במת כלכליסט: עודף עורכי דין?

כאשר איגוד מקצועי מעלה את רף הקבלה לשורותיו, כלומר מקשה על הצטרפות חברים חדשים - הדבר תמיד נעשה בנימוק של שמירה על הרמה המקצועית כדי להגן על ציבור הצרכנים. לנו הצרכנים כדאי תמיד לשמור על מידה בריאה של חשדנות, שכן העלאת הרף גם מקטינה את התחרות, ומשרתת בכך את חברי האיגוד

ייתכן שתחום עריכת הדין באמת נמצא בהידרדרות מקצועית, ושרמת לימודי המשפטים באמת גרועה מאוד כפי שאמר בשבוע שעבר דקאן הפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה. ייתכן גם שישראל היא המדינה המובילה בעולם במספר עורכי הדין ביחס לגודל האוכלוסייה, וכי בתוך שלוש שנים אחד מכל 160 תושבים בישראל יהיה עורך דין, כפי שאמר יו"ר לשכת עורכי הדין יורי גיא-רון. אבל המסקנה שיש לעשות משהו בנידון, ובפרט להעלות את רף ההצטרפות לתחום, אינה מובנת מאליה.

מדוע עורך דין חייב תואר שני?

גיא־רון הודיע כי בתוך כמה שבועות תציג לשכת עורכי הדין תוכנית מקיפה שתשנה את פני המקצוע בארץ - כלומר תקשה על כניסת חברים חדשים לאיגוד המקצועי. התוכנית תכלול דרישה לתואר שני, הארכת ההתמחות, שינוי מתכונת הבחינות (אם יורשה לי לנחש - לכיוון שיקשה על הנבחנים) ועוד מגוון צעדים. מדוע פתאום דרוש תואר שני כדי להיות עורך דין, ומדוע להקשות את בחינות ההסמכה? האם הלשכה רומזת שרוב עורכי הדין בישראל, שעברו את הבחינה במתכונתה הנוכחית ואינם בעלי תואר שני, אינם ראויים לעסוק בעריכת דין?

במסגרת הנימוקים להעלאת הרף השווה נציג לשכת עורכי הדין בתוכנית אקטואליה ברדיו את עריכת הדין למקצוע הפסיכולוגיה - שהרי ידוע שמעטים הם המקבלים הסמכה לעיסוק בפסיכולוגיה קלינית, ואם כך, מדוע לא להוסיף חסמים גם במקצוע עריכת הדין? אבל ההשוואה דווקא מעוררת שאלה הפוכה: מדוע לא לאפשר ליותר אנשים להיות פסיכולוגים קליניים? במסגרת "ההגנה" על הצרכן, היצע הפסיכולוגים כל כך מצומצם והמחיר, בהתאם, כה גבוה, עד שהאזרח הממוצע שעליו רוצים להגן פשוט לא יכול להרשות לעצמו סיוע פסיכולוגי. גם במקרה של הכשרה לפסיכולוגיה קלינית, מאחר שחלק מהמרצים באוניברסיטאות מספקים בעצמם שירות פסיכולוגי בתשלום, עולה החשש שאינטרס כלכלי משפיע במידה כזו או אחרת על ההחלטה לגבי היקף ההכשרה בתחום.

בקיצור, הגנה על הצרכן היא חרב פיפיות: גם אם כתוצאה מצמצום היצע עורכי הדין, הפסיכולוגים, רואי החשבון, יועצי השקעות, והרשימה עוד ארוכה, מקבל האזרח שירות טוב יותר, הרי שהשירות גם עולה יותר. נוסף על כך, אסור להתעלם מהפגיעה בחופש העיסוק. ככל שקשה יותר להיכנס למגוון רחב של גילדות מקצועיות, הרי שאפשרויות התעסוקה נפגעות.

לספק יותר מידע לצרכנים

את הבעיה של הפגיעה בצרכן, אם אכן קיימת בעיה כזאת שנובעת מהצפת השוק בעורכי דין גרועים, יכול הרגולטור לפתור או לפחות לצמצם על ידי הגדלת המידע בידי הצרכן. אם, למשל, ידע הצרכן היכן למד עורך הדין שאת שירותיו הוא רוצה לשכור, האם יש לו גם תואר שני ואולי אף אילו ציונים קיבל בלימודיו ובמבחן ההסמכה, היתה כל הגנה נוספת בגדר פטרוניות מיותרת. זכותו של אדם לבחור בעורך דין פחות מוכשר, כפי שזכותו לבחור בעורך דין פחות מנוסה, ולשלם פחות. לא לכל משימה משפטית דרוש "תותח", ולא מוצדק לשלם שכר טרחה מהתעריף של התותחים עבור כל משימה משפטית. אפשר ורצוי לחייב עורכי דין (כמו גם פסיכולוגים וחברים נוספים באיגודים מקצועיים) להציג את המידע הרלבנטי לצרכן. אין צורך לפגוע בחופש העיסוק ולייקר את השירות.

הכותב הוא פרופסור לכלכלה באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטת לונדון ועמית בכיר במרכז שלם