מנכ"לים מהבית
"באופן אישי, לא היה משהו שנהניתי ממנו בעבודה מהבית"
ניל קורני, מנכ"ל סיטי ישראל אומר שלמרות שהוא מעדיף לעבוד מהמשרד הוא לא מצפה מאחרים להגיע; "הגמישות עוזרת לי לשמר את האנשים הטובים"; על ניהול בעת משבר הוא אומר שחייבים קונצנזוס בצוות ההנהלה: "הבנתי שבמשבר הזה כל קול הוא חשוב ולא נצליח אם לא נביא עמדה מאוחדת לעובדים. עבדנו המון כדי להגיע להסכמה"
- "ההחלטות הקריטיות שלי בעסקים נעשו 'על דרינק'. זה לא עובר בזום"
- "העבודה מהבית מעייפת יותר. פעם הייתי בשיא האנרגיה ב-7 בערב"
- "התמכרתי לבקרים בבית. יהיה קשה לחזור למשרד שלי ברד האט"
אחרי תקופת הבידוד קורני חזר לעבוד מהמשרדים למרות שבאותה נקודת זמן החברה עברה לעבודה מהבית לפי רצון העובד. בהמשך, עם הסגר הראשון הודיעו לעובדים לא להגיע למשרדים עד סופו למרות שתחום הבנקאות מוגדר חיוני. "הרגשתי בנקודה מסויימת בתור מנכ"ל הבנק פה אחריות שאם מישהו כן מגיע לעבודה בצורה וולנטרית צריך לחזק אותו. התחלתי לבוא למשרדים והיו לזה גם כמה יתרונות עבורי. יכולתי להגיע לבוש כמו שאני לבוש בבית, לקח לי רבע שעה להגיע למשרד במקום 45 דקות וגם יכולתי לראות פנים של אנשים", הוא מספר.
סיטי ישראל מעסיקה 150 עובדים בבנק ועוד 230 עובדים במרכז הפיתוח והיא חלק מארגון סיטי הגלובלי שנמצא בלמעלה מ-100 מדינות. כחלק מארגון גלובלי ההחלטות הנוגעות לניהול משבר הקורונה, בריאות העובדים ועבודה מהבית התקבלו גם בהתאם למדיניות הארגון וגם בהתאם להנחיות בכל מדינה – לפי המדיניות המחמירה מביניהן. "בתחילת המשבר, המבנה של סיטי שהוא גלובלי גם מבחינה גיאוגרפית נתן לנו יתרון. בגלל שחווינו את המשבר באסיה היינו יותר מוכנים וביום שהבנו שהקורונה הולכת להגיע גם לפה אמרנו לאנשים לא להגיע למשרדים ולעבוד מהבית. היה לנו מזל וגם תכנון מסויים שבכל מקרה כל העובדים יכלו לעבוד מהבית שכן השרתים שלנו מאפשרים את זה. כמובן שהיו לנו אתגרים בהתחלה אבל תוך חודש 140 אלף איש יכלו לעבוד על הרשת של סיטי בבת אחת. בנוסף, למרות שתוכנן צימצום ל-2020 החלטנו מיד בתחילת מרץ שלא הולכים להוציא אף אדם לחל"ת או לפטר, זו הייתה החלטה של הארגון העולמי", הוא אומר.
מה התרשמותך מהעבודה מהבית?
"אני אדם שחושב שההפרדה בין החיים שלך בעבודה לבית הבית היא חשובה. היו לי המון שיחות עם אנשים כדי להבין מה החוויות שלהן ומה אפשר לעשות כדי לשפר. בהתחלה בסגר הראשון היה מדהים. אנשים סיפרו איזה יופי להם שאפשר לעבוד על המחשב בבוקר, להכין אוכל לילדים, לאכול עם המשפחה, לטייל עם הכלב וגם להיות ב-11 בלילה מול המחשב ולעבוד. האדרנלין היה מעולה אבל אחרי תקופה מסויימת אנשים התחילו להגיד שהם לא מפרידים בין הבית לעבודה, שהם כל הזמן בעבודה. יותר ויותר אנשים רוצים לפחות חלק מהזמן כן להיות עם אנשים אחרים למרות שזה לא קל, גם במשרד עכשיו אנחנו יושבים עם מסיכות אם אנחנו יותר משני אנשים בחדר. ועדיין, המגע האנושי מאוד חשוב. אני גם אדם שצריך מסגרת כדי לעבוד, בשביל המשמעת שלי, והרגשתי שבבית אין לי את זה".
מה למדת על עצמך כמנהל בעבודה מהבית?
"יש לי צוות הנהלה וצוות מצומצם של 'קבינט קורונה' שהיינו מדברים כל יום ושואלים את עצמנו אם אנחנו עושים את הדברים הנכונים, מה אחנו צריכים לעשות כדי לשמור על הבטיחות וגם על ההרגשה הטובה של האנשים. הבנו מההתחלה שככל שנהיה יותר גמישים גם נקבל תפוקה יותר טובה וזה הוכח כנכון. פעם בשנה יש לנו סקר שביעות רצון העובדים והשנה היו פשוט נתונים מדהימים. למדנו שלא לכל אחד מתאים אותו הדבר וצריך למצוא את האיזון.
