בלי לייק ופיד: כך הפכה דיסקורד מצ'ט לגיימרים לרשת חברתית ששווה מיליארדים

מאז שרשתות חברתיות הפכו לחלק בלתי נפרד מהעולם, בעיקר בחסות עלייתה המסחררת של פייסבוק, נרשמו מעט טלטלות גדולות בתחום. הדומיננטיות של הרשתות הקיימות מקשה על מתחרות חדשות לעלות, ואלו שמצליחות לרוב נקנות או נרמסות באמצעות העתקת הפיצ'רים הבולטים שלהן. ועדיין, יחסית בשקט, חברה אחת הצליחה בשנים האחרונות לצמוח לכדי מה שנראה כמו אלטרנטיבה. החברה הזאת היא Discord, שפיתחה שירות שנולד כצ'ט לגיימרים - וכיום כבר מהווה רשת חברתית מסוג חדש, עם 250 מיליון משתמשים רשומים.

ביוני האחרון דיסקורד הוערכה בשווי של 3.5 מיליארד דולר, כאשר גייסה 100 מיליון דולר. זו היתה עלייה מרשימה לעומת שווי של 2.05 מיליארד דולר שנה וחצי קודם לכן, אולם היא נראית מעט פחות מרשימה לאור הדיווח מהשבוע שעבר כי החברה בדרך לסגור עוד סבב גיוס לפי שווי של 7 מיליארד דולר — כפול מהשווי הקודם בתוך פחות מחצי שנה.

כדי להבין מה הכפיל את שווייה של דיסקורד, שהוקמה ב־2015, צריך להבין קודם כל מה זה דיסקורד, כיצד בחמש שנות קיומו השירות הזה הצליח לפרוץ דרך מנישה גיימרית ללב המיינסטרים והחל לנשוף בעורפן של הרשתות החברתיות הגדולות, ואיך כל זה קשור גם לקורונה.

שמה את החברתי ברשת החברתית

כיום, אין דרך לסכם בקצרה מה זה בדיוק דיסקורד, כשם שאין דרך להסביר למי שלא יודע מה זה פייסבוק איך בדיוק זו רשת חברתית. אבל בבסיס ובמקור, דיסקורד הוא שירות צ'ט קולי קבוצתי, שברוב שנות קיומו פנה ושיווק לגיימרים. אלא שכיום יש בו עוד פונקציות רבות, שמהוות חלק בלתי נפרד ממנו: מסרים מיידיים, ממשקי צ'ט מרובי משתתפים, פלטפורמה לסטרימינג, שיחות וידיאו, כלי לעבודה בצוותים וכיתה וירטואלית. דיסקורד מחולקת למה שמכונה שרתים (servers), כינוי לחדרי צ'ט רב־שימושיים. לחיצת כפתור מעבירה את המשתמש בין קבוצות ותת־קבוצות ותת־תת־קבוצות, כולן מאורגנות לפי נושא, חלק מיועדות לטקסט וחלק ערוצים קוליים - מעין שיחות ועידה פתוחות שכל חבר בקבוצה יכול להצטרף אליהן ולעזוב בכל רגע. נכון ליולי האחרון, בדיסקורד יש 6.7 מיליון שרתים פעילים.

כרשת חברתית, דיסקורד היא חיה שונה מפייסבוק, אינסטגרם וטוויטר - חיה הרבה יותר חברתית. אין לה פיד והיא לא בנויה מסביב ללייקים ושיתופים. יש לה רק שרתים. משתמש שפותח את דיסקורד לא מקבלים תוכן שאלגוריתם בחר עבורו, אלא נכנס לקבוצות שבהן הוא בא במגע עם משתמשים אחרים.

בדומה לתעשיית הגיימינג כולה וכיאה לשירות חדש, דיסקורד צמח בקצבים מרשימים בשנים האחרונות. אבל, בדומה לתעשיית הגימינג כולה, גם דיסקורד חווה זינוק אדיר וחסר תקדים אחרי שנגיף הקורונה שלח את כל העולם לדל"ת אמותיו. עוד קודם לכן דיסקורד עשה חיל בעיקר בקרב נוער וצעירים, בדגש על קהילות גיימינג שעשו בו שימוש תדיר כדי לשחק יחד, לתקשר מחוץ לשעות המשחק ולשתף תכנים, רובם על וסביב משחקים משותפים אונליין. ככל שתרבות המשחקים מרובי המשתתפים צמחה, כך גדל גם דיסקורד והפך יותר ויותר למקום מפגש קבוע בין חברים.

