, רגע לפני כנס המשקיעים של שותפות חיפושי הנפט גבעות עולם. "אני השיח' הסעודי", אומר מישהו בגאווה לבחור המבוהל במקצת שעומד לידו, "אתה יודע, מהפורום של גבעות עולם באינטרנט. בוא, אכיר לך את העטלף השחור". העטלף הוא גם בין הראשונים לתפוס את המיקרופון בשלב השאלות, אלא ששאלתו דומה יותר לנאום ארוך שמשבח את השותפות, מנהליה, וכמובן את הגיאולוג/הכוכב הראשי שלה טוביה לוסקין.  

בקהל יושבים עוד כמה עטלפים ושיח'ים שמדרבנים את הקהל למחיאות כפיים סוערות בדיוק במקומות הנכונים. אין ספק - גבעות ומאמיניה יודעים לנהל היטב את ההצגה, בין אם זה בבנייני האומה ובין אם זה בפורומים באינטרנט. הם עושים את זה היטב כבר כ־20 שנה בלי שמצאו נפט בכמויות מסחריות, בטח לא כאלו שיצדיקו שווי של מיליארד שקל.

גולן פרידנפלד

שלום לא עושה חשבון

זכי שלום צילום: שאול גולן

זכי שלום, הבעלים של רשת חצי חינם, לא נמצא בביזנס בשביל לעשות חברים. כל מה שמעניין אותו זה שורת הרווח, לא יחסים טובים עם הספקים, לא עיתונות אוהדת ואפילו לא התדמית שלו בעיני הקונים. כך, בהחלטה של רגע, נכנס השבוע לעימות חזיתי עם אסם וסילק את מוצריה מן המדפים אצלו ברשת, רק מפני שזו סירבה להשתתף במיליוני שקלים בהקמת הסניף החדש שלו בהוד השרון. לא חלפו שלושה ימיםואסם נכנעה לסחטנות, ורק ביקשה משלום שלא יספר עד כמה. מה שמוכיח שוב שבישראל, גם בעסקים, מה שלא הולך בכוח, הולך ביותר כוח.

גבי קסלר

ברק עבר לנוהל צבאי מזורז

אהוד ברק צילום: מיכאל קרמר

העיסוק במסמך שכונה "מסמך גלנט" היה אולי מופרז, צעקני ומניפולטיבי, כמו כל התקף תקשורתי בשנים האחרונות, אבל ברור שחשיפתו של המסמך, והדיון הציבורי במשמעויותיו, היו חשובים. למדנו עוד משהו על הפרנויה והכחש ביחסים בין קברניטים ועל קורי העכבישים של הדמויות הסמויות מן העין במסדרונות המכוערים של הכוח. אנחנו זקוקים מעת לעת לתזכורת מעין זו לאנושיותם של כל בני האדם, גם שרים ושועים ואלופים. הקלקול היחיד הוא שבתוך המהומה בחר שר הביטחון את הרמטכ"ל ה־20 בהליך בהול ומבוהל, בום־בום ברק, בלי דיון ציבורי ממשי על כישוריו ועמדותיו לעומת האלופים המתחרים. יכול להיות שיואב גלנט הוא המועמד הראוי ביותר לתפקיד הרמטכ"ל. למרבה הצער, אנחנו נאלצים לסמוך בעניין זה על אהוד ברק. וזה לא קל.

יואל אסתרון

דהן כבר לא יציל את קומברס

אנדרה דהאן צילום: Michael Dahan, Kristin Burns

הרבה דם רע נשפך השבוע בעיתונות סביב קומברס. בכירים לשעבר תקפו את המנכ"ל הנוכחי אנדרה דהן, שהגיב בזריקת בוץ חוזרת על פני המייסדים והבכירים שבאו אחריהם. אלא שעם כל הכבוד לכבודם הפגוע של מנהלי העבר וההווה, סיפור נפילתה של קומברס הוא קודם כל סיפור עצוב, על התרסקותה של אחת מספינות הדגל של ההייטק הישראלי, שאמורה היתה להוביל את הענף המקומי עוד שנים ארוכות, להכשיר ולפרנס עוד אלפי מהנדסים מוכשרים. מי אשם? זה כבר לא חשוב. כולנו הפסדנו.

עומרי כהן

הולינד: הפרויקט המכוער עוד יחזור לנקום בנו

אהוד אולמרט. המלצה לכתב אישום צילום: אוראל כהן

מראש העירייה לראש העירייה שלפניו. מהסגן ועד המהנדס, ולא נשכח לרגע את ראש הלשכה המיתולוגית. אם להאמין למשטרת ישראל, הרי שבכולם פשתה השחיתות בפרשת הולילנד ואכלה כל חלקה טובה. אבל עוד רגע יכבו זרקורי התקשורת, ונישאר עם הליך משפטי ארוך ומייגע. ואז מה? כנראה ניווכח שעוד איבר בגוף השלטוני נכנס לשיתוק ורפיסות. קחו לדוגמה את רשות המסים. מאז התפוצצה בשנת 2006 הפרשה ההיא, אין אף פקיד שומה שמוכן לקחת אחריות ולחתום על הסכם שחורג במילימטר מהנורמה, שלא לדבר על הפגנת יצירתיות וגמישות, גם כשהדבר הגיוני ומוצדק. אפשר רק לקוות שלתחום המוניציפלי לא ממתין עתה גורל דומה.

עידן גרינבאום

הציבור הישראלי מסתפק בנזיד עדשים

פשוט תענוג לראות איך מדינת ישראל דואגת לאזרחיה. הרכבת הקלה בירושלים עשתה השבוע את נסיעת המבחן הראשונה שלה, ובאביב הקרוב היא כבר צפויה לעלות על הפסים. עד אז אולי גם נשלם פחות לחברות הסלולריות בעקבות הפחתת דמי הקישוריות, נוכל לשלם פחות מסים בגלל תמלוגי הגז, ומי יודע, אולי גם יופחתו העמלות שאנו משלמים למנהלי קופות הגמל. אח, באיזה נזיד עדשים קונים אותנו. בלי לזלזל באף אחת מהרפורמות הללו, הרי שמדובר בכסף קטן – חיסכון של עשרות או לכל היותר מאות שקלים אחדים.

כסף קטן שרק מדגיש את האבסורד בכך שלכסף הגדול – אותם מאות אלפי שקלים שצריך היום זוג צעיר כדי לרכוש דירה – אף אחד לא דואג. אין אף לא ועדת מומחים אחת, לא חברת ייעוץ זרה ולא ניסיון לגבש רפורמה מקיפה. במקום זאת ממשיכים הגופים הממשלתיים להלעיט אותנו בדו"חות מבולבלים על מגמות בשוק המגורים: סקירות רבעוניות של האוצר, דו"חות של השמאי הממשלתי, סיכומים של הלמ"ס וניתוחים אקראיים של בנק ישראל. ערימות של ניירות. ימים על גבי ימים של עבודה. לכולם יש מה להגיד אבל אף אחד מהם לא באמת עושה. פול גז בניוטרל.

גלית חמי