בדידותו של הפקיד לענייני קישוריות

בודד הוא הפקיד לענייני קישוריות. במשרדו הקטן, שלא מזמן סויד ונמחקו סוף סוף מקירותיו הכתמים הצהבהבים המטרידים, לצד שולחן הפורמייקה שאיש המשק הבטיח לו שיוחלף אבל עדיין לא קיים, הוא יושב על כיסאו ומדפדף במסמכי ההחלטה על הפחתת דמי הקישוריות. גם כעת, בחלוף חודשים, ההחלטה שקיבל נראית לו הגיונית. מבוססת על עבודת בדיקה רצינית, פועלת לטובת הציבור, נטולת פניות. בסך הכל הוא היה צריך להיות מרוצה. אבל תחושה לא נוחה, כאילו משהו רע עומד לקרות, לא חדלה מלדגדג בעורפו.

הדלת סגורה, אבל הפקיד יודע שעוד מעט ידפקו עליה המון אנשים חשובים. אני צריך להיות חזק, הוא אומר לעצמו, ומשנן עוד כמה מספרים מהדפים שמונחים לפניו. מניסיונו בעבר, הוא מנחש שהראשון שייכנס יהיה בוריס קרסני. בעצם יבוא מישהו מטעמו. בוריס אף פעם לא בא בעצמו. האיש שיבוא, משער הפקיד, בוודאי יציע דרך אחרת, מתונה יותר, שתהיה טובה יותר לכולם. הוא יאיר את עיניי ויצביע על האינטרסים המשותפים. הוא יסביר לי איך מתנהל באמת מארג הכוחות והאינטרסים שאני לא רואה כי הוא מעל לראש שלי.

אחריו, יודע הפקיד לענייני קישוריות, ייכנס פיני רובין. בעצם יבוא מישהו מטעמו. פיני אף פעם לא בא בעצמו. הוא יצביע על הכשלים בדרך קבלת ההחלטות. על הפגיעה הלא מידתית בזכות הקניין שנובעת מההחלטה השרירותית של הרגולטור. על זה שבלית ברירה לא יהיה מנוס מבג"ץ, אף על פי שלכל הצדדים היה עדיף להימנע מכך, אפילו השר שלך יגיד לך את זה. פיני הוא בכלל רובין הוד.

הלו, כמה עולה אצלכם קישורית? צילום: בלומברג

אחריו יבוא דודי תדמור. הוא תמיד לבוש טיפ טופ. בוטיק. והוא יבוא בעצמו. דודי תמיד בא בעצמו. נעים הליכות שכמותו, הוא יוכל לדבר איתי בגובה העיניים, הרי גם הוא היה פעם פקיד. ותראה לאן הגעתי, יקרוץ לי. מלחמה בתאגידים זה לא הכל בחיים.

אחריו ינקוש בדלת מוטי מורל. אהיה חייב לשמור על איפוק, אומר הפקיד לעצמו, אבל זה עלול להיגמר בצעקות. מוטי מאמין בנגטיבי. הוא יגיד שהשר בטח לא היה רוצה לראות מאות עובדי סלולר מפוטרים מפגינים לו מתחת לחלון. שהשר לא ישמח למצוא בעיתונים מודעות ענק עם הסלוגן "שר התשקורת" באותיות קידוש לבנה על רקע שחור. האמת, מוטי צודק.

אחר כך שעיה סגל רק יפתח קצת את הדלת ויקרוץ לי. "מה המצב, פקידנו?" ישאל, "עזוב, אל תקום אין צורך, אני בדרך לביבי", הוא יאמר בחיוך ויסגור.

אחר כך עלול להיכנס דוד אבנר. הוא ירדים אותי.

כשאתעורר, הנקישה האחרונה על הדלת תהיה של ירון זליכה. נשק יום הדין. האלוהים שלו בפרטים הקטנים, ויש לו אלוהים, ברוך השם. הוא יקריא מעבודת המחקר שנעשתה עבורנו, ויוכיח שבעבודה שעשתה אותה חברה לפני עשור בעבור ממשלת המלדיביים היא טענה טענות שונות במקצת. זליכה יפרוש על שולחן הפורמייקה דיאגרמות של מחירי הקישוריות בכל המדינות שהיו תחת שלטון עותמאני. הוא יגיד לי לא להתכופף בפני בעלי ההון. אה, בעצם את זה הוא כבר לא יגיד.

