במת כלכליסט: השקל התחזק - הופסקה הצמדת מחירים לדולר

השקל שלנו, הננס שנהפך לבריון השכונתי, מייצר כאבי ראש איומים ליצואנים ולצמרת הכלכלית. למרות זאת, הרווחנו דבר אחד לא מבוטל: נפסקה הצמדת מחירים לדולר - כגון במחירי הדיור, במחיר למנה בחתונות ובשכר טרחה לעו"ד. מה אכפת לנו שיש חוזים צמודי דולר? ישראל היא מדינה חופשית. אם

הסיבה היא שחוזה צמוד לדולר הוא חוזה גרוע לשני הצדדים, שנשאר עמנו מתקופת האינפלציה הדוהרת. בדרך כלל, ההכנסות וההוצאות של שני הצדדים הן בשקלים, ולכן ההצמדה הלא רלבנטית לדולר מייצרת אי־ביטחון לגבי שכר הדירה השקלי. אם יעלה הדולר, מנין ייקח השוכר את תוספת השקלים? ואם הוא יירד, ממה יחיה המשכיר?

שאריות מהאינפלציה הדוהרת

ההצמדה לדולר נולדה עם האינפלציה הדוהרת של 1977–1985. כאשר האינפלציה היתה יותר מ־10% בחודש, אי אפשר היה כמובן לחתום חוזה בשקלים, שערכם פוחת ועתידם אינו ידוע. ערכו של הדולר כן היה ידוע, ולכן באותן השנים היה בחוזה הדולרי היגיון כלכלי. אבל היגיון זה התהפך באינפלציה החד־ספרתית הנמוכה של ימינו - עכשיו הערך של השקל צפוי יותר מאשר הדולר, שאיבד מערכו 25% בשנה האחרונה.

הפסקת ההצמדה לדולר היא חדשות טובות למשק הישראלי. זהו סופו של תהליך ארוך של מלחמה באינפלציה, שבו המשק עבר מדולריזציה (והצמדה למדד) לשקליזציה, תהליך שבו הלך וגבר האמון בשקל וביכולת בנק ישראל והממשלה לשמור על אינפלציה נמוכה. הפכנו דומים למדינות העולם המפותחות, שבהן המחירים יציבים ואין כמעט הצמדות.

דמיון זה הוא שאפשר את השתלבות כלכלת ישראל בכלכלה העולמית. כך, למשל, הנפקת איגרת חוב לא צמודה לעשר שנים (השחר) אפשרה השקעה של זרים באיגרות חוב שקליות ישראליות. בכל העולם איגרת החוב הלא צמודה היא המכשיר הסטנדרטי, כמו אג"ח לעשר שנים של ממשלת ארצות הברית. המשקיעים הזרים קונים שחרים (ולא קונים איגרות חוב צמודות), כי זהו הסטנדרט הבינלאומי. זוהי הדגמה לכך שיש צורך במבנה מוסדי הדומה לשאר העולם כדי להשתלב בו.

שיפור התשתיות העסקיות והפיננסיות

מעבר להשתלבות בעולם, מהי החשיבות של השקליזציה של המשק? כאן צריך להבין תפקיד יסודי של הכסף - היותו אמת המידה, המטר של הכלכלה. במשק שקלי כולם פועלים לפי אותו מטר, קל לעשות עסקים וקל לחשב חשבונות. הכל שקוף וברור יותר. משק שיש בו הצמדות כאילו פועל לפי שתי שיטות מדידה יחד: השיטה המטרית והשיטה האנגלית, של אינצ'ים ורגלים. כל מי שקנה, כנגר או כשיפוצניק חובב, ברגים ואומים לפי שתי השיטות, זוכר את האי־סדר שנוצר.

אבל לא רק הנגרים סובלים. ב־1999 החללית Mars Lander של נאס"א התנפצה על המאדים במקום להיכנס למסלול סביב כוכב הלכת, כי צוות אחד של מתכנתים עשה חישובים לפי השיטה המטרית, והשני לפי השיטה האנגלית (ראו: http://www.space.com/news/orbiter_error_990930.html). אבל בדוגמה הכלכלית המצב הרבה יותר גרוע: האורך של האינצ'ים (כלומר שער החליפין) אינו ידוע, והוא משתנה בכל יום. זה מקשה גם על פעולת המנהלים ומפריע לשקיפות, החיונית לשוק הון מודרני.

המעבר הסופי לשקל הוא שיפור חשוב בתשתיות העסקיות והפיננסיות של המשק הישראלי. תשתיות טובות הן מובנות מאליהן - מי מאיתנו מתפעל מכך שיש מים בברז וחשמל בקיר? - ולכן קשה לפעמים להבין עד כמה הן חשובות. אבל המחקרים הכלכליים מוכיחים פעם אחר פעם שתשתיות נכונות, כולל אלה שבצד החשבונאי, שמשתפר אצלנו בעקבות סיום ההצמדות, הן קריטיות לצמיחה כלכלית.

הכותב הוא פרופ' לכלכלה באוניברסיטת בן־גוריון, עמית בכיר במכון ון ליר בירושלים ולשעבר המשנה לנגיד בנק ישראל