או רכבת, או קיצוץ במס
נתניהו טוען כי השקעה בתשתיות של 0.4% מהתוצר תביא לגידול תוצר של 2%. אבל התשואה המתקבלת, 500%, היא דמיונית
אין קל יותר מאשר לאמץ את הצד של נתניהו בוויכוח על התשתיות התחבורתיות - מסילות ברזל וכבישים אשר בחזונו של נתניהו יחברו את קריית שמונה לתל אביב, ללא רמזור אחד בדרך. הרי בזכות תשתית זו נוצר בגליל ענף תיירות של מסעדות וצימרים הפועל כל השנה; בזכות כביש 6 נמצאת באר שבע
וכל זה עדיין במצב של פער תשתיות אחרי העולם, פער שחייבים לסגור. קל לדמיין, למשל, כיצד סגירת הפער תביא להגדלת היעילות הכלכלית ולשיפור מצב הפריפריה: סיום הכפלת המסילה לבאר שבע, למשל, יוריד את זמן הנסיעה מבאר שבע לתל אביב לפחות משעה.
ההתנגדות של אגף התקציבים, מנגד, היא כמעט צפויה: אגף התקציבים מוכר כמתנגד סדרתי לפרויקטים של תשתיות - החל מכביש איילון ועד לפרויקטים של התפלת מים. אלי הורוביץ, שהתקומם על המדיניות הזו, אמר פעם שאסור לתת לגזבר לנהל את החברה.
ובכל זאת, כדאי להקשיב לאגף התקציבים, כי התוכנית של נתניהו יוצרת בעיה תקציבית קשה. בראיון ל"הארץ" אמר נתניהו: "אנחנו מדברים על 30 מיליארד שקל על פני 10–15 שנים. במונחים של התוצר הלאומי הגולמי שלנו, אין זאת הוצאה שאי אפשר לעמוד בה".
על פניו, נתניהו צודק: התוצר הלאומי הוא כ־750 מיליארד שקל, כך ש־3 מיליארד שקל לשנה הם 0.4% תוצר, לא הרבה כסף. אבל במונחי ההכנסות וההוצאות של התקציב, זהו סכום עצום: בגלל תוכנית הורדת המסים, תקרת גידול התקציב (כלל ה־1.7%) ותקרת הגירעון, הגידול האפשרי בתקציב המדינה ל־2011 נע סביב 4 מיליארד שקל (1.7% מ־250 מיליארד, שהוא גובה התקציב). אין זה הגיוני לשעבד את הרוב המכריע של הגידול בתקציב לתשתיות, כאשר יש צורך לטפל בחינוך, בהשכלה הגבוהה ובאי־השוויון העצום במשק, וכן כאשר רוצים להגדיל את תקציב הביטחון.
שני היסודות של התוכנית הכלכלית של נתניהו לא מתיישבים: אי אפשר להמשיך להוריד מסים וגם להגדיל את ההוצאות על התשתיות בלי לפגוע אנושות בכל הוצאות הממשלה האחרות.
נתניהו מתרץ את הסתירה הזו בנס כלכלי: "ההשקעה בתשתיות תחבורה יוצרת צמיחה", הוא אומר. "היא תשחרר משאבים עצומים ותוסיף כ־2% לשיעור הצמיחה השנתי. היא תגרום להגדלת העוגה הלאומית, שאותה נוכל אחר כך לחלק לצרכים השונים: לביטחון, לחינוך וגם לחברה". מדוע מדובר בנס כלכלי? אם השקעה בתשתיות של 0.4% תוצר תביא לגידול תוצר של 2%, מתקבלת תשואה על ההשקעה של פי חמישה, או של 500%. המציאות, כמובן, אינה מכירה תשואות כאלה - המספר המקובל נע בין 5% ל־10% בלבד.
אז מה עושים? מפסיקים להוריד את המסים. על זה ניטש הוויכוח בין משרד ראש הממשלה לבין אגף התקציבים. ראש האגף ד"ר אודי ניסן אמר באחרונה כי הוא מודאג מהמחיר הגבוה של תוכנית הורדת המסים, מהיבט אספקת השירותים הציבוריים. אפילו ה־OECD המליץ לישראל להפסיק את הורדת המסים. אם תופסק הורדת המסים, יהיה אפשר לבצע את תוכנית התשתיות הנחוצה כל כך - בלי להזדקק לנסים.
הכותב הוא פרופ' לכלכלה באוניברסיטת בן־גוריון, עמית בכיר במכון ון ליר והמשנה לשעבר לנגיד בנק ישראל
