חיסכון מחושב: רוכשות ונוטשות
האם קרנות הון פרטיות שמחפשות רווח מהיר הן הגופים המתאימים לנהל את כספי הפנסיה של הציבור? לרגולטור פתרונים
לא צריך להיפגע מכך שחיים סבן וקרן אייפקס מכרו כל כך מהר את חברת התקשורת הלאומית בזק, או מהעובדה שקרן יורק מיהרה למכור את בית ההשקעות המשגשג פסגות. זו דרכן של קרנות הון פרטיות (פרייבט אקוויטי) - הן מזהות אפשרויות של רווח עם סיכון, קונות, מוכרות ועוברות להזדמנות הבאה. הקרנות האלה בנויות עם מנגנון להשמדה עצמית - בתוך תקופה נתונה (למשל חמש או עשר שנים) הן צריכות להחזיר את כל הכסף שגייסו מהמשקיעים. לכן, גישתן הבסיסית היא השקעה קצרת טווח, שבה יש סיכון גבוה וגם צפי לתשואה גבוהה.
| קנייה חזקה | קנייה | המתן | מכירה | מכירה חזקה |
השאלה הנשאלת היא - האם קרן שמחפשת רווחים מהירים היא הבעלים המתאימים לניהול של כספי פנסיה? האם זה לא בניגוד גמור לאינטרס של הפנסיונרים - שהוא הטווח הארוך?
ללמוד מסיפור פריזמה
השאלה מקבלת משנה תוקף כאשר מביאים בחשבון את הלקחים מהמשבר הפיננסי. בכל העולם נעשים צעדים כדי למנוע את התמרוץ של מנהלי הכספים לתשואות לטווח קצר. איזה סיכוי יש לכך, בקרן בעלת מנגנון השמדה עצמי?
בדו"ח ועדת חודק הומלץ ליצור בבתי ההשקעות מנגנון אנליזה, שיעריך את מצב הפירמות שמנפיקות אג"ח קונצרניות. איזה סיכוי יש להקמת תשתית כזו, שמצריכה זמן וכסף, כאשר הבעלים רוצים להרוויח ולהסתלק?
הקרנות הפרטיות מפורסמות לרעה בחוסר השקיפות שלהן. במשבר האחרון הן נחשבו לאחד ה"חורים השחורים" של התעשייה הפיננסית. האם זהו הגוף שבידיו אנו רוצים להפקיד מיליארדי שקלים של חוסכים?
קופת הגמל פריזמה של קרן מרקסטון התאפיינה בהתנהגות חפוזה של לקיחת סיכונים רבים מדי, כדי לצמוח במהירות. הקופה נקטה פרסום אגרסיבי של תשואות קצרות טווח כדי למשוך משקיעים, ולבסוף הגיעה נפילה מהירה ופירוק שנראה לא יעיל מפני שנעשה בלחץ זמן.
תוצאה בעייתית של רפורמת בכר
סמכויות הפיקוח במקרה זה הן ברורות - אי אפשר להיות בעלים של קופות גמל בלי לקבל היתר מהמפקח על הביטוח באוצר. קרן אייפקס קיבלה, אם כך, היתר לפני שקנתה את פסגות. למפקח על הביטוח יש סמכויות רחבות לבדוק את מבקש ההיתר - נקווה שהוא השתמש בהן, כמו שבנק ישראל עושה. ההיתר שמקבלת הקרן יכול לכלול סייגים הממתנים את האפקט קצר הטווח של בעלותה. כך ניתן למשל לסייג את זכותה של הקרן למכור באופן מיידי את פסגות לקונה נוסף. אבל אפילו תנאים כאלו אינם יכולים לגרום לאייפקס להפוך את עורה, ולהיות משקיע אסטרטגי במקום קרן הון פרטית.
אפילו בנק ישראל השמרן אינו חף מאשמה בנושא קרנות הון פרטיות: הוא התיר לקרן סרברוס־גבריאל להפוך לבעלת השליטה בבנק לאומי, עסקה שבסופו של דבר לא יצאה אל הפועל.
המכירה של בתי השקעות ובנקים לקרנות הון פרטיות היא תוצאה בעייתית של רפורמת בכר. גם בנק ישראל וגם האוצר ראו כנראה צורך להתפשר עם המציאות, כשלא באו קונים מתאימים מחו"ל להשקיע בתעשייה הפיננסית הישראלית. במסגרת החשיבה מחדש על ועדת בכר, כדאי להביא בחשבון נקודה יסודית זו. ראוי שוועדת הכספים של הכנסת והציבור יידעו באופן מלא ושקוף לחלוטין מהם תנאי ההיתר לחברת אייפקס בבעלות על כספו של הציבור. העמיתים בקופות הגמל זכאים לבעלי קופה שהם משקיעים ארוכי טווח, כדי ששוק ההון הצעיר בישראל יתפקד בצורה שמתאימה לאינטרסים שלהם.
הכותב הוא פרופ' לכלכלה באוניברסיטת בן־גוריון, עמית בכיר במכון ון ליר ולשעבר המשנה לנגיד בנק ישראל. כמו כן הכותב מכהן כדירקטור בקרן הפנסיה מגדל־מקפת
