במת כלכליסט: אני מודאג

אני עצמי לא מתכנן לסגור את חשבוני בבנק הפועלים, גם אם שני גורמים בעלי השפעה - בעל טור וקריקטוריסט - שמעו קולות שאומרים להם לסגור את חשבונם. ברמה האישית איני מודאג מיציבות הבנק, גם בזכות הפיקוח על הבנקים וגם בזכות השדרה המקצועית האיכותית שבו.

עם זאת, ברמה הציבורית

בתהליך זה אין שום מקום לאינטואיציות שמקורן במתקשרים למיניהם. אמירותיה של שרי אריסון, ש"היא מקבלת מסרים ישר מלמעלה" ו"רואה דברים רבים לפני שהם קורים", מדאיגות. אמירות אלה הגיעו גם לתקשורת העולמית, וזה בוודאי לא מוציא שם טוב למשק הישראלי. אני מודאג גם מהכיוון שאליו פנה הדיון הציבורי סביב בנק הפועלים. בדיון הזה נאמרו שלושה דברים מטעים, שחשוב לעמוד עליהם.

1. ממילא אין לה כוח

אחד המסרים המטעים הוא שבעל שליטה אינו משפיע על ניהול הבנק, כי אינו יכול להתערב בהחלטות הדירקטוריון. באופן רשמי הטענה נכונה: הדירקטוריון הוא שמקבל את ההחלטות החשובות לניהול הבנק, ולא ישיבה בין בעלי השליטה. אבל מי ממנה את הדירקטוריון, היו"ר והאחרים? בעלי השליטה כמובן. אז מי כאן הבוס?

יו"ר דירקטוריון שפועל באופן עקבי בניגוד לדעת בעלי השליטה מוצא את עצמו בלי עבודה. הקשר בין יו"ר הדירקטוריון לבעלי השליטה הוא רצוף. בעיתונות דווח, שכאשר לבנק הפועלים היו מלבד שרי אריסון גם בעלי שליטה אמריקאים מנוסים בעולם הבנקאות והפיננסים כמו מייקל שטיינהרדט או לו רניירי, התקיימה פעם בשבועיים שיחה יסודית בין היו"ר ובין בעלי השליטה, שבה הציג לפניהם את ההחלטות שעליו לקבל - והם תרמו מניסיונם.

2. כך עושים כולם

יש הטוענים כי "עובדה שכולם הולכים להיוועץ ברנטגן מנתיבות, לשרי אריסון נטפלים כי היא אשה". בטלוויזיה אמנם תפסו את נוחי דנקנר בחצרו של הרב איפרגן (הרנטגן), אבל ההבדל הוא ששרי אריסון הציגה את התקשור בטלוויזיה ביוזמתה, כחלק מהותי מאישיותה הפרטית והציבורית. לעומתה, דנקנר מציג את עצמו באמצעי התקשורת הכתובים כאיש עסקים מוכשר להפליא, אשר יודע לזהות הזדמנויות עסקיות, לבנות אימפריה כלכלית ולהפגין זהירות ראויה בזמן המשבר הכלכלי.

3. ממתקשרים אפשר ללמוד לא פחות ממדעים

בניסויים רבים הוכח שוב ושוב שלמידע של מתקשרים, אסטרולוגים וכדומה אין שום ערך עובדתי (פירוט רב אפשר למצוא בספרו המצוין של קרל סייגן, "המדע כנר בעלטה"). במקרה של אורי גלר, למשל, מדובר בהולכת שולל מהסוג הפשוט ביותר.

דווקא לנהירה אל הרנטגן אפשר לספק הסבר רציונלי: מעבר להיותו איש חריף, המבין בלב אנוש, הוא מהווה צומת של מידע ומקום מפגש. לעצה עסקית שהוא נותן עשויה להיות ערך של ממש, מהיותה מבוססת לא רק על אינטואיציה, אלא גם על מידע מדמויות הנמצאות בצמרת הכלכלה והפוליטיקה הישראלית. התרומות שהוא מקבל מעידות על כך.

קל מאד לסמפט את שרי אריסון: היא אשה שמחפשת לעשות טוב לאנשים, היא מחפשת לתקן את העולם, היא מחפשת את ההגשמה האישית שלה. אולם לא צריך להיות שום בלבול: ניהול של כל עסק לפי מידע ש"מגיע מלמעלה" הוא אסון. אסור לתת למידע כזה להשפיע בדרך כלשהי על ניהולו של בנק הפועלים.

הכותב הוא פרופ' לכלכלה באוניברסיטת בן־גוריון, עמית בכיר במכון ון ליר בירושלים ולשעבר המשנה לנגיד בנק ישראל