ביידיש זה יותר מצחיק: אתגר קרת במחווה להוריו

אחת מחוויות הילדות הנעימות הזכורות לסופר אתגר קרת היא שהוריו ניסו לתרגם לו מערכונים של צמד הקומיקאים דז’יגאן ושומאכר מיידיש לעברית. “תמיד התווסף לכך המשפט ‘ביידיש זה הרבה יותר מצחיק’”, מספר קרת שספרו האחרון “תקלה בקצה הגלקסיה”, זוכה פרס ספיר ל־2018, יוצא בימים אלה ביידיש תחת השם “שטערונג אויפֿן ראַנד פון דער גאַלאַקסיע” בתרגום דניאל גלאי ושלמה לרמן. ההשקה תתקיים בחמישי בבית הוצאת ליוויק בתל אביב.

צילום ארכיון של אתגר קרת עם אביו אפרים ובנו לב. “כדי להגיע להתייחסות מורכבת לקשר שבין הורים לילדים, אתה צריך להיות אבא” צילום: יונתן בלום

“הוריי דיברו יידיש והשפה היתה קיימת בבית באופן אינטואיטיבי, כשמקללים או כשלא רוצים שהילדים יבינו. זו היתה השפה הסודית והפרטית שלהם, וכילד זו היתה השפה שהכי רציתי ללמוד, גם כי היא נשמעה מצחיקה, ‘טוכעס’ יותר מצחיק ותמים מ’תחת’, וגם כי על פי ההורים שלי, אם חווים את הקיום דרך פילטר היידיש, הוא יותר מצחיק. זה שיוצא ספר שלי ביידיש זה משהו שיכול היה לקרות לגיבור שלי”.

הרעיון נולד כשהתבקש לבחור שפה נוספת שאליה יתורגם הספר כשזכה בפרס ספיר. “המחשבה האינטואיטיבית היתה לבקש יפנית או שבדית, שזה תרגום נורא יקר. אבל אז ראיתי בזה אקט שנוגד את כוונת הפרס, כי אני כאילו עושה עליו סיבוב: קצת כמו לדחוף חשבוניות של הילד להוצאות וזה נראה לי לא הגון. כיום לדעתי יש מו”ל פעיל אחד ביידיש בעולם, וככלל הוא לא מוביל למקום שמוליד תרגומים של יצירות עכשוויות. זה המקום שמלגות או פרסים יכולים להביא. זו גם מחווה להורים שלי שנפטרו”.

קרת מודה שיש לו חוב קטן לשפה ולספרות היידית. “בגלל שבילדות קראתי סופרים יידיים והיידיש היא שפה מדוברת ולא כתובה, הלגיטימציה לכתוב בשפה מדוברת היתה תמיד קיימת וחזקה אצלי. מעבר לכך הדבק של הספרות היידית הוא ההומור. כקורא, דאגלס אדאמס ושלום עליכם ישבו לי טוב יחד על המדף, כי היתה להם תפיסת עולם שייחסה להומור משמעות. אי אפשר להיות אדם שלם אם אין לך הומור”.

קרת סבור שההומור היידי מתבסס על שני דברים עיקריים: “הראשון הוא הקלילות של השפה והשני, שהתרבות היידית פרחה באזורים ובתקופה שהיהודי היה גלותי וסבל מפוגרומים ואנטישמיות אז היא היתה זקוקה נואשות להומור. יש משהו בהומור היידי שהוא של חלשים. יידיש פעלה כשליהודים לא היתה מדינה, אז כל הרובד הלאומני לא קיים אצלם בשיח, הזהות שלהם היתה קוסמופוליטית. הרבה יותר קל לי למקם את הכתבים שלי או למצוא את השורשים שלי בכתיבה היידית מאשר בכתיבה העברית”.

קרת הוא מהסופרים הישראלים המצליחים בעולם, שספריו רבי־המכר תורגמו למעל 45 שפות (בחודש הבא ייצא בעיראק לראשונה תרגום בכורדית לקובץ סיפוריו). 2019 היתה מהפוריות והמצליחות בקריירה שלו. לצד זכייה בפרס ספיר, “תקלה בקצה הגלקסיה” נכנס לרשימות היוקרתיות של הספרים הטובים של השנה ב”טיימס” הבריטי, ב”פייננשל טיימס” וב”אינדפנדנט” האירי, ובשבועיים האחרונים פורסמה עליו ביקורת משבחת בפקיסטן, והספר זכה ב־“National Jewish Book Awards”. “הוצאתי הרבה ספרים בחו”ל, אבל אף אחד לא זכה להיכנס לרשימות הנחשבות בכזו עוצמה כמו ‘גלקסיה’”, הוא אומר.

לצד הפעילות הספרותית עלתה בארטה המיני־סדרה הצרפתית “המתווך” שכתבו וביימו קרת וזוגתו שירה גפן. בסדרה משחק בנם לב (14). “גם ‘המתווך’ מוקדשת להוריי ועוסקת ביחסי הורים וילדים ועבר ועתיד”, אומר קרת. אני חושב שסופר מרגיש הכי קרוב לספר האחרון שלו. גם בספר וגם בסדרה יש משהו שמצליח להגיע רחוק ועמוק יותר מהדברים שעשיתי לפני, בלי להמעיט בערכם. הנושא שאני עוסק בו הכי בתכיפות זה יחסים בין הורים לילדים, ואני חושב שלכתוב מפרספקטיבה הורית לא מאבד את החוויה שהיתה לך כילד. יש משהו בקשר ובתפקיד הזה שתמיד ריתק אותי, וזה קשור לאופן שבו גדלתי, ההורים שלי לא היו קונבנציונליים. בשתי היצירות יש לכך התייחסות מורכבת שכדי להגיע אליה, אתה צריך להיות אבא”.