במת כלכליסט: יאללה, משתגעים

ביושבי בלונדון בימים אלו איני יכול שלא להשוות בין הוויכוח הפוליטי הבריטי לבין זה הישראלי. זה לא רק הנימוס והשנינות. בשונה מישראל, כאן הצדדים מפגינים מחוייבות לטיעון המבוסס על הגיון ועובדות. בין אם תומכים בהגדלת ההוצאה או בצמצום המסוי ובין אם לאו, הפוליטיקאים הבריטים

ישראל היא היוצאת דופן. בישראל עברנו לכלכלת העידן החדש - הרצון חזק מהמציאות: יש ארוחות חינם ומגוון מעשי נסים. רק בישראל הפוליטיקאים אינם מפגינים דאגה למחיר הגרעון, למרות שהחוב הציבורי עולה על 80% מהתוצר. רק בישראל ברור שתפקיד הממשלה להציל את המשקיעים בשוק ההון, ורק בישראל הפניית משאבים להצלת משקיעים יכולה לקבל יחסי ציבור של צעד חברתי.

כאשר ריח הבחירות עומד באוויר הכול הולך. הרי מחויבות להגיון כלכלי בסיסי מוליכה למסקנה שמדובר במהלך בעייתי למדי. הממשלה לא יכולה למנוע סיכונים וזעזועים בכלכלה, ולכן הבטחת תשואה לפלוני בהכרח באה על חשבון אלמוני. רק שעל הפלוני אפשר להצביע - מר כהן וגברת לוי שכספי הפנסיה שלהם נשחקו בשנה האחרונה. אבל מי יישא במחיר רשת הביטחון? האלמוני שיספוג את הזעזועים נשאר בצל. על פי כלכלת העידן החדש, אם נתעלם מהמחיר - הפגיעה הבלתי נמנעת בחינוך או בבריאות, בקצבאות הזקנה או בביטחון - הוא פשוט יעלם.

חגיגה של פופוליזם

לחגיגת הפופוליזם הזו כולם רוצים להצטרף. אפילו נתניהו, איש כלכלת השוק, סבור, ואולי בצדק, שבשביל לזכות בתמיכת הציבור צריך להצטרף להילולה. טוב, כאשר חבר כנסת המתהדר בתואר המכובד פרופסור לכלכלה אינו מחויב למציאות הכלכלית של הימים האלה, מה כבר אפשר לצפות מחברי הכנסת האחרים ומהציבור? הקשישים שכספי הפנסיה שלהם לא נפגעו כלל, פשוט כי אין להם פנסיה, לא ייהנו מרשת ביטחון שמבטיחה תשואה על ההשקעות בשוק ההון. הם כנראה רק יישאו במחיר.

אז הנה המלצה חלופית לרשת ביטחון: כל שקל שמיועד לסבסוד או לביטוח התשואה על ההשקעות בקרנות הפנסיה יופנה במקום זאת להגדלת קצבאות הזקנה. להצעה יתרון פשוט: בשונה מכל האחרות, היא מקטינה פערים ומסייעת גם לחלשים ביותר בחברה הישראלית.

נו, בשביל זה יש רשת ביטחון

ליריד ההבלים מצטרפת הערצת/שנאת העשירים. השנאה אינה מוצדקת לרוב, אבל בוודאי שאין סיבה לשתות בצמא תיאוריות חברתיות־כלכליות רק משום שמפתח התיאוריה הצליח לגזור קופון. כך, למשל, עו"ד שרגא בירן מטיף בטור ארוך, שזכה לכותרת בעמוד הראשון ב"כלכליסט" (4.12.08), כנגד הקפיטליזם, ומציע פתרון להתמודדות עם המשבר הכלכלי: "הפרטה חברתית". זהו שם יצירתי לרעיון ישן - הפרטה על ידי הנפקת מניות לכלל הציבור. בירן גם ממליץ על הרחבת הוצאות הממשלה בתחומים סוציאליים רבים.

משמעות השילוב "החברתי" נוסח בירן היא העברה של מקורות הכנסה מהממשלה לציבור ובו זמנית הגדלה ניכרת בהוצאות הממשלה. עידן חדש כבר אמרנו? אז גם לי יש הצעה נוסח העידן החדש: הממשלה תשלם לציבור משכורת, כזו שתאפשר חיים בכבוד. שיטת "המשכורת" עדיפה שכן "הפרטה חברתית" תעמיד את האזרח בדילמה: מה לעשות עם מניה של בנק או של חברת חשמל? אם ימכור את המניה בבורסה הוא יאפשר לבעלי ההון ליצור גרעין שליטה, בניגוד לכוונתו של בירן המיטיב. אם ישמור על המניה אולי ירוויח, אבל מה אם יפסיד? נו, בשביל זה יש רשת ביטחון.

הכותב הוא פרופסור לכלכלה באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטת לונדון ועמית בכיר במרכז שלם