ואז הגיע מה שכבר מכונה כיום ה"זום בום" - הזינוק המעריכי במרכזיותם של ממשקים לתקשורת ועבודה מרחוק בחייהם של מאות מיליוני אנשים בעקבות התפרצות נגיף הקורונה. המייסדים של דיסקורד - המנכ"ל ג'ייסון סיטרון וסמנכ"ל הטכנולוגיות סטן וישנבסקי, שניהם באמצע שנות ה־30 שלהם - לא פספסו את ההזדמנות. בחברה הבינו לאן נושבת הרוח ומאיפה מגיעה הצמיחה הגדולה והחלו במהלך למיתוג מחדש, ובעיקר למחיקת העבר הגיימרי והגיקי. בעוד שזום נהנתה מנהירה המונית לשיחות הווידיאו שלה, דיסקורד חגגה ב־2020 פעמיים: גם מהצמיחה המטורפת של ה"בייס" שלה בתעשיית הגיימינג וגם מהנהירה של משתמשים מסוג אחר לגמרי, שנהנו בדיוק כמו גיימרים מכל מה שהיה לה להציע.

פורטנייט. בשרת הרשמי של המשחק חברים יש מעל 670 אלף חברים

מלבד הזינוק בהערכת השווי, החברה צמחה בעוד כמה מדדים בולטים עם כניסתה למיינסטרים. בין היתר, מספר המשתתפים הפעילים בפלטפורמה מגיע לכ־120 מיליון בחודש, פי שניים מבשנה שעברה. ועם כ־800 אלף הורדות ביום בחודשים האחרונים, המספר הזה כנראה יהיה בקרוב היסטוריה.

גם הכנסות החברה זינקו, מ־70 מיליון דולר ב־2019 ל־120 מיליון דולר ב־2020, לפי הערכות. כל הכנסותיה של דיסקורד מגיעות משירות למנויים בשם Nitro, המיועד למשתמשים כבדים, בעיקר סטרימרים, ומספק להם עוד פיצ'רים, כמו היכולת לשדר את עצמם באיכות HD, שדרוג איכות הסאונד ויותר אפשרויות עיצוב ואפיון עבור הפרופיל והשרת שלהם. המינוי הזה עולה 10 דולר בחודש, או 5 דולר עבור גרסה רזה שלו. רווחיות החברה היא לעת עתה סוד שמור, אך קשה להאמין ש־120 מיליון דולר מספיקים בשביל לכסות את העלות התפעולית של חברה כמו דיסקורד, גם בגלל הטכנולוגיה וגם בגלל ההתרחבות המואצת.

וההתרחבות הזאת ממש ממש מואצת. בשנה האחרונה דיסקורד ספגה אליה הכל: מועדוני קריאה, כיתות בבתי ספר, חברות הייטק - כל זה לצד כמויות קיימות ואדירות של שרתים פתוחים לכולם סביב תחומי עניין משותפים. עיון קצר ב"שרתים המומלצים" של דיסקורד מראה רשימה של שרתים מנוטרים היטב למשחקים פופולריים כמו מיינקראפט ופורטנייט, לצד שרתים ייעודיים של יוטיוברים צעירים עם מיליוני מעריצים. אלה ללא ספק הגדולים, הנקיים והמצוחצחים שבשלל הערוצים שלה, ואלו שהיא משתדלת לקדם למירוק התדמית. לפי כתבה במגזין "האטלנטיק", יוטיוברים ומשפיעני אינסטגרם נהרו לדיסקורד משום שהיא מאפשרת להם לתקשר עם מעריצים בצורה ישירה וליצור פיד נטול פרסומות או אלגוריתמים, שנותר כרונולוגי נטו.

במקביל, צוותים וחברות החלו לאמץ את דיסקורד כאלטרנטיבה קלילה לסביבות עבודה דיגיטליות כבדות. עבור חברות וצוותים קטנים, מדובר בסביבת עבודה נוחה מאוד, בעיקר בשל היכולת לדלג בקלילות בין צ'ט טקסטואלי לקולי ולחלק את השרת לתתי־קבוצות לפי נושאים. ועדיין, דיסקורד אינה סביבת עבודה דיגיטלית במהותה. היא לא יכולה להתחרות בפוקנציונליות של שירותים כמו Slack, ויכול להיות שזה דווקא מקנה לה יתרון. למשל, אין לה כלים ייעודיים לחלוקת משימות, והיא לא מסתנכרנת עם אינספור שירותי צד ג'. אבל אם בדיסקורד יחליטו להתרחב גם לטריטוריה הזאת, זה יכול בהחלט לתת להם משהו נוסף לגבות עליו דמי מינוי.

