הצגה חדשה על שחקני תיאטרון בגטו ורשה

המחזה: לפני למעלה מעשור כתב המוזיקאי שוקי לוי את המוזיקה למחזמר "מצדה 1942", אותו הפיק בווסט אנד תחת השם Imagine this. את כתיבת המחזה הפקיד בידיו של דיוויד גולדסמית', מחזאי אמריקאי.

 לוי חי בלוס אנג'לס והיה שותפו של חיים סבן. הוא החל את הקריירה בלהקת השוקולדה עם צביקה פיק וגבי שושן. בהמשך כתב מוזיקה לסדרות רבות כמו "דאלאס", ומקפצת הקריירה שלו היתה בסדרת הילדים "הפאוור ריינג'רס".

חזרות ל”מצדה 1942”. במרכז השחקן יגאל שדה. איך שומרים על מהות התיאטרון בעולם כאוטי צילום: שאול גולן

ההצגה (תיאטרון בתוך תיאטרון או מטה תיאטרון) מספרת על קבוצת שחקנים בגטו ורשה המעלה מחזה העוסק במיתוס מצדה בשנת 73 לספירה. ראש הקבוצה יוסף כותב מחזה חדש המספר את סיפור היהודים שהתבצרו במצדה ובחרו במוות במקום בעבדות מול הרומאים, מעין אלגוריה המאירה את הנאצים באור שלילי. הכל מתרחש בימים בהם מפונים יהודים מהגטו אל מחנות ההשמדה וסכנת המוות מרחפת מעל ראשם.

לא מדובר במחזמר במובן המקובל של המילה כי אם בתיאטרון מוזיקלי. הבמאי משה קפטן מעדיף להסתייג מהמונח מחזמר בהקשר של היצירה הספציפית הזו העוסקת בשואה ומורכבת מסצנות מורכבות וארוכות ושירים שזורים ביניהן.

המשתתפים: יגאל שדה, אלכס קרול, עמית פרקש, מאי מלר, ליאת אקטע, רובי פורת שובל, שחר רז, מיקי פלג, דב רייזר, רוי מילר, רונית אפל ועוד רבים. עיצוב תנועה: אריאל וולף. ניהול מוזיקלי: גיל פלדמן וליאור רונן.

הבמאי: משה קפטן, מנהלו האמנותי של תיאטרון הבימה. ביים בין השאר את "עלובי החיים", "כנר על הגג", "גבירתי הנאווה", "ינטל", "סימני דרך", "מאמהמיה" "אם יש גן עדן". בנוסף מביים מופעי מוזיקה בלייב ובטלוויזיה. כשראה לפני מספר שנים בחדשות שעושים מחזמר על השואה החליט להתעמק בחומר.

הבמאי משה קפטן צילום: אוראל כהן

"ניסיתי להבין למה הוא לא הצליח באנגליה וגיליתי את המכשולים שעמדו בדרכו. הם עשו הפקה גדולה וראוותנית ואני הרגשתי שהחומר הזה זקוק לטיפול תיאטרוני קטן ועדין ושתשומת הלב צריכה להיות על החיים של היהודים בגטו ופחות על סיפור מצדה".

העבודה: בחדר החזרות מתמקדים קפטן והשחקנים בפן האנושי ובלהקת התיאטרון ופחות במיתוס מצדה. לוי וגולדסמית' עדכנו את המחזה יחד עם הדרמטורגית שחר פנקס וקפטן עצמו. "זה מחזה כמעט חדש שחוזר לשורשים של עיסוק באנשים ובעולם של יצירת אמנות בתנאים לא תנאים. נכתבו לא מעט יצירות על הפעילות התיאטרונית בגטו אבל הספציפי הזה מיוחד בגלל הקשר לסיפור של יהודי מצדה ומביא איתו סימני שאלה של העיסוק במיתוס של מצדה בהקשר לשואה. האם אנחנו הולכים כצאן מובל לטבח או

מתנגדים? וגם בשם האמנות, האם תפקידנו כאומנים לתת שעה קלה של בידור לנפש או לעשות דברים משמעותיים?”

לדברי קפטן, סיפור מצדה הוא אלגוריה לסיפור היהודים בגטו והוא מביא עמו קונפליקטים רבים בתוך הקבוצה “כי יש המון קולות בעניין המיתוס. האם היהודים שימשו דוגמא ומופת? האם התאבדות המונית היא הדבר הנכון? הרי היהדות אוסרת את זה. תהליך העבודה שונה מבדרך כלל כי אני מאוד מעורב בדרמטורגיה של המחזה בניסיון להפוך אותו לסיפור שמספרים ישראלים יהודים כאן ולא יהודי אמריקאי שכותב עלינו משם. אני גם מוצא את עצמי אומר בחדר חזרות המון דברים שרלבנטיים למצב שלנו כאן ועכשיו בתיאטרון הספציפי הזה, של מה התפקיד של תיאטרון בחברה? ומה זה לעשות תיאטרון בתנאים קשים, לא משנה אם אלה תנאי מחייה או תנאים כספיים. זה פשוט איך לשמור על המהות של התיאטרון בעולם כאוטי ולא רגיל".