במת כלכליסט: לא עסק רגיל

כפי שגילתה לאחרונה שרי אריסון, בנק אינו עסק רגיל, ויש לכך סיבות טובות. יציבותו של בנק מובטחת רק במעורבות ממשלתית ובביטוח ממשלתי לפיקדונות הציבור, ומעורבות זו מתבצעת על ידי הבנק המרכזי, בנק ישראל.

מה המיוחד בבנק? בנק מטבעו אינו גוף יציב. בנק הוא מתווך פיננסי:

הסכנה: ניהול לא נכון

בנק יכול להיות במצב עסקי מצוין, אבל אם חלק ניכר מהמפקידים בו ינסו למשוך את יפקדונותיהם, לא יוכל הבנק לעמוד בהתחייבויותיו, ייקלע למצב של חוסר נזילות ויגיע לעתים עד כדי פשיטת רגל. אם ינסה הבנק לחסל את הלוואותיו או למכור נכסים במהירות, הוא עלול להיקלע להפסדים שיערערו את יציבותו העסקית. שמועה שאין לה בסיס על אי־יכולת הבנק להחזיר כסף למפקידים יכולה להפיל את הבנק (זוכרים את הסרט "מרי פופינס"? הבנקאי אומר לילד שהוא אינו מחזיר לו את כספו, ואז נפוצה השמועה שלבנק אין כסף ומתחילות משיכות בהלה).

בנקודה זו מתגלה תפקידו של הבנק המרכזי: הוא מוכן להזרים לבנק המסחרי נזילות ככל שיידרש (תמורת ביטחונות מתאימים), כדי להחזיר למפקידים את כספם. לבנק המרכזי המודרני יש נזילות ללא גבול, כי הוא מדפיס כסף. הגיבוי הזה מפסיק את הפאניקה: כשהמפקידים מבינים שהם יכולים לקבל את מלוא כספם בחזרה, אין להם צורך למשוך אותו מהבנק. מקור אחר לחוסר יציבות של הבנקים הוא העובדה שניהול לא נכון שלהם יכול להביא אותם לפשיטת רגל. אם לווים רבים לא יוכלו להחזיר את הלוואותיהם, לא יוכל הבנק להחזיר למפקידים את כספם. לשם כך יש ביטוח פיקדונות, פורמלי או לא פורמלי, כמו בישראל: בנק ישראל תמיד החזיר למפקידים את כספם בזמן פשיטת רגל. סכנה זו מעצימה בזמן משבר כלכלי, וזו הסיבה להתערבות בנק ישראל בניהול בנק הפועלים. כדי לשמור על האינטרס הציבורי, הגדיר המחוקק למפקח על הבנקים ולנגיד סמכויות רבות להתערבות ומעורבות במערכת הבנקאות המסחרית: החל ברישוי הבנק, עבור במתן היתר לשליטה (למשל לשרי אריסון) וכלה באישור מינוי של נושאי משרה בבנק או בפיטוריהם.

ללא עימות פומבי

למפקח רוני חזקיהו יש הסמכות לפטר את יו"ר דירקטוריון בנק הפועלים דני דנקנר בגיבויו של הנגיד. המפקח כמובן זקוק לעילה מספקת, כלומר, שהמשך כהונתו של מר דנקנר תגרום לנזקים ממשיים לבנק הפועלים. אם המחזה האבסורדי הזה יתגלגל עד תומו, ייאלצו המפקח והנגיד להגן על עמדתם בבג"ץ.

זהו מחזה אבסורדי, כי לא כך היו הדברים אמורים להתנהל. אמנם אפילו באנגליה "הרמת הגבה" המפורסמת של נגיד הבנק המרכזי כבר אינה מספיקה כדי לאכוף משמעת על בנק מסחרי סורר, אבל הוויכוח אינו מתקיים בתקשורת אלא בחדרי חדרים. הסמכות הרחבה של המפקח ניתנה לו כדי שישיג את מטרותיו ללא עימות פומבי.

עימות פומבי מוצדק בין נגיד ובין בעל שליטה התחולל לאחר פרסום דו"ח בייסקי ב־1986, בין הנגיד פרופ' מיכאל ברונו ובין משפחת רקנאטי, בעלת בנק דיסקונט. משפחת רקנאטי סירבה לקיים את מסקנות דו"ח בייסקי ולהתפטר מניהול הבנק, וברונו איים - וגם השתמש בתקשורת - לשלול את רישיונו של הבנק לשלושה חודשים. הרקנאטים נכנעו כשהבינו אצל מי הסמכות, והיתה לכך השפעה עצומה על ביסוס כוחו של בנק ישראל ושל הפיקוח על הבנקים. גם היום יהיו לתוצאות העימות הפומבי השפעות ארוכות טווח על סמכותו של הפיקוח על הבנקים, ושל כל המפקחים האחרים.

הכותב הוא פרופ' לכלכלה באוניברסיטת בן־גוריון, עמית בכיר במכון ון ליר בירושלים ולשעבר המשנה לנגיד בנק ישראל