האלוהים של שטייניץ
הנאמנות העיוורת של שר האוצר לנתניהו גובה גם מאיתנו מחיר כבד
שלום לשר האוצר יובל שטייניץ.
"שלום לוועדת המניות הבלתי תלויה. אסור לי לדבר איתכם. אני מקווה שכבר קראתם את חוות הדעת ששלחתי אליכם".
קראנו. היה מצחיק.
"מה מצחיק בחוות דעת משפטית?".
מצחיק שביבי שוב שלח אותך לחטוף במקומו.
"ביבי לא שלח אותי. אני קובע בעצמי איפה ואיך להתבזות".
שרה שלחה?
"כפי שאמרתי, אני עצמאי לחלוטין בכל מה שקשור להתבזות העצמית שלי".
שטייניץ צילום: אלכס קולומויסקי למה היה לך כל כך חשוב לדחוף את המועמדות של אורי יוגב ומשה טרי לדירקטוריון לאומי?
"לי זה לא היה חשוב בכלל. אני עצמאי לחלוטין בנוגע למה שחשוב לי. זה ביבי שנורא רצה".
אז למה הוא לא התקשר אלינו בעצמו?
"כי אני לא מרשה לו להתערב בענייני המשרד. אני עצמאי לחלוטין. עם כל הכבוד לביבי, את המועמדים שלו אני אדחוף, אף אחד אחר לא ידחף במקומי".
ושרה?
"היא אמרה משהו? רגע, אני הולך לעשות ביבי".
* * *
בספרו "טיל לוגי מדעי לאלוהים ובחזרה" מבקש ד"ר יובל שטייניץ להוכיח שיש אלוהים, ושהמדע המודרני אינו מנוגד לקיומו של האל. במהלך השנה שבה הוא מכהן כשר האוצר, שטייניץ הלך צעד קדימה: יש אלוהים, וביבי הוא התגלמותו עלי אדמות.
הוקרת התודה האלוהית של שטייניץ לנתניהו על התפקיד הרם שהעניק לו הופכת אותו לשר שמוכן לספוג השפלה אחרי השפלה מראש ממשלתו בלי למצמץ.
מסגירת עסקת החבילה במשק, דרך קביעת מסגרת התקציב ועד ביטול הטלת מע"מ על פירות וירקות. ביבי משפיל, שטייניץ מחייך, מבהיר שהכל נעשה בתיאום וממשיך הלאה.
אבל לא היינו נדרשים ליחסי הסאדו־מאזו בין השניים, אלמלא היו להם השלכות משמעותיות. גם השלכה רחבה, שכן שטייניץ תחת בנימין נתניהו מחסל את מה שנשאר מהמותג "שר האוצר של מדינת ישראל"; וגם השלכה קונקרטית, כי הדרך הגסה והספק חוקית שבה תוחב האוצר את ידיו למינוי יו"ר בנק לאומי הופכת את הבנק הגדול והמכובד במדינה לדוכן שווארמה ברמת גן, ואת תפקידי הניהול בו לכאלה שמחלקים בסוף הערב בסניף הליכוד המקומי.
ההתערבות של שטייניץ לטובת מינויו של אורי יוגב לדירקטוריון לאומי היא עדות חיה לנזק שגורמת ההתנהלות חסרת עמוד השדרה של שר האוצר.
בעבור נתניהו, בקדנציה הקודמת שלו כשר אוצר, יוגב שימש כלי נשק יעיל. הוא היה הממונה על התקציבים באוצר והחזיק את השרים במקום הכי רגיש - תקציב המשרד שלהם. נאמן לאג'נדה הביבי־תאצ'ריסטית, יוגב גם היה האיש שלא היסס להעליב את ויקי כנפו וחברותיה החד־הוריות, לתקוף את מנהלי בתי החולים הציבוריים או להתעמר במקבלי הקצבאות. ביבי השתמש בו כפטיש אוויר לניפוץ מתנגדים וכגרזן לפיזור ועדי עובדים סוררים. יוגב היה המיישם הכי יעיל של תיאוריית האיש הרזה הנלחם באיש השמן. אז ביבי חייב לו, או מעריך אותו, או השד יודע מה. והוא רוצה לפרגן לו את תפקיד יו"ר הבנק הגדול במדינה. הגיוני. לפחות בסטנדרטים הפוליטיים העלובים שאנחנו מתרגלים אליהם.
אבל מה לשטייניץ וליוגב? איזה חוב יש לו כלפיו בשם אזרחי ישראל? נניח ששטייניץ רצה השפעה בבנק לאומי, הוא היה יכול לקדם באלגנטיות את מינויה של דמות בעלת שיעור קומה, עם ניסיון רלבנטי, אג'נדה סדורה ומוניטין, אולי אפילו מוניטין בינלאומי. ביבי, למשל, הנחית את סטנלי פישר כנגיד בנק ישראל והשתיק את כל מתנגדיו בן רגע. שטייניץ ניסה לדאוג לאחד, אורי יוגב, ובו בזמן בחזית אחרת הוא מנהל מלחמה אבודה נגד אותו פישר. או שהוא יודע משהו שאנחנו לא יודעים, או ש... איך נאמר את זה בעדינות, הוא לא העיפרון הכי מחודד בקלמר הפוליטי.
מבחינתו של שר האוצר שהעדיף לשמוע בקול אדונו במקום בקול ההיגיון יוצא שהוא גם אכל את הדגים הבאושים, גם ספג מלקות וגם גורש מהעיר: יוגב לא יישב בדירקטוריון לאומי, גליה מאור בדרך לכיסא היו"ר, ושטייניץ חטף את כל הביקורת על ההתערבות הגסה בתהליך.
הבעיה היא שהדגים הבאושים נחים גם בצלחת שלנו.
* * *
שלום לנגיד בנק ישראל סטנלי פישר, מדברים מוועדת המניות הבלתי תלויה. לפני שנקבל החלטה דרמטית, רצינו לדעת האם אתה מתכוון להתערב בסופו של דבר בסוגיית מינוי יו"ר הדירקטוריון?
"בוודאי. דני דנקנר חייב להתפטר".
לכתבות נוספות במוסף "כלכליסט" לחצו כאן