הפקיד לענייני קישוריות ידע שיהיה לו קשה לעמוד מול כל אלה.

ייאוש תופס לרגע את הפקיד לענייני קישוריות. הוא אוחז בראשו ומניח את מרפקיו על שולחן הפורמייקה. הוא הרי כבר היה בסיפור הזה לפני שש שנים. גם אז הוחלט על הפחתה חדה בדמי הקישוריות. וגם אז, באותו חדר ממש, שעוד היו על קירותיו הכתמים הצהובים המטרידים, ביקרו אותם אנשים. או כפיליהם. בשלב הזה לפקיד לענייני קישוריות הכל קצת מתערבב בראש, קשה לו להבדיל.

מה שהוא כן זוכר זה שבאוגוסט 2004, ביום שבו הכריזו על המהלך, צללה מניית פרטנר ב־6%. אבל הוא בדק השבוע וגילה שהמניה עלתה מאז ב־200%, אז למשקיעים אין מה לדאוג. לפחות לא מהמהלך שלו. אולי הם צריכים לדאוג מהמהלכים של אילן בן־דב, שחלב מפרטנר דיבידנד אסטרונומי כדי לשלם על רכישתה, וגרר את הורדת הדירוג שלה. אבל זה באמת לא עניין שלי, הפקיד בולם את עצמו.

הוא גם זוכר שאז, כמו היום, חברות הסלולר יצאו לקרב גדול. הוא עוצר לרגע, נושם נשימה עמוקה כדי להרגיע את הכעס. כמה הבהילו אותו לפני שש שנים דבריו של יעקב גלברד, מנכ"ל פלאפון, שאמר שהמהלך שעליו הכריז הפקיד לענייני קישוריות "שגוי מראשיתו ועשוי לפגוע פגיעה אנושה בתעשיית הסלולר הישראלית". לרגע הפקיד חשש אז שהוא באמת עלול לחסל תעשייה בריאה ומצליחה.

אבל הרי ממש הבוקר הוא בדק, וגילה שהרווח המצרפי של חברות הסלולר שילש את עצמו. ב־2005 הן הרוויחו יחד בערך מיליארד שקל. ב־2009 הרווח הנקי המצרפי שלהן הרקיע ל־3.2 מיליארד שקל. יותר ממיליארד לחברה בממוצע. והמנכ"לים - דוד אבנר, עמוס שפירא וגיל שרון - הם הרי חילקו ביניהם בשנה החולפת שכר בעלות מצרפית של 35 מיליון שקל. זה הרבה הרבה יותר ממני (הפקיד מחשב בראשו פי כמה יותר), להם בוודאי אין מה להתלונן.

אם כך, חרף האזהרות המבהילות אז, השמים לא נפלו. קשה להניח, הוא אומר לעצמו, שהם ייפלו עכשיו. בטח לא כשהטריאופול הסלולרי התייצב בנקודת איזון שאיש אינו מעוניין להפר אותה. בפעם הראשונה מאז הבוקר, הפקיד רגוע יחסית.

מתסכלים חייו של הפקיד לענייני קישוריות. למזלו, הוא לא לבד. כשקשה לו, כמו בבוקר הזה, הוא מרים טלפון לפקיד לענייני הגז של תשובה. גם אצלו ביקרו בשבועות האחרונים אנשים חשובים ובעלי השפעה. לעתים אותם אנשים ממש. לכן שני הפקידים יכולים לחזק איש את רעהו. אחר כך, כשהוא שומע את נאומו מזיל הדמעות של עמי אראל, יו"ר סלקום, הוא מרים טלפון לפקיד לעניין רשת הביטחון לטייקונים, שסיים זה מכבר את עבודתו. גם ממנו הוא שואב עידוד, ממש רגע לפני שנשמעת הדפיקה הראשונה על הדלת