אמרנו למנהלים שעכשיו שהם לא רואים את העובדים הם חייבים להיות בקשר איתם. בזום, בהתחלה הרבה אנשים לא רצו לפתוח את הוידאו אבל אנחנו כן רוצים את הקשר הזה. המנהלים צריכים להיות הרבה יותר פרואקטיביים, להבין מה קורה עם העובדים ולהביא את האינפורמציה חזרה כדי שנוכל ללמוד לזה. בטוח שאין לנו את כל התשובות אבל הדרך להצליח היא לדבר עם האנשים. הפידבקים שקיבלנו היו שצריך לתת הכי הרבה חופש פעולה כדי להגיע לפרודוקטיביות מלאה".
ומבחינת החוויה האישית שלך?
"יש לי ביטוי חדש – 'זום אאוט'. מספיק לי מהזומים האלה. אבל ברצינות, למדתי שאני לומד הכי הרבה על עצמי כשאני נמצא במקום של אי ודאות, מקום שהוא לא מקום נוח ואז אני מבין מה אני צריך כדי להגיע למקום בו אני יכול לפתור את הבעיות. במהלך המשבר דיברנו המון עם ההנהלה והיו המון דעות שונות. הרבה פעמים אפשר לחתוך ולהחליט אבל הבנתי שבמשבר הזה כל קול הוא חשוב ולא נצליח אם לא נביא עמדה מאוחדת לעובדים. חייבים לבוא עם מסר שכולם יכולים לעמוד מאחוריו אז עבדנו המון כדי להגיע להסכמה".
אתם ארגון גלובלי, היו אצלכם עובדים שעבדו מרחוק גם לפני משבר הקורונה?
היו אנשים מסויימים בחו"ל אבל מדובר על פחות מ-5% מכלל העובדים. לא הייתה נורמה של עבודה מהבית וזה לא היה משהו שאנשים רצו אולי גם בגלל שהם לא קיבלו את המסר שאפשר וזה משהו שלמדנו במשבר. בסופו של דבר, גם אחרי המשבר אנחנו עדיין 'אופיס ספייס קומפני'. אנחנו לא נגיע למצבים של 100% עבודה מהבית. עם זאת תהיה לנו המון גמישות, לא תהיה עבודה רק מהמשרד, אנשים יוכלו לעבוד גם מהבית.
מלבד האתגרים הרגילים של מעבר לעבודה מהבית סיטי הוא גם בנק שצריך לעמוד בדרישות רגולטוריות ואבטחה מאוד גבוהה. "כשעבדנו מהבית היה ברור לאנשים שאם יש להם ניירות שקשורים לעבודה הם צריכים לגרוס אותם, שצריך להיות בחדר סגור. היו אנשים שבני הזוג שלהם גם עבדו מהבית ועבדו בבנק מתחרה או ששייכים ללקוח ולכן העברנו את המסר של דלתות סגורות, לסגור מחשבים ולגרוס ניירות. דאגנו שכל הדברים שהיינו רגילים לעשות מהעבודה לעשות גם מהבית. למשל, בחדרי העסקאות בלונדון אם רוצים לדבר בטלפון צריך לצאת מהחדר, את כל הדברים האלה היה צריך להעביר לעבודה מהבית ואנשים היו צריכים להתרגל".
אתה עדיין עובד מהמשרד, אז מה השתנה מבחינת ניהול החברה כשכל העובדים מהבית?
"מבחינתי מה שהשתנה זה עניין הפרואקטיביות. אני מצפה היום מהמנהלים להיות בקשר עם העובדים. כשנמצאים במשרד אפשר להסתובב ולהבין מה קורה. אם מישהו נמצא בבית אי אפשר לדעת אם הוא במצב טוב או לא טוב. הקשר היותר הדוק של מנהל עם עובד הוא מאוד חשוב וזה חייב להישאר גם אחרי זה כשאנשים יחזרו לעבוד במשרדים. הרבה פעמים מנהל שמגיע לרמה מסויימת נמצא בבירוקרטיה, באדמינסטרציה, בלי להבין שהדבר הכי חשוב בשבילנו הם העובדים. 70-80% מהעבודה של מנהל זה להביא את האנשים הנכונים, לתת להם אופק ולשמר אותם. אם מנהל מצליח לעשות את זה, גם אם הוא לא יעשה שום דבר אחר – הוא הצליח".
יש דברים שאתה אוהב בעבודה מהבית?
"באופן אישי אני פחות יכול להגיד את זה. גם לפני ימי הקורונה הייתי מגיע הבייתה ובודק מיילים. מהבית הייתי עובד מחדר קטן, אישית אני לא יכול להגיד שהיה משהו שממש נהנתי ממנו. עם זאת, אנחנו נותנים לעובדים את הבחירה והגמישות מאיפה לעבוד. למרות שאני נמצא בעבודה אני לא מצפה שאחרים יבואו למשרד. מצויין לי שאנשים נמצאים בבית ושהם מרגישים שסיטי נותנת להם את חופש הפעולה הזה כי אז אני יכול לשמר את האנשים הטובים. שני השווקים בהם אנחנו פועלים, הטכנולוגיה והבנקאות הם מאוד תחרותיים והעובדה שאני כן יכול לתת את הגמישות והתנאים לעובדים עוזרת לשימור. אני גם חושב שהמסר עבר כי אף אחד לא הגיע למשרד רק בגלל שאני הייתי שם".