"לא נחזור למשרד בקרוב; ניתן לעובדים לבחור מהיכן לעבוד"

"זה לא משנה מה היינו עושים כי עד עכשיו לא היינו יכולים לחזור למשרד בכל מקרה. עשינו את זה לא מטעמי חיסכון אלא כי הקורונה ציירה לנו איזשהו חזון אחר. אנחנו רוצים כחברה לתת הרבה יותר גמישות לעובדים לעבוד בתנאים שלהם מהמקום שלהם בצורה מיטבית, ולכן ההחלטה לא הייתה פזיזה או לא נכונה", הוא אומר בראיון זום מביתו, שהפך גם למקום עבודתו בכמעט שנה האחרונה.

יובל מטלון, מנכ"ל לייבפרסון ישראל

גיל: 50

מצב משפחתי: נשוי פלוס 3

מקום מגורים: נופית

תפקידים קודמים: מנכ"ל אייבי ישראל

השכלה: תואר ראשון במערכות מידע מהטכניון

תחביב: גיטריסט ורוקיסט

הרבה חברות עובדות מהבית, אנחנו נמצאים במצב של סגר, אבל אצלכם ההחלטה נראית סופית יותר בגלל שויתרתם על הנדל"ן.

"אנשים חושבים שבגלל שיצאנו מהמשרדים אז בטח לא נחזור. חשוב לי להגיד, אנחנו חברה שמאמינה במפגשים פיסיים. זה חשוב לנו ואין לנו שום כוונות לעבוד מרחוק לנצח בצורה מוחלטת. אבל סקרנו את העובדים יותר מפעם אחת בתקופה הזאת וראינו - כמובן שיש שונות בין פלחים מסויימים של האוכלוסיה – שהפתרון המנצח הוא משולב. כזה שמאפשר חלק מהזמן לעבוד מהבית וחלק מהזמן להיפגש פיסית ולשם אנחנו מכוונים. באמת לקחנו את זה צעד אחד רחוק יותר בסוג של דמוקרטיזציה כאשר נתנו לעובדים לקבוע איך ייראו המפגשים האלה, באיזו תדירות ובאיזה מקום פיסי. זה אומר שכנראה לא נחזור למשרד קלאסי עם חוזה של חמש שנים פלוס הארכה, זה לא יקרה בקרוב. נלך למודל הרבה יותר גמיש, יכול להיות שיהיו כמה מקומות מפגש באיזורים גיאוגרפיים שונים, ואנשים יוכלו באמת לבחור איפה הם נפגשים, באיזו תדירות ובאיזה פורום".

במקביל להכרזה על הוויתור על המשרדים יצאה לייבפרסון העולמית לתוכנית שנועדה להגדיר מחדש את עתיד העבודה בחברה, תוכנית שנעשית יחד עם העובדים. "אנחנו 1,400 עובדים בעולם והתנדבו כ-150 לתהליך שבו אנחנו מגדירים איך תיראה העבודה בחברה בסוף הקורונה ומי שמגדיר את זה הם העובדים עצמם".

היו עובדים שעזבו בגלל ההחלטה הזאת לוותר על המשרדים.

"אני חושב שכאשר תיקשרנו שאנחנו מוותרים על המשרד מיידית היו אנשים שלקחו את זה למקום של 'אין לי יותר מקום שבו אני יכול לפגוש את החברים שלי' ופה בארץ, במיוחד אצלנו, זה נורא חזק. אתה עובד בחברותא, מקום העבודה הוא יותר ממקום עבודה, הוא מקום מפגש שבו אתה פוגש חברים שאולי אתה גם חבר שלהם מחוץ לעבודה. אני חושב שהחלטה כזאת שנתפסת כקיצונית. חלק מהאנשים לוקחים אותה למקומות לא נכונים. חשוב לי להדגיש שאנחנו כחברה לא מאמינים שלא צריך להיפגש פיסית, להיפך, אנחנו מאמינים שכן צריך להיפגש פיסית אבל צריך לעשות את זה בצורה הרבה יותר גמישה עם הרבה יותר אפשרויות ולשם אנחנו הולכים. אלה שלא הייתה להם את הסבלנות לחכות יכול להיות שהעדיפו ללכת למקומות יותר מקובעים, אבל אני לא רואה אותנו עובדים רק מרחוק למשך זמן".

