אל תספידו את הכלכלנים

במסגרת חשבון הנפש של השנה החדשה, אין כמו להמשיך ולהצליף בכלכלנים על חלקם ביצירת המערכת הפיננסית - ובראשה בנק ההשקעות של האחים ליהמן, זה שהתפוגג בדיוק היום לפני שנה. אבל כיוון שהימים הנוראים קרובים ורוח הסליחה צריכה לפעם בנו, אני מציע לחזור ולהיזכר בדברים הטובים שיש לכלכלנים להציע לניהול ענייני המדינה, במאקרו (באיזון תקציב המדינה והפסקת האינפלציה) ובמיקרו (בניהול שתרם לסקטור יצוא משגשג).

סיפור אופטימי על התרומה של הכלכלה לתרבות בישראל הוא הסיפור של תזמורת הקאמרטה הישראלית והמנכ"ל שלה בעונת 2007–2008, מיקי גור. באמצע 2007 היתה הקאמרטה במצב של פשיטת רגל: היא לא שילמה לספקיה ולנגניה, כולל לאורחים שהגיעו מחו"ל, במשך חודשים רבים. בית המשפט הוציא צו להקפאת הליכים, ומינה לתזמורת נאמן, עו"ד עמי פולמן, שקיבל את כל סמכויות הניהול, ושמינה את גור כמנכ"ל.

לגור לא היה ידע במוזיקה קלאסית, אבל הוא היטב להבין כי הן מההיבט הכלכלי והן מההיבט האמנותי יש לשמר את המצוינות הברורה של התזמורת בניהולו המוזיקלי של מייסדה, אבנר בירון. כרפרנט בנושאי חינוך ותרבות באגף התקציבים הוא הכיר היטב את נושא תקציבי התרבות. מן הצד השני, היה לו ותק של 20 שנה בהקמה וניהול של מצפים תת־ימיים בכל העולם הפועלים על בסיס עסקי - המצפה באילת הוא אחד מהם.

הקאמרטה נראתה כמקרה אבוד. חובותיה היו גדולים והבסיס הכלכלי שלה היה רעוע. אבל היא ניצלה בזכות יישום העקרונות הכלכליים והעסקיים הבאים, המתאימים למצבי משבר שונים:

•  ייצוב המצב הכלכלי והחזרת האמון הכספי על ידי קיצוץ חד בכל הוצאה לא חיונית להמשך הפעילות - שום קונצרט לא בוטל - ויצירת תזרים מזומנים חיובי לתזמורת שאפשר לשלם לכל הספקים והעובדים על פעילות שוטפת.
• יישום מלא של העיקרון של "מה שהיה היה", כלומר הוצאות והפסדים שהיו בעבר אינם צריכים להשפיע על הפעולות בהווה ובעתיד, ושכנוע כל נושי התזמורת בעיקרון זה. לאחר שהראו שתזמורת הקאמרטה מסוגלת לייצר תזרים חיובי בעתיד, הצליחו פולמן וגור לשכנע את כל הנושים להגיע להסדר נושים, שבו ויתרו האחרונים על חלק מחובם והפסיקו לבקש את פירוק החברה.
• לשים את עצמך בנעליו של הצד השני - העובדים, העירייה, הספקים - ולהבין מה מניע אותם, וליצור תנאים שיאפשרו פתרון שיהיה טוב לכל הצדדים.
• לחפש הזדמנויות להגדיל פעילות ולייצר הכנסות. הזדמנות זו היתה הביקור של החלילן ג'יימס גלאווי, שמומן על ידי קרן ריץ' והפך גם למנוף לגיוס מנויים לעונה הקרובה בשיטת שיווק מתוחכמת.
• פתרון בעיות היסוד מן השורש: השגת תרומה מקרן ירושלים לשלוש שנים של חצי מיליון דולר לשנה אשר הבטיחה את הבסיס הכלכלי של התזמורת לתקופה זו.
• פתיחות לכך שלא כל מה שנראה לכאורה ככלכלי הוא גם נכון. למשל, איחוד עם התזמורת של רשות השידור היה כנראה מאפשר להתייעל ולהקטין את ההוצאות, אבל היה מביא להרס האיכויות המוזיקלית המיוחדות של הקאמרטה.
• פעילותו של ועד מנהל נחוש ומסור לתפקידו, בראשותם של הפרופסורים רות ארנון ובני גיגר.
  

גור הצליח לבנות קואליציה להמשך קיום התזמורת לא רק בזכות הידע הכלכלי והעסקי שלו, אלא גם בזכות אישיותו המיוחדת, שבגללה בחר לעזוב את הניהול לאחר שייצב את התזמורת. הוא סבר כי דרוש מנכ"ל מסוג אחר, כזה שיוכל להתייצב ערב ערב לצד הנגנים ולהיפגש עם הקהל. אכן, דוגמה יפה לתרומתו של כלכלן למוזיקה הקלאסית בישראל: שנתיים לאחר המשבר התזמורת משגשגת, הן מבחינה אמנותית והן מבחינה כלכלית.

שנת כלכלה טובה לכולנו!

הכותב הוא פרופ' לכלכלה באוניברסיטת בן־גוריון, עמית בכיר במכון ון ליר בירושלים ולשעבר המשנה לנגיד בנק ישראל