לא רק לגיימרים

כמו בעוד הרבה שירותים שצמחו סביב תעשיית הגיימינג, היוצרים של דיסקורד החלו את דרכם כמפתחי משחקים. כך קרה גם ב־Unity, חברה שפיתחה תוכנה שחוללה מהפכה בעולם פיתוח המשחקים והפכה לאחת המניות המדוברות שהונפקו השנה. בחברה, שנסחרה תחילה לפי שווי של 13.7 מיליארד דולר וכבר הגיעה קרוב ל־40 מיליארד דולר, התחילו גם עם משחק כושל עד שהבינו שיש להם משהו מיוחד ביד - שאינו דווקא המשחק. התנועה הזאת היא הגיונית. יזמים ומפתחים מגיעים לעולם הגיימינג מתוך תקווה להצליח מסחרית וגם לממש את עצמם יצירתית עם משחק. לא לכולם יש מה שצריך בשביל לעשות משחק מצוין, אבל זה לא אומר שאין להם מה להציע לתעשייה. אם יש להם יוזמה, ידע מעשי, הבנה של השוק ושל צרכים של גיימרים - הם יכולים להצליח בדרכים אחרות לגמרי, לעתים הרבה יותר רחבות מאשר משחק, מצליח ככל שיהיה.

צעדת Unite the Right בשרלוטסוויל. נעזרו בדיסקורד צילום: איי.אף.פי

ב־2011 סיטרון מכר ב־100 מיליון דולר חברה קודמת שהקים בשם OpenFeint, גם היא בתחום הגיימינג. וכך, ב־2014 סיטרון ווישנבסקי שחררו משחק בשם Fates Forever, שאותו פיתחו באמצעות כספי האקזיט של סיטרון. מעט הביקורות שלהן זכה המשחק היו דווקא די חיוביות, אבל משחק רשת חי ומת בהתבסס על הקהל שהוא מצליח לצבור, ודינו של Fates Forever היה להינמק בצילם של הלהיטים הגדולים של התחום. אלא שבזמן עבודת פיתוח המשחק, המפתחים שמו לב למשהו מעצבן: אין להם דרך טובה לתקשר זה עם זה כשהם משחקים יחד במשחקים ברשת. השירותים הפופולריים באותה תקופה - סקייפ ו־Teamspeak - פשוט לא היו מספיק טובים.

הדרישות מדיסקורד, אם כך, צמחו קודם כל מההתנסות עצמה: הם היו זקוקים לתוכנה קלילה ויעילה, כזו שיכולה לרוץ בנחת ברקע בלי להפריע למחשבים לסחוב משחקים כבדים. כש־Fates Forever יצא לראשונה לחנויות האפליקציות, המסקנות האלו הוסקו ודיסקורד כבר היה בשלבי פיתוח מוקדמים; אבל כשהשירות הושק במאי 2015, כבר היה ברור ש־Fates Forever לא הולl לקרות ושדיסקורד יהיה הפוקוס העיקרי, שלא לומר היחידי. "בידור זה דבר טריקי. היינו קרובים", אמר על Fates Forever סיטרון לפורבס מוקדם יותר השנה. מעטים שמו לב כששרתי המשחק נסגרו פחות מחצי שנה לאחר שדיסקורד יצא לשוק.

איך נפטרים מהמון ניאו־נאצים?

דיסקורד ענתה על צורך מאוד מדויק שהיה משותף למיליוני גיימרים מסביב לעולם. בתוך זמן קצר השירות החדש החל לעבור מפה לאוזן דרך ענקית הפורומים רדיט. פורומים ייעודיים למשחקים החלו להפעיל שרתי דיסקורד רשמיים. לצידם, היה מגוון מסחרר של שרתים באינסוף נושאים; שרתים פתוחים סביב נושאים ושרתים סגורים לחברים בלבד; שרתים להודעות צ'ט ושרתים קוליים. ביולי 2017 היו להם כבר 45 מיליון משתמשים ומדי שבוע היה מצטרף מיליון נוסף.

