במת כלכליסט: שומטים את הקרקע

"הפרטת הקרקעות של מינהל מקרקעי ישראל היא אם כל ההפרטות", כך הכריזו ביום עיון בנושא שנערך לאחרונה במכון ון ליר, בהשתתפות אנשי האקדמיה, חברי כנסת ובוגרי השירות הממשלתי.

חוק ההסדרים מציע מהפכה בתחום קרקעות המדינה: למכור את הקרקעות למשקי בית ולעסקים שבנויים עליהן,

השימוש הנבון בקרקע המעטה שקיימת בישראל יקבע את דמותה העתידית של המדינה הקטנה והצפופה הזו. לכן, שאלות היסוד הן: מי אחראי על התכנון הלאומי הכולל, מי אחראי על הרגולציה שתפקח על המפתחים והבונים, וכיצד דואגים שייעול המערכת דרך שימוש בשוק הפרטי לא יביא לאובדן השליטה של על התכנון. הרי הקרקע מזמנת רווחים פוטנציאליים עצומים עבור אינטרסים עסקיים, שקשה לצפות מהם שיראו את האינטרס הלאומי.

מכירת הקרקעות בנזיד עדשים

המתנגדים לחוק בדיון זה תיארו רכבת דוהרת של הפרטה אדירת ממדים, שתמכור את קרקעות המדינה בנזיד עדשים ליזמים שיקבעו את גורל המדינה. לשליטה של כמה משפחות בהון בישראל תתווסף גם השליטה בקרקע, שהיא המשאב הציבורי הגדול ביותר.

התומכים בחוק מסבירים כי מדובר באחוז אחד בלבד מקרקעות המדינה שעליו יש דיור ועסקים, שאותו המדינה תעביר לחוכרים כבעלות פרטית, וכי אין לאף אחד כוונה למכור את השטחים הפתוחים. הם אומרים שהמינהל מיותר, כי המדינה מנועה מלהפסיק חוזי חכירה של משפחות או עסקים - ולכן הקרקע עברה לחוכרים ללא השב. המינהל, הם טוענים, הוא ביורוקרטי, מסואב וידוע בשחיתותו.

לטענת התומכים בחוק, אחת המטרות של הרשות החדשה היא הגדלת היצע הקרקעות לשימוש בישראל, אך רק היכן שיש תוכנית מתאר מתאימה, והגידול בהיצע יאפשר פיתוח כלכלי ויוריד את מחירי הדיור. המתנגדים חוששים ממדרון חלקלק שבו תואץ הפרטת קרקעות המדינה מעבר לרפורמה הנוכחית.

למה לפרק כשאפשר לתקן

היו דוברים שלא הביעו דעה נחרצת לגבי תוכנית חוק ההסדרים, אבל עוררו כמה שאלות חשובות: אם יש בעיה עם המינהל, למה צריך לפרק אותו, למה אי אפשר לעשות בו רפורמות? הם ציינו כי הרפורמה הגדולה מתרחשת במינהל בלי לפתור בעיות יסודיות, כגון הבעלות על הקרקעות בקיבוצים. כמו כן תמהו הדוברים מדוע רפורמה יסודית כל כך מתבצעת דרך חוק ההסדרים, כאשר הבסיס המשפטי להסדרי הקרקעות הוא חוק יסוד קרקעות המדינה.

יודעי דבר מסבירים כי נושא התכנון והשליטה בקרקע הוא נושא מורכב שאלוהים נמצא בפרטים הקטנים שלו. לכן, חשוב שהציבור יבין כיצד תפעל הרפורמה באופן מעשי. לדוגמה: היום היזם חותם על הסכם חכירה זמני עם המינהל לצורך בניית יחידות דיור, שמעמיד את הקרקע לרשותו לצורך הבנייה. לאחר שהבנייה מסתיימת, החכירה עוברת לדיירים. בצורה כזו שולטת המדינה בשימוש בקרקעותיה. אם הכוונה היא (כפי שאומרים באוצר) להעביר את הבעלות על הקרקע רק לדיירים ורק בסוף התהליך, כי אז נשמרת השליטה בקרקע. אבל אם הבעלות תעבור לקבלן מיד בתחילת העבודה, כי אז הוא יהיה חופשי לעשות בקרקע כרצונו.

מעבר לפרטים, קיימת גם השאלה הגדולה - מי ידאג לתכנון הכולל, המביא בחשבון את האינטרסים הלאומיים? עד היום המינהל עשה את זה. אולי לא ביעילות, אבל זו היתה סמכותו מתוקף היותו הבעלים של הרזרבות הקרקעיות במדינה. בחוק ההסדרים עוברת הסמכות של התכנון לעיריות. ומי ידאג לאינטרס הלאומי?

מדינת ישראל התפתחה במשך 60 שנה על בסיס של קרקע לאומית. ייתכן שאפשר לעבור לשיטה אחרת, אבל חייבים לומר במפורש איך השיטה הזו תעבוד. האם חקיקה בחוק ההסדרים היא הדרך הראויה לבצע שינוי כל כך חשוב?

הכותב הוא פרופ' לכלכלה באוניברסיטת בן־גוריון, עמית בכיר במכון ון ליר בירושלים ולשעבר המשנה לנגיד בנק ישראל