מטלון מספר על מועמד לעבודה שהחברה רצתה לגייס אבל החליט לא להגיע מכיוון שאין להם משרד. הוא בחר לעבוד בחברה אחרת, שגם כן יצאה מהמשרדים מיד אחר כך בגלל המגיפה.

את התקופה של השנה האחרונה שבה העבודה מהתבצעת מהבית הוא מחלק לתקופות. התקופה של השלושה-ארבעה חודשים הראשונים הייתה תקופה של הסתגלות ואיזשהו 'היי' מהאפשרות לבלות עם המשפחה ולחסוך זמן כביש. אחריה הייתה תקופה של התפכחות שבה השהייה בבית כמה חודשים הפכה לנטל נפשי במידה מסויימת ואנשים כמהו למפגשים הפיסיים. "היום אנחנו נמצאים בסגר בישראל ובמקומות אחרים שאנחנו פעילים בהם בעולם, אבל אנשים כמהים למפגשים וכשיכולנו נתנו לאנשים להיפגש. כשלא היה סגר נתנו לאנשים להיפגש בפורומוים קטנים, בקפסולות, במקומות כמו פארקים וגם במשרדים בסגנון 'WeWork'. זה היה אוויר לנשימה עבור כאלה שלא נפגשו כבר באמת חודשים רבים. למרות שלמדנו לעבוד מרחוק זה הפתיע אנשים, וגם אותי במידה מסויימת. אני לא אדם שעבד מרחוק בקריירה שלו ויותר מזה, לא הייתי חסיד העבודה מרחוק. אהבתי לראות את האנשים במשרד, להסתובב ביניהם, לעזור ולשאול מה הם עושים ופתאום אין את הדבר הזה".

מה אתה אוהב בעבודה מהבית?

"באופן אישי אני חוסך המון זמן כביש. אני גר שעה וחצי מהמשרד וזה שלוש שעות ביום שהייתי מבלה על הכביש ועכשיו אני מחזיר לעצמי. זה נותן לי אפשרות לעבוד טיפה יותר ולהתחיל את היום שלי יותר מוקדם, אני עושה הרבה יותר ספורט מפעם, יש לי זמן משפחה שלא היה לי הרבה זמן בקריירה. אני רואה את הילדים שלי הרבה יותר ממה שראיתי אותם קודם, אני אוכל איתם צהריים ויש גם משהו בהיבט המקצועי בשיטוח העולם כשכולם עובדים מהבית. אם פעם ישראל הייתה סייט מרוחק בחברה והיו סיטואציות בהן הייתי בוידאו כשכולם נמצאים באיזה חדר – היום זה לא קורה, כולם נמצאים בוידאו והמיקום הגיאוגרפי תופס תפקיד הרבה יותר קטן".

ספר על החלטה שקיבלת בשנה האחרונה שלא היית מקבל לולא הקורונה

"יש לנו מנהל ישראלי, שיושב בישראל ומינינו אותו השנה לנהל צוות בגרמניה. אני לא חושב שלפני זה הייתי אפילו חושב על זה כאופציה. בעצם, מה זה משנה? הוא באותו איזור זמן, אבל אני לא חושב לפני הקורונה היינו חושבים על זה כי הצוות לא נמצא באותו מקום. פעם לא הייתי חושב שזה אפשרי".

מה אתה לא אוהב בעבודה מהבית?

"לי מאוד חסר, למרות הנסיעה הארוכה למשרד, לראות את האנשים. מאוד חסר לי ההווי החברתי שהולך לאיבוד בקונטקסט הזה, וסתם להסתובב במשרד ולשאול אנשים מה הם עושים, לשבת איתם רגע ולראות אותם בעיניים".

מה למדת על עצמך כמנהל?

"כשאתה מנהל מרחוק אין דבר כזה יותר מדי תקשורת (Over communication). אין לזה תחליף. שמנו לעצמנו למטרה בתחילת העבודה מהבית שאנחנו מדברים עם העובדים פעם בשלושה שבועות וזה לא משנה אם יש או אין עדכונים עסקיים, כדי 'לבדוק דופק'. חלק מזה היה בסגנון של שאלות ותשובות, כלומר אני שם רק כדי לקבל שאלות. אין דבר כזה יותר מדי תקשורת כי זה נחוץ על מנת לא לאבד את העובדים מנטאלית. העבודה עדיין קורית וצריך את זה כדי להשאיר אותם מחוברים לביזנס. למדתי גם שלמרות המצב המאוד מורכב הזה אפשר לגייס אנשים, וגייסנו לא מעט, באופן וירטואלי לחלוטין. יש אנשים שעד היום לא ראו אף אחד בחברה פיסית. נשלח להם הציוד, המחשב, המסך, מה שצריך כדי לעבוד וזהו. מהרגע הזה הכל התנהל וירטואלית.