כיאה לרשת חברתית של סוף העשור, היו בה גם הרבה שרתים של נאצים. זה לא היה משהו שייחד את דיסקורד - נאצים ישבו גם בפורומים האנונימיים של 4chan, ברדיט, בטוויטר, שלא לדבר על רשתות מוצפנות כמו טלגרם. בחמש השנים האחרונות דובר רבות על התארגנויות דיגיטליות של ניאו־נאצים, פאשיסטים ו"סתם" דמויות שוליים מהקיצון של הימין הקיצוני. אבל בסוף 2017 דיסקורד מצאה את עצמה בלב אחת הסערות היותר גדולות בנושא. הכל החל כאשר ניאו־נאצים וגזענים אמריקאים ערכו צעדה בשארלוטסוויל, וירג'יניה במחאה על הסרת פסל של גנרל הקונפדרציה רוברט אי. לי מהפארק העירוני. הצעדה עלתה לכותרות אחרי שאחד המפגינים, ג'יימס אלכס פילדס, נסע במהירות עם רכבו היישר לתוך הפגנת נגד, הרג אישה אחת ופצע 19 נוספים. במסגרת חקירת האירוע התברר שמנהיגי הצעדה, שפעלו תחת השם Unite the Right, תיאמו את הצעדים שלהם בדיסקורד.

מימין: ג'ייסון סיטרון וסטן וישנבסקי, מייסדי דיסקורד

סיטרון ווישנבסקי, כצפוי, הגיבו בזעזוע. סיטרון, בעצמו יהודי, תיאר לפורבס את הימים הבאים כ"איומים. הרגשתי שאני מבזה את המורשת של המשפחה שלי". השניים הגיבו במהרה, ובסתיו 2017 למעלה מ־100 קבוצות ימין קיצוני נמחקו מדיסקורד ומייסדיהן נחסמו מהשירות. מה שקרה לאחר מכן כבר פתוח לדיון. לפי מגזין "Slate", ב־2018 עוד היו בשירות קבוצות רבות שהיו מזוהות עם ניאו־נאציזם, ויושביהן בעיקר החליפו זה עם זה הערות וממים גזעניים, עם שמות כמו "אדוני הרייך" ו"קו־קלוקס־קלאן באמריקה". לפי GamesIndustry.biz, שנה לאחר ההבטחה הפומבית של סיטרון ווישנבסקי לנקות את השרתים שלהם, עדיין היו למעלה מאלף שרתים שכללו את הקוד הניאו־נאצי "1488" (88 מרפרר ל־HH, כלומר "הייל היטלר"), אם כי לא ברור כמה מהם היו פעילים וכמה חברים היו בהם.

מאידך, באותה שנה בכיר בקו־קלוקס־קלאן פרסם פנייה רשמית לעוקביו להפסיק להשתמש בדיסקורד ולעבור לאפליקציות מוצפנות, משום שכבר לא בטוח להשתמש בשירותים שלהם. שנתיים לאחר מכן, נראה כי המאמצים של סיטרון ווישנבסקי בו־זמנית השתלמו ועדיין רחוקים מלהיות מושלמים; כ־15% מעובדי החברה כיום מועסקים במחלקת ה"אמון והבטיחות" שלה, ומשתמשים בכלים מתקדמים על מנת לחסום גולשים בעייתיים לצמיתות. עדיין ניתן למצוא לא מעט תוכן פוגעני בדיסקורד - במיוחד אם מחפשים אותו - אבל נראה כי התארגנות רצינית יותר עברה, ברובה, למחוזות סודיים יותר. גם אם התוצאות לא מושלמות, דיסקורד מיהרה לנסות לטפל בבעיה שרשתות אחרות מזניחות.

בשלב זה, סביר להניח שדיסקורד כבר משכה את תשומת לבן של החשודות המיידיות: אמזון, אפל, פייסבוק, מיקרוסופט - אם כי לא ידוע על אף הצעת רכש רשמית. ועדיין, עבור פייסבוק זו תהיה דריסת רגל במהלך שמארק צוקרברג מנסה לחולל ברשת החברתית שלו בשנים האחרונות, של שימת דגש גדול יותר על קבוצות וקהילות קטנות. עבור מיקרוסופט, רכישה כזו יכולה לחזק עוד יותר את חטיבת הגיימינג הענפה שלה. אבל כל הצעדים של דיסקורד והמשקיעים שלה — הכוללים בין היתר את טנסנט, בנצ'מרק קפיטל ואינדקס ונצ'רס - מצביעים על משהו אחר: אכפת להם מהמוצר שלהם והם לא ממהרים למכור אותו. אבל כמובן שלכל אחד יש מחיר. השאלה היא האם מישהו הולך לשלם אותו לפני שהם מכפילים אותו שוב.