במת כלכליסט: שתי המלצות לחג
שני ספרים ראויים לעיון. "דיואי" המייצג המובהק של מיין סטריט, ו"תעתועי האקראיות - הופעתו של הברבור השחור בשוקי ההון (ובחיים)", המייצג המובהק של וול סטריט
08:1607.04.09
למי שרוצה להתרחק בימי החג מטרדות המשבר הכלכלי מוצעים בזאת שני ספרים שונים בתכלית: "דיואי", על חתול שגר בספרייה הציבורית בעיר קטנה, ו"תעתועי האקראיות - הופעתו של הברבור השחור בשוקי ההון (ובחיים)" - על תפקידו של המזל בשוק ההון.
דיואי הוא המייצג המובהק של מיין
האתוס האמריקאי נגד הממשלה
דרך החתול שגר בספרייה אנו מתוודעים למוסד אמריקאי מרתק, הספרייה הציבורית. בתולדות הציונות זכורה הספרייה הציבורית המפורסמת של ניו יורק, שבה ישב בתחילת המאה ה־20 דוד בן גוריון ושם למד את כתבי לנין ומרקס. הספרייה הציבורית של העיירה ספנסר שבאיווה הוקמה בשנת 1902 מתרומה של איל הפלדה קרנגי, אבל היא ממומנת מהמסים של תושבי העיירה הקטנה. כל מי שגר בעיר זכאי להיות מנוי לספרייה - הוא אינו צריך להפקיד עירבון כספי והוא רשאי לשאול ספרים, תקליטים, קלטות וידיאו ו־DVD ואפילו תבניות עוגה. הספרייה מקיימת שעת סיפור לילדים, היא המקום שאליו באים אזרחים קשישים כדי לקרוא את העיתון היומי וכדי לצאת ולפגוש אנשים, בני נוער באים אליה כדי להכין עבודות לבית הספר ומי שרוצה יכול לגלוש במחשבים שנמצאים בכל פינה.
החתול דיואי (שמו בא לו משיטת הקטלוג העשרונית) הוא גאון ביחסי אנוש ובמתן אמפתיה למי שנזקק לה. הוא עומד בפתח הספרייה ומקדם בברכה כל מי שנכנס. הוא מתרפק על אנשים בודדים שזקוקים לחום ומעניק תשומת לב שווה לכל מי שנמצא בספרייה ומעוניין בה, וכך מחזק את תפקידה בקהילה.
הספרייה הציבורית היא מוסד מצליח בגלל חיבורה לאתוס הפעולה השיתופי בארצות הברית: הספרייה היא מוסד קהילתי, והעיירה רגילה לדאוג לעצמה. לאחר השריפה הגדולה של 1931, שכילתה את מרכז העיירה, נסעו ראשי העיר לסיור בערים אחרות כדי לראות איך לתכנן אותה. לא עלה על דעתם לפנות לוושינגטון או אפילו לבירת איווה כדי לקבל עזרה, כי הם רגילים להישען על עצמם. ברור, אם כך, כיצד האתוס האמריקאי גורם לחשדנות כלפי הממשלה.
ראייה מצוינת לאחור
בעוד שדיואי מחמם את הלב, "תעתועי האקראיות" פונה אל השכל הצרוף ומנפץ אמונות על ימין ועל שמאל. מוחנו, כך טוען טאלב, אינו יודע לעסוק בהסתברות ולכן קל לו לטעות. פעמים רבות הוא מייחס סיבות למה שקרה במקרה. טעות אופיינית, למשל, היא ייחוס כישרון לעשירים שרק שיחק להם המזל. באפט הוא עשיר כי שיחק לו המזל ולא בזכות חוכמתו (אך אין כאן טענה שבאפט אינו חכם). טעות מחשבה זו אינה שונה מזו של שבט פראי, שחושב שמצא את הדרך להוריד גשם על ידי ריקוד מסובך לאלים. המין האנושי מחפש סדירות במקום שבו שולטת האקראיות.
את משנתו מציג טאלב באמצעות סיפורים מרתקים והצלפות (מוצדקות) בכל סביבתו: העיתונאים, הכלכלנים, ג'ורג' סורוס, מוסמכים במינהל עסקים ועורכי הדין במשפט או.ג'יי סימפסון. אחת הביקורות המעניינות היא על הטענה המקובלת שפנסיה צריך להשקיע במניות, כי לאורך זמן התשואה עליהן גבוהה מכל השקעה אחרת. הוא מצביע על כך שזה עובד רק בשווקים מצליחים, בארה"ב ובמערב. המניות בארגנטינה או ברוסיה לא הניבו תשואות כאלו לאורך זמן. "הו", אתם אומרים, "זה הרי ברור שלא צריך להשקיע בארצות אלו". אם כך, נפלתם בפח אחר: המוח האנושי ניחן בראייה מצוינת לאחור (hindsight 20/20). בנקודת הייחוס של תחילת המאה העשרים, כלכלות שתי ארצות אלו בנות השוואה לזו של ארה"ב.
הראייה המצוינת לאחור יכולה להביא לטעויות שיפוט חמורות. היא יכולה לגרום לנו לחשוב שהיה אפשר למנוע את המשבר הכלכלי - אבל לא נדבר עליו יום לפני ליל הסדר.
הכותב הוא פרופ' לכלכלה באוניברסיטת בן־גוריון, עמית בכיר במכון ון ליר בירושלים ולשעבר המשנה לנגיד בנק ישראל
