תשקיף: שופרסל דיל

מה בעצם עשה דב תדמור?

מנכ"ל דסק"ש רב ההישגים רצה מאוד שהקונצרן תחת ניהולו ימשיך להחזיק ב־25% ממניות ישקר, החברה המצליחה של סטף ורטהיימר. אלא שהאחזקה הזו חייבה את דסק"ש, על פי חוק, לחשוף בדיווחיה לבורסה גם את דו"חות ישקר - ואת זה סטף ורטהיימר לא היה מוכן לסבול בשום צורה ואופן. תדמור התלבט קלות - כסף או נבחרת - והחליט לדפוק את הציבור.

דב תדמור צילום: אוראל כהן

דסק"ש חשפה את דו"חות ישקר רק בפני רשות ניירות ערך, שם הם נותרו חסויים. בדיווחי דסק"ש לבורסה לא היה זכר לדו"חות ישקר. ומכיוון שרק הבורסה הפיצה באותם ימים את דו"חות החברות לציבור, הרי שלכל מי שהחזיק מניות דסק"ש לא היה מושג מה מניבה לו האחזקה הוותיקה בישקר. יותר מזה, הוא אפילו לא ידע שהוא לא יודע את המידע החשוב הזה.

זה עשוי להיראות כמו עניין רחוק שהסתיים באמצע שנות התשעים ולא יכול להישנות היום, בעידן האינטרנטי החשוף שבו חובות הדיווח והפיקוח הוחמרו פלאים. אבל יותר משהפרשה מעידה על פרימיטיביות הדיווחים בעבר, היא מעידה על שיכרון הכוח של מי שעמד אז בראש אחד הקונצרנים החזקים במשק. ובעניין הזה לא הרבה השתנה.

לתדמור לא היו הרבה חברים קרובים בקהילה העסקית, הוא שמר על דיסטנס. אבל עוצמתו היתה רבה. העוצמה הזו התבססה על הצלחתו בדסק"ש, שהפכה תחת ניהולו לקונצרן ששווה כמעט 1.5 מיליארד דולר, ועל הגב היציב שנתנה לו משפחת רקנאטי, מהאבות המייסדים של המשק הישראלי ובעלת השליטה בדסק"ש ובקונצרן האם אי.די.בי.

תדמור הרוויח הון, הוא היה עתיר ניסיון, שליט יחיד באימפריה שלו, שריד נוצץ לימי הגדולה של טייקוני ניהול כעמירם סיון ואהרון דברת. ההפסד של דלק ליצחק תשובה, למשל, נזקף לחובת זחיחות היתר שלו, לא לחולשתו. תדמור, ניתן לשער, לא העלה על דעתו שיום אחד ידפקו דרדקי רשות ניירות ערך על דלתו, יובילו אותו אחר כבוד לבית המשפט וכתנאי לשחרורו בערבות ידרשו את הפקדת דרכונו. הוא לא האמין שמישהו יעז להתעסק איתו, ולכן, כפי שניסח זאת בית המשפט העליון השבוע, תדמור והמורשעים האחרים "חצו את הגבול (החוקי) בעיניים פקוחות".

עכשיו נדלג 15 שנה.

אפי רוזנהויז צילום: צביקה טישלר

בראשית החודש החליטה רשות ההגבלים העסקיים להגיש כתב אישום נגד אפי רוזנהויז, שזה שבע שנים משמש המנכ"ל המצליח של שופרסל, אימפריית הקמעונות החזקה בישראל. העילה: הפרת תנאי המיזוג שאושר לפני חמש שנים בין שופרסל לקלאבמרקט וניסיון להסדר כובל.

לפי כתב האישום, רוזנהויז הרים טלפון לספקים גדולים וביקש מהם לחדול למכור מוצרים בהנחה לרשת המתחרה רבוע כחול, ובכך לקלקל לרבוע מבצע הנחות שהתחרה במבצע של שופרסל באותו זמן. "במסגרת שיחות הטלפון", נכתב בכתב האישום, "שוחח רוזנהויז, בין היתר, עם גזי קפלן, מנכ"ל קבוצת אסם, גדי לסין, מנכ"ל שטראוס ישראל, רוני וינשטיין, מנכ"ל תה ויסוצקי ישראל ואיציק תמיר - מנכ"ל בקבוצת קוקה קולה. בשיחות עם כל אחד מהספקים הביע רוזנהויז כעס על הספק ועל כך שמוצריו הוצעו למכירה במחירי מבצע במגה וניסה להגיע עמו להבנה שיפעל להפסקת מבצע מגה".

לפי כתב האישום, בהוראת רוזנהויז וסמנכ"ל השיווק של שופרסל, הפסיקה הרשת גם לרכוש מוצרים מסוימים מספקים שלא נרתעו והמשיכו למכור לרבוע כחול. "הוצאת המוצרים נעשתה נוכח העובדה שהספקים לא פעלו להפסקת המבצע (...) ועל מנת לגרום להם לפעול למניעת מבצעים דומים בעתיד", נטען בכתב האישום.

מה דעתך על מניית שופרסל:

•  
•  
•  
•  
•  

קנייה חזקה

קנייה

המתן

מכירה

מכירה חזקה

צריך לסייג: משפטו של רוזנהויז עדיין לא החל, והוא כופר בכל ההאשמות נגדו ומתכוון להיאבק להוכחת חפותו. לטענת רוזנהויז, מכיוון שהוא בטוח בניקיון כפיו, סירב לעסקאות טיעון שכללו הודאה באשמה בתמורה לעונש מופחת.

ובכל זאת, הגשת כתב האישום מפנה זרקור לכמה קווי דמיון מהותיים: רוזנהויז הוא מנכ"ל קשוח אך מוערך, שעומד בראש חברת ענק הנמצאת בשליטת דסק"ש. שוב דסק"ש. כדי לסבר את האוזן, הכנסותיה של שופרסל ב־2009 הסתכמו ב־11 מיליארד שקל. מעט מאוד חברות במשק הישראלי נהנות מהכנסות בהיקף כזה. הוא עצמו מרוויח הון - שבוע לאחר הגשת כתב האישום דיווחה שופרסל כי תשלם לו בונוס של 4.5 מיליון שקל, וכי עלות שכרו ב־2009 התקרבה ל־9 מיליון שקל. מאחוריו ניצב קונצרן אי.די.בי רב הזרועות - שוב אי.די.בי - ויש לרוזנהויז את הגב של נוחי דנקנר, מי שרכש את אי.די.בי מהרקנאטים ונכנס לנעליהם כאחד האנשים החזקים והמשפיעים במשק.

ניתן להניח שגם רוזנהויז לא האמין שזה יקרה לו. מקורביו, כפי שצוטטו ב"גלובס" לאחר הגשת כתב האישום, לא טענו שרוזנהויז לא הרים טלפון כעוס לספקים. הם רק לא חשבו שזה מהווה עבירה, מהסוג שיגרום לרשות ההגבלים לשלוף מהמגירה כתב אישום נגד אחד המנהלים החזקים במשק.

העבירה שבה הורשע תדמור שונה לגמרי מזו שבה מואשם כיום רוזנהויז. ועדיין, סעיפי האישום נוגעים לעבירות שתכליתן דומה: קידום האינטרסים והרווח של החברה שבראשה עומד המנכ"ל, על חשבון הציבור. במקרה של תדמור, זה היה ציבור המשקיעים. במקרה של רוזנהויז, אם יוכח, זה היה ציבור הצרכנים. בשני המקרים, שיכרון הכוח מרחף מלמעלה.