כשאתם מתכננים את חופשת הקיץ הנעימה
הכלכלה נראית טוב, תודה, אבל תחשבו מה יקרה אם לא נצליח למנוע את המלחמה הבאה ואם נניח לכוחות הבערות והבטלה לעצב את דמותה של ישראל. נאומו של מו"ל "כלכליסט" בפסגה הכלכלית
כשהתורכים מאיימים לנתק את היחסים אחרי שנים של ידידות, כשהבית הלבן לא ממהר לסייע לנו, כשהממשלה משותקת ואובדת עצה, כשראשי ממשלות ברחבי העולם מוקיעים אותנו, כשחברות אירופיות מבטלות הזמנות ופוגעות בייצוא שלנו, כשארגוני זכויות אדם מתייצבים דווקא לצד החמאס, כשאנטישמים ברחבי העולם מרימים ראש - יש לנו הערב רגע של שמחה: חתן פרס נובל לכלכלה, פרופסור פול קרוגמן, בא לפסגה כלכלית בישראל. זו הזדמנות לומר משהו על המעטפת המדינית, הביטחונית והחברתית שבה נושמת הכלכלה.
הכלכלה נראית טוב, תודה. ההכנסה לנפש נוגעת ב-30,000 דולר לשנה - יופי. התקבלנו ל-OECD - כל הכבוד. הצמיחה 3.6% בחישוב שנתי. האבטלה ירדה לכ-7%. האינפלציה בשליטה, לפי ההערכות האחרונות 2% ב-12 החודשים הקרובים. יופי. אבל תסתכלו מסביב ותחשבו שוב אם האינדיקטורים החיוביים יישארו איתנו אם לא נצליח למנוע את המלחמה הבאה ואם נניח לכוחות הבערות והבטלה לנצח בעימות על דמותה של המדינה.
אם ממשלת ישראל לא תשכיל להקטין את פוטנציאל החיכוך שלנו עם השכנים - מהפלסטינים ועד האיראנים - גם הכלכלה הישראלית תיחלש. אם הממשלה תמשיך לעורר עליה זעם וחוסר הבנה בקרב ידידינו, רמת החיים הישראלית תיפגע. אולי אנחנו צודקים, אבל רוב העולם לא חושב שאנחנו צודקים. זו לא שאלה של ימין ושמאל - זו שאלה של שכל ישר.
האיומים מבחוץ - מהחמאס עד איראן - אינם היחידים, ואולי גם לא החמורים ביותר. החברה הישראלית מתרסקת. בישראל 2010 יש עדיין רבים שמאמינים בערכים, בחינוך, במדע, בעבודה, בעשייה ותעשייה, בשוויון הזדמנויות, בתרבות, במינהל תקין, בשאיפה לשלום, בחתירה למצוינות. אבל השאלה היא איזה אחוז מהישראלים ידבק בערכים האלה, בדור הבא של ישראל. מי ינצח במלחמה על זהותה של ישראל, הדור הבא.
התשובה לא ברורה. יש מי שמטיף לבערות, יש מי שמעודד חיי בטלה, יש מי שדוחף לעימות עם השכנים כדי להגשים איזה חלום משיחי, יש מי שניזון משנאת האחרים באשר הם אחרים, יש מי שמעדיף לחכות לנסים מהשמיים. ואילו רוב הישראלים העובדים ומחנכים את ילדיהם לחיים של עשייה שומרים על זכות השתיקה. מתכנסים בבועות, חיים טוב, ועוצמים עיניים לרווחה.
כשביקרתי את פרופסור פול קרוגמן באוניברסיטת פרינסטון לפני כשישה שבועות מצאתי אותו בחדר עמוס ספרים - בלי לשכה וגינוני שררה, בלי צבא של מזכירות. בן אדם בחדר פשוט. קורא. חושב. כותב. איזה מראה נהדר. חשבתי, וזה כל כך פשוט ומובן מאליו, שאנחנו צריכים אנשים חכמים כמוהו בהנהגת המדינה. אנשים עם שכל וחזון.
תשאלו את עצמכם - אם אתם מרוצים מההנהגה שלכם. ותשאלו את עצמכם מה הקשר בין רווחת החיים שלכם לבעיות העומק של החברה הישראלית. ותשאלו את עצמכם אם אתם עושים משהו בעניין הזה או מתכננים את חופשת הקיץ הנינוחה. ותשאלו את עצמכם - האם הילדים שלכם יחיו במדינה שבה אתם חיים.
