במת כלכליסט: בין מודל למעשה

למי שרוצה לנוח מכלכלת המלחמה, אני ממליץ על ספרו החדש של פרופ' אריאל רובינשטיין, "אגדות הכלכלה".

יציאתו לאור של ספרו של רובינשטיין היא ללא ספק אירוע לקורא העברי. זוהי הזדמנות להתוודע אל עולמו של אחד החוקרים החשובים בעולם בתורת המשחקים, שהוא גם אישיות מרתקת, גם מורה

הספר מגוון מאוד: יש בו סיפורים אישיים של המחבר מכל תקופות חייו, כולל מפגשים מרתקים עם חתן פרס נובל ג'והן נאש וניתוח הסרט "נפלאות התבונה"; דיון מענין מאוד בנושא הרציונליות של האנשים, כולל ניסויים קלאסיים שמוכיחים אי־רציונליות; ודיון מעניין על היתרונות והחסרונות של כלכלת השוק, בעזרת דוגמאות מאלפות שהן מודלים כלכליים פשוטים. בספר יש גם דעות מקוריות מאוד של המחבר לגבי המערכת הכלכלית והחברה הישראלית.

רוכלי הגלידה והמפלגות הגדולות

"אגדות כלכליות" הוא השם האירוני שנותן המחבר למודלים הכלכליים. דוגמה נהדרת לכך היא מודל רוכלי הגלידה של Hotelling: עומדים להם שני רוכלי גלידה על חוף ים ישר שאורכו 300 מטר מצפון לדרום, ועליו מפוזרים הקונים באופן אחיד. היכן יבחרו להתמקם הרוכלים כדי למקסם את מכירותיהם ורווחיהם?

אילו היתה העירייה מקצה להם מיקום שהוא הטוב ביותר לקונים, היה האחד עומד 75 מטר מהקצה הצפוני, והשני היה עומד 75 מטר מהקצה הדרומי. בצורה כזו יצטרכו הקונים ללכת את המרחק המינימלי כדי לקנות גלידה. אבל, בתחרות בין הרוכלים מסתבר שזה אינו שיווי המשקל.

מדוע? לרוכל הצפוני יש קהל שבוי - כל מי שנמצא מצדו הצפוני. לכן כדאי לו לרדת דרומה, כדי להגדיל את נתח השוק שלו, וכך גם כדאי לרוכל הדרומי לנוע צפונה. שיווי המשקל התחרותי הוא כאשר שני הרוכלים עומדים במרחק קטן זה מזה, באמצע החוף. ממש לא ההקצאה האופטימלית.

מה לומדים מ"אגדה כלכלית" זו? יש בה כמה תובנות עמוקות לכלכלה ומעבר לה. למשל, המודל מסביר מדוע מפלגות פוליטיות גדולות נוטות לפנות למרכז - ההנחה היא שהמצביעים הימניים לעולם לא יצביעו לדמוקרטים והמצביעים השמאלנים לעולם לא יצביעו לרפובליקנים, ולכן שתי המפלגות ינסו למשוך אליהן את המצביעים שבמרכז. באופן פילוסופי יותר, המודל מציג דוגמה שבה פתרון השוק גרוע יותר מההתערבות הממשלתית, שבה הרוכלים מפוזרים על פני החוף.

המודל הוא כמובן פשטני: הוא אינו מאפשר, למשל, למצביעים בקצה הימני להעניש את הרפובליקנים על ידי הימנעות מהצבעה.

מודלים, מציאות והשקפת עולם

עד כמה המסקנות מהמודלים ניתנות ליישום בעולם המעשה, המורכב הרבה יותר? כלכלן טוב מנתח את המציאות הכלכלית בעזרת נתונים וכלים סטטיסטיים מתוחכמים ובעזרת מושגי היסוד שלו. "אגדה כלכלית" טובה מצליחה לתפוס באופן פשוט אבל מהותי היבט חשוב של המציאות, וכך מעשירה את מושגי היסוד.

אבל המודלים הכלכליים מהווים גם בסיס להשקפת עולם. כך, למשל, המודל הפשטני של השוק התחרותי הוא ההצדקה לשיטה הקפיטליסטית שטובה לאינטרסים של קבוצות מסוימות באוכלוסייה. המחבר "חש סלידה מהכלכלה כענף אקדמי הנוטה לשמרנות, והמסייע לצד החזק בחברה לשמור על ההגמוניה שלו". וכדי להראות שהיישום הזה אינו נכון, מובאות בספר כמה דוגמאות מאלפות לכך שהפתרון התחרותי הוא לאו דווקא הטוב ביותר לפי קריטריונים של שכל ישר.

בימים אלו, שבהם מקצוע הכלכלה נמצא במגננה בגלל שכשל במניעת משבר עולמי, ספר כזה, שמציג את ההישגים האינטלקטואליים המרשימים של המקצוע - כולל של המחבר עצמו - יכול לשפוך אור על צדדים פחות ידועים לציבור הרחב. אבל אין לטעות: מי שמעוניין לשפוט את ההצלחה של המדיניות הכלכלית במניעת משברים, והיו הצלחות לא מועטות, צריך לקרוא ספר במאקרו־כלכלה או בתיאוריה מוניטרית, ולא בתורת המשחקים.

הכותב הוא פרופ' לכלכלה באוניברסיטת בן־גוריון, עמית בכיר במכון ון ליר בירושלים ולשעבר המשנה לנגיד בנק ישראל