מה אכפת לצינור
דן מרידור וארקדי גאידמק. מחזה אבסורד בשלוש מערכות
"דן?".
"אמממ".
"יש לך שיחה".
"ביקשתי לא להעביר לי שיחות היום, אני מהרהר לעומק".
"הוא מתעקש. יש לו מבטא מצחיק".
דן מרידור צילום: טל שחר "קחי הודעה בבקשה".
"הוא אומר שקוראים לו ארקדי גאידמק, ועוד לא נולד בן אדם שהוא מוסר לו הודעה".
(שתיקה).
"דן?"
"רגע, אני חושב לעומק. תשאלי מה הוא רוצה".
"הוא אומר משהו על שימוע".
"אוי, ישמור האל. (בלחש, לעצמו) אני מזכיר הממשלה לשעבר, אני שר המשפטים לשעבר, אני שר האוצר לשעבר, החברים שלי גרים על הגבעה בירושלים, אבא שלי היה…".
"600 אלף דולר".
"מה?".
"600 אלף דולר הוא נותנת לשימוש אחד פעמי".
"את מתכוונת שהוא ישלם 600 אלף דולר לשימוע
חד־פעמי? למה התחלת לדבר עם מבטא?".
"קצת קשה לי להבין אותו. אבל 600 אלף אני מבינה בטוח".
(שתיקה).
"דן, מה להגיד לו?".
(בלחש, לעצמו) "תהיה חזק... התדמית... נסיך… בייניש... אסור שזה יידבק אליי...".
"5 מיליון דולר הוא נותנת אם מבתק הכל".
"את מתכוונת שהוא ישלם 5 מיליון דולר אם השימוע מבטל את כל כתב האישום?".
"אתה כבר מבין אותו הרבה יותר טוב ממני".
"טוב, תעבירי בבקשה את השיחה לאילן".
יולי 2006, בוקר, משרד עו"ד צדוק, תל אביב.
ארקדי גאידמק מתיישב על הכורסה. צעיף שחור צהוב לצווארו. המזכירה מניחה על השולחן כוסית ארמניאק וכוס תה, ויוצאת.
"מר גאידמק, בעוד שבוע יתקיים השימוע, אני צריך שתחזור איתי על העובדות כדי שלא אתבלבל. אני אמנם פרקליט מעמיק ומוערך מאוד, אבל קצת חסר ניסיון בתחום הפלילי".
"אנחנו לקחת השנה".
"אבל אמרת שלא לקחת".
"לקחת, לקחת, בטח לקחת. קורעים להפועל צורה, אחר כך אמרו לי אני נהיה ראש עיר ברגע".
"אתה בוודאי מדבר על כדורגל".
"אז מה לדבר?".
"שימוע. אני צריך שתחזור על העובדות בקשר לחשדות להלבנת ההון בבנק הפועלים לקראת השימוע שייערך לך".
"שימוע? מה יש לחזור? אני משלם, אתה מבתק".
"מבטל. זה לא כל כך פשוט. צריך לשכנע. זו מלאכה קשה".
"מה קשה, חברים שלך לא? אמרו לי אתה מכיר את כולם, אמרו לי לשעבר שר משחטים...".
"משפטים".
"בדיוק. אמרו לי אליגטור מבריק...".
"ליטיגטור. דווקא לא כל כך התחום שלי...".
"מה אני אומר אליגטור, אמרו לי כריש".
"כריש..." (מבליע חיוך של שביעות רצון).
"אמרו לי המון שקרים...".
"קשרים. כן, יש לי הרבה קשרים. אבל אתה חייב להבין, פה בישראל זה לא עובד ככה".
"למה לא עובד? אמרו לי חבר של בין איש".
"ביניש. כן, אנחנו מיודדים".
"נו, מה עוד צריך? היא שוחטת עליונה, לא?".
"שופטת. כן. אבל היא לא קשורה".
"מה לא קשורה? עוד רגע היא נשיא. חזקה כמו פוטין".
"היא בכלל לא מעורבת".
"בטח לא מעורבת. יהודייה, לא? אתה פתאום אומר דברים משונים".
"ברשותך, בוא נחזור לשימוע" (לוגם חרישית מכוס התה שהתקרר בינתיים).
"אתה מבין שבונוס 5 מיליון דולר זה תלוש הוצאה".
"תלוי תוצאה".
"בדיוק, רק אם מבתק הכל".
"מבטל, מבטל הכל. אני מבין. אתה מוכן להפסיק להשתמש במילה הזאת?".
"יש בעיה?".
"למה שתהיה? אנחנו כבר לקראת הסוף".
"בטח שסוף. ארקדי לא עשו אותו באמצע".
"באצבע".
"אתה חושב ארקדי עושה נכון שזרק אלי אוחנה?".
"כן, אני יודע, הרבה אומרים שאני חננה".
אפריל 2009, לשכת השר הממונה על המשרדים החשאיים, ירושלים.
"דן? זו אשתך ליאורה על הקו".
"זה היום הראשון שלי במשרד, יש לי המון עבודה חשאית ועמוקה על הראש. אוכל לחזור אליה מאוחר יותר?".
"היא היתה שמחה להתייעץ איתך בנוגע לתיק ההשקעות של אוניברסיטת תל אביב. עם כל הנפילות האלה, היא אומרת, די מפחיד להישאר בבורסה".
"צודקת. תגידי לה למכור".
"היא אומרת שבוועדת ההשקעות יש לא מעט מתנגדים".
"ממתי זה הפריע לה?".
"אז להגיד לה למכור?".
"הכל".
"היא אומרת שהיא נורא שמחה שזה מה שענית. גם היא חשבה כך וכבר בחודש הקודם נתנה הוראה למכור".
"אין עליי, אני כריש. מבתק הכל".