מהם הפתרונות טכנולוגיים שהטמעתם על מנת לאפשר את העבודה מהבית גם עבורך וגם עבור כלל העובדים?

"אנחנו חברה גלובלית וחלק מהעבודה היא מרוחקת באופן אינהרנטי לכן פשוט המשכנו לעבוד עם הכלים שאנחנו עובדים איתם בין אם זה גוגל או זום או כלים אחרים. כן יש הישענות רבה יותר על עבודה שהיא לא מסונכרנת, אונליין. יש הרבה יותר עבודה ושיח שעושים אוף-ליין כלומר עבדתי על חומר, אני שולח לך אותו, אתה כותב הערות ומחזיר לי ויכול להיות שאתה בצד השני של האוקיינוס ואני אקבל את החומר ואעבוד עליו בזמן שלי. זה מאפשר הרבה מאוד גמישות.

אם מסתכלים רגע על החזון של הדבר הזה, שאנשים יכולים לבחור באופן חופשי את מקום ההימצאות שלהם על כדור הארץ המשמעות היא שאדם לא כבול לעוגן משרדי. הוא יכול לעבוד כמעט מכל מקום, כמובן בהתייחסות לאיזורי זמן. יש לנו למשל שני מנהלים שנמצאים בהוואי, שהחליטו לעבור לשם ומשם הם עובדים רוב התקופה, וזה כמעט לא מורגש למעט העובדה שהם צריכים לקום יותר מוקדם. הם מנהלים צוותים גדולים בארה"ב, בגרמניה, ולפעמים אתה שוכח מהמיקום הפיסי שלהם – כי זה לא מעניין.

אחד העובדים שגר בתל אביב, שאל אותי אם אני חושב שהוא יכול לעבור לגור ברמת הגולן כי זה החלום שלו. אמרתי שברור, כי זה בכלל לא רלוונטי איפה אתה נמצא כל עוד אתה מוכן פעם בתקופה לעשות את הנסיעה ולפגוש את הצוות".

יובל מטלון, מנכ"ל לייבפרסון ישראל

מהי התקופה הזאת שבה פוגשים את הצוות? כל כמה זמן?

"לא הגדרנו את זה. אנחנו מאוד משחררים לעובדים ולמנהלים להגדיר מה טוב בשבילם. מפגשים פיסיים יכולים להיות פעם בחודש או פעם בשבוע ובמקרים מסויימים גם יותר אבל אנחנו רוצים לתת חופש למנהלי הצוותים והמחלקות להחליט מה נכון להם. הקורונה דחפה אותנו לשם באופן מאולץ. בלייבפרסון העולמית לפני הקורונה 40% עבוד מרחוק אבל בישראל, אנחנו מעל 300 עובדים וזה לא היה מקובל לעבוד מהבית. מה שהקורונה עשתה זה הפכה את ה-40% ל-100% ומי שלא הורגל לזה קודם היה צריך להתרגל מהר".

מה אתה חושב שיקרה אחרי המגיפה?

"אנחנו נקבע בין שניים לשלושה מקומות מפגש שיאפשרו את הגמישות הגיאוגרפית וגם לעשות אפילו רוטציה. נוכל לאפשר לצוותים ומחלקות להיפגש ונוכל גם להיפגש ברמת החברה במינון מסויים. זה יכול להיות גם במקומות הרבה יותר מגניבים מאשר סתם משרד אפרפר.

אנחנו חברה שקיימת כבר 25 שנה ומובילים את השוק של תקשורות דיגיטלית בין צרכן לנותני שירות. גם בהגדרה של מודל העבודה העתידי אנחנו חלוצים וכשאתה חלוץ אתה אף פעם לא יודע אם זה יצליח. אנחנו רוצים להתוות דרך שנראית יוצאת דופן אבל היא  נותנת לנו ייתרון יחסי. אנחנו רואים שהרבה עובדים רואים את זה בחיוב, את הגמישות, היכולת להשפיע בתור עובד על איך זה ייראה".