במת כלכליסט: החשדות נעלמו?

בסיכומי השנה יש שטענו כי ההתייחסות לתפקיד הממשלה במשק תשתנה באופן רדיקלי בזכות הצלחתה בהתגברות על המשבר הכלכלי. הנה, טענו הפרשנים, הוכח כי אי אפשר בלי הממשלה: כאשר הממשל האמריקאי נמנע מלהציל את בנק ההשקעות ליהמן, התרסק האמון במערכת הפיננסית. הלקח נלמד ומיד אחרי כן חולצו

מאות רבות של מיליארדים נשפכו על המשק האמריקאי (וסכומים דומים בשאר העולם), והאמון חזר. לפי גרסה זו, הלקח שנלמד יגרום לשינוי אידיאולוגי: תהיה חזרה לקיינס שהטיף למעורבות ממשלתית ולאי־הסתמכות על שוקי ההון.

שינוי אידיאולוגי לא מובטח

ייתכן. אולם יש סימנים רבים לכך ששינוי אידיאולוגי כזה אינו מובטח כלל וכלל. בצד הפיננסי יהיה כנראה שינוי מסוים, כי המשבר הוכיח שוב שאין מערכת פיננסית יציבה שהממשלה לא עומדת מאחוריה. הרי מערכת הבנקים היא באופן מהותי לא יציבה - אם כל הציבור מנסה למשוך ממנה את כספו אז היא נופלת. ולכן צריך ביטוח ממשלתי לפיקדונות. ביטוח כזה קיים - באופן פורמלי או לא פורמלי (בישראל הביטוח אינו פורמלי, אבל הוא הופעל בכל פעם כשבנק קרס) - במדינות רבות כאחד מלקחי המשבר של 1929.

המשבר הנוכחי חמור פחות מזה של 1929, בין השאר בזכות ביטוח הפיקדונות בבנקים. מה שהוכח במשבר האחרון הוא, שהממשלה חייבת לעמוד מאחורי כל הגופים הפיננסיים ולא רק מאחורי הבנקים - הרי AIG היא חברת ביטוח, ולא בנק - כי כל הגופים שלובים זה בזה באופן הדוק ביותר.

סגירת חורים בפיקוח על מוסדות פיננסיים עדיין אינה משנה את ההתייחסות הכוללת לתפקיד הממשלה. האם האמריקאים מוכנים ורוצים ממשלה דומיננטית בכלכלה, בדומה לארצות צפון אירופה או מערב אירופה? כנראה שלא. בפועל, הממשלה מאוד פעילה במשק: הוצאות הממשלה (הפדרלית) מהוות 26% מהתוצר, והן הגבוהות ביותר מאז מלחמת העולם השנייה.

הממשלה היא הבעלים של 60% מג'נרל מוטורס וכמעט 80% מענק הביטוח AIG, אבל היא בעלים בעל כורחו, שאינו מעוניין לנהל את החברות ורוצה למכור אותן ברגע שיוכל. כך, למשל, צוות ממשלתי שפיקח על הרפורמות ב־GM יצא לחופשה בקיץ האחרון ומעולם לא שב לעבודה. המנכ"ל והיו"ר החדש של AIG אומר על הבעלים שלו שהם מטורפים, ומודיע שהוא לא ימכור נכסים של החברה במכירת חיסול, למרות לחצים של האוצר והפדרל ריזרב להתחיל להחזיר חלק מהסיוע הממשלתי של 180 מיליארד דולר שחברתו קיבלה. ואין מי שקורא את המנכ"ל לסדר.

יחס אנגלו־סקסי של חשדנות וחוסר אמון

חולשת הממשלה נובעת מהיחס האנגלו־סקסי הבסיסי כלפיה, שהוא של חשדנות וחוסר אמון. זהו עניין כלל תרבותי. כך בסדרות הטלוויזיה ובסרטים, סוכן ה־FBI לעולם לא יעזור לגיבור, אלא הגיבור צריך להילחם גם בפושעים וגם בממשלה. באנגליה פותר הפשעים הגאון הוא בלש פרטי – שרלוק הולמס – שעושה חוכא ואטלולא מהמפקח לסטרייד מהסקוטלנד יארד הממשלתי. לעומת זאת, בצרפת הפותר הגאון הוא שוטר, המפקח מייגרה.

האם המשבר יביא לשינוי בתרבות הזו? באופן פרדוקסלי, דווקא ההצלחה המהירה של הממשלה היא שתאפשר לסנטימנט האנטי־ממשלתי לשרוד ולשגשג. המשבר של 1929 הצליח לגרום לשינויים מבניים עמוקים דווקא בגלל שהיה עמוק מאוד (25% אבטלה) וממושך (עד 1939). ומה עם ההצלחה ביציאה מהמשבר? כאן יש לצפות לוויכוח עז לגבי מה שקרה, כשמתנגדי הממשלה הגדולה יביאו טיעונים המוכיחים שלולא הצעדים הממשלתיים, המיתון היה נגמר עוד קודם. הרי אפילו במדעים המדויקים יש ויכוחים שמתמשכים עשרות שנים על נושאי יסוד, וכלכלה עדיין שייכת למדעי החברה ולא למדעי הטבע.

הכותב הוא פרופ' לכלכלה באוניברסיטת בן־גוריון, עמית בכיר במכון ון ליר בירושלים ולשעבר המשנה לנגיד בנק ישראל