פופוליזם של ימי בחירות

וכך, כבמטה קסם, התאגדו פוליטיקאים מן הימין והשמאל והודיעו על תמיכה גורפת בפריסת רשת ביטחון לחיסכון הפנסיוני. מפלגת העבודה הובילה זאת כשמישהו שם נזכר שאפשר להאשים את בנימין נתניהו באחריות להפסדי הגופים המוסדיים: קרנות הפנסיה וקופות הגמל. נתניהו, שהוביל את הרפורמה בשוק ההון, הצטרף מצדו למחנה מבקרי האוצר וקרא אף הוא לפריסת רשת ביטחון. נתניהו גם הציע לאהוד אולמרט לסייע לו בהרכבת רשת כזו כאן ועכשיו.

שיאו של הקרנבל הפוליטי־כלכלי היה כשהלחץ הפוליטי הכריע גם את יו"ר קדימה, ציפי לבני, שקראה להציג רשת ביטחון באופן מיידי - בניגוד לעמדתו של שר האוצר שלה. בראיון לחדשות ערוץ 2 הגדילה לעשות ואמרה שנתניהו ראוי להיות שר אוצר בממשלתה העתידית.

מי שנתן את הטון המכריע בזירה הפוליטית היה דווקא יו"ר ההסתדרות, עופר עיני. עיני הפריח את האיום שהפחיד יותר מכל את ראשי המשק וההנהגה הכלכלית - שביתה כללית או רשת ביטחון. והנה, אתמול החל משרד האוצר לשגר רמזים שרשת הביטחון כבר כאן.

מעניין לזכור שכל הפוליטיקאים הללו לא דיברו על רשתות ביטחון בשנות הגאות של הבורסה. היחיד שהיה עקבי בעניין היה יו"ר מרצ, חיים (ג'ומס) אורון. מה שהפוליטיקאים שכחו הם דברים שוליים כגון להציג מספרים ברורים ולדבר על הפרטים הטכניים. הרי כל עוד לא יוצג מתווה מדויק לרשת ביטחון, כזה שיהפוך את הסיסמה הערטילאית למשימה בת ביצוע, אזי הציבור עלול לחשוב שהפוליטיקאים באמת דואגים לכספי הפנסיה שלו. הרי ברור לכל שישראל אינה יכולה להרשות לעצמה להלאים את כל קרנות הפנסיה, לחזור לשיטת האג"ח המיועדות, או להנהיג פנסיה תקציבית. במקרה הטוב, רשת הביטחון שתוצג תהיה רלבנטית לעשרות אלפי אנשים בלבד, וגם זה בעירבון מוגבל.