מותו של האיש שרצה לעטוף את הכל

אמן המיצבים כריסטו יוואצ’ף, שנודע בכך שעטף מונומנטים עצומי ממדים בבדים צבעוניים ומת אתמול בגיל 84, היה ממבשרי ומראשוני האמנות הסביבתית והאקולוגית ופעיל מרכזי בה במשך עשורים רבים. כריסטו, כך נודע בפי כולם, נולד בסופיה שבבולגריה ושם גם התחיל ללמוד אמנות. את אשתו ושותפתו ליצירה, ז'אן־קלוד, הכיר בשנות ה־50 בפריז ומאמצע שנות ה־60 חיו השניים בניו יורק. במשך כל השנים עבדו במשותף וחתמו על יצירותיהם בשם "כריסטו וז'אן־קלוד".

פעולת העיטוף, שכל כך מזוהה איתם, החלה עוד כשהיו עוטפים אובייקטים קטנים כמו זרי פרחים ושולחנות. ופעולת העיטוף עצמה היתה מרכזית וחשובה כמעט כמו התוצאה הסופית. מאובייקטים קטנים הם עברו לגדולים יותר. במשך 50 שנות הפעילות שלהם עטפו כריסטו וז'אן־קלוד 168 עצים שוויצריים, צוקים אוסטרליים בגובה 30 מטר, 4.5 ק”מ של מדרכה במיזורי ואפילו 11 איים קטנים לחופי מיאמי, באמצעות 6.5 מיליון מ"ר של בד. הרעיון מאחורי פעולת העיטוף היה לקחת אובייקטים ומבנים קיימים ולהוציא אותם מהקשרם, לעורר את דמיון הצופים לגבי מה נמצא מתחת לשכבות הבד העטוף ולעסוק בהיבטים של אור, צל ונפח.

אחת העבודות החשובות של כריסטו היתה עיטוף בית הפרלמנט הגרמני, הרייכסטאג בברלין. הוא החל לעבוד על הפרויקט ב־1971, אבל סיים אותו רק 20 שנה אחר כך ובחמישה ימים שבהם היה המיצב פתוח לקהל ביקרו בו יותר מ־5 מיליון אנשים. לפני כן, ב־1985, עטף את "פון־נף", אחד הגשרים המפורסמים בפריז, ב־40 אלף מ"ר של בד מוזהב. היצירה המשמעותית של כריסטו וז’אן־קלוד בשנים האחרונות הוצבה ב־2005 בסנטרל פארק בניו יורק, הפעם דווקא לא עיטוף אלא 7,500 שערי פלדה בגובה 5 מטרים שמהם מתנפנף בד כתום.

אחרי שז’אן־קלוד מתה ב־2009 המשיך כריסטו לעבוד לבדו. עבודה אחת היתה טרפז תלת־ממדי עצום ממדים עשוי חביות שצף באגם סרפנטיין בלונדון, ואחרת, שלא יצאה לפועל, היא פריסת בד לכל אורכו של נהר ארקנסו בארה"ב. כריסטו השקיע בתכנון שלה כ־15 שנה וכ־50 מיליון דולר אך ב־2017 גנז את הפרויקט, שלו התנגדו פעילים למען איכות הסביבה, אך הוויתור שלו נבע, לטענתו, כיוון שלשטח, שהוא בבעלות פדרלית, יש בעל בית חדש שאין ברצונו להיות מקושר אליו בשום צורה — נשיא ארה”ב דונלד טראמפ.

בראיון ל”ניו יורק טיימס” הסביר כריסטו: "אני בא ממדינה קומוניסטית. אני משתמש בכסף שלי, בעבודה שלי ובתכנונים שלי כי אני אוהב להיות חופשי לגמרי. ועכשיו, הממשל הפדרלי הוא בעל הבית. הם מחזיקים באדמות. אני לא יכול לעשות פרויקט שיביא תועלת לבעל הקרקעות".

הפרויקט הגדול הבא שעליו עבד כריסטו היה עיטוף של שער הניצחון בפריז, שהיה אמור לצאת לפעול עד ספטמבר 2021. עכשיו, כך אומרים, יהיו אלה אחרים שיגשימו את החזון שלו אחרי מותו.