רואת חשבון, מלצרית או מנהלת משאבי אנוש - מה זה בכלל מקצוע נשי?

בכל שנה לקראת יום האישה מתפרסמים נתונים על פערי השכר בין נשים לגברים במגזרים שונים של שוק התעסוקה הישראלי והעולמי וזוכים ל-15 דקות התהילה של שיח ציבורי ועיסוק בנושא.

ישנם מספר נימוקים נפוצים להפרשים בשכר בין המינים – נשים עובדות בהיקף משרה קטן יותר (במשרות המכונות "משרות אם"); נשים חוששות להתמקח על השכר שלהן ודורשות שכר נמוך על אותה משרה ביחס לגברים; ישנם תחומים "נשיים" שעצם הזיהוי עם הנשים לאורך השנים גרם לשחיקה במעמדם והוביל לירידה בשכר בתחומים אלה לצד הקטנת היקף המשרה בהם.

אז מה הם אותם תחומים "נשיים" או "גבריים" הקיימים בשוק העבודה, ומה גרם למיתוג שלהם כמקצועות מגדריים?

ישנה כמובן החלוקה ה"קלאסית" בין משרות נשיות וגבריות - משרות הדורשות מתן שירותים, הגשה והכנת קפה (מלצרות, מזכירות וכד') נחשבות נשיות, בעוד משרות הדורשות עבודה פיזית, סחיבת משקלים ותפעול אמצעים מכניים כבדים (שליחים, נהגים, מחסנאים וכד') – נחשבים גבריים.

כשאני קוראת לחלוקה הזאת "קלאסית" אני כמובן לא מצדיקה אותה, אבל אני מבינה שהיא מתבססת על חלוקת עבודה היסטורית בין נשים וגברים בתא המשפחתי ובמרחב הציבורי, אשר יצרו מוסכמות חברתיות שהפכו עם השנים לדפוסים מקובלים של חלוקה בשוק התעסוקה. אפשר וצריך כמובן להיאבק במוסכמות האלה.

אבל קיימים תחומים רבים נוספים בשוק התעסוקה הממותגים כתחומים "נשיים" או "גבריים" שהחלוקה ביניהם פחות אינטואיטיבית. דגמנו במערכות שלנו עשרות אלפי מועמדים שהגישו מועמדות למשרות שאנחנו מגייסים אליהן בחצי השנה האחרונה, והדפוסים שגילינו מעניינים מאוד, אך אינם מפתיעים עבור מי שמתעסק בגיוס של עובדים על בסיס יומי. הצגת הנתונים כמכלול בהחלט מעוררת שאלות ותהיות בנוגע להטיות הקיימות בשוק התעסוקה הישראלי על רקע מגדרי.

כך לדוגמא, תחום המכירות הטלפוניות, שדורש יכולות שכנוע ומכירה בשיחת טלפון, בסביבות עבודה של מוקד, מושך כמות יחסית שווה של נשים וגברים, עם העדפה קלה לגברים (60%), זאת בעוד משרות של מכירות שטח ופיתוח עסקי צבוע באופן מובהק כמשרות גבריות (89%).

מוקד טלפוני, שירות לקוחות נחשב תחום נשי ואילו מכירות - גברי צילום: shutterstock

בעולמות הפיננסיים לעומת זאת נראה שיש העדפה דווקא מהצד הנשי, כאשר בתפקידי בנקאות המצב יחסית מאוזן עם נטייה לטובת הנשים (62%), אבל תחום הנהלת החשבונות כבר צבוע באופן מובהק כמשרות נשיות (82%), עם מספרים דומים מאוד לתחום ה-HR שמאויש באופן מסורתי על ידי נשים (77%).

בעולמות השירות בתחום של המוקדים הטלפוניים (שירות לקוחות) ישנו ביקוש גבוה יותר מהצד הנשי (62%) לעומת תחום התמיכה הטכנית, שם הביקוש הוא גברי בעיקר (70%).

מה המקור להטיה המגדרית, וחושב מכך – מי משמר אותה עד היום? האם הצד של העובדים או המעסיקים?

זאת כמובן שאלת ביצה ותרנגולת קלאסית – מצד אחד מועמדים גברים שמעוניינים לעבוד כעוזרים אישיים של מנהלים בכירים, אבל מוותרים על התפקיד ברגע ששומעים שהוא כרוך גם בניהול היומן של המנהל והגשת קפה, ומהצד השני מעסיקים שמעדיפים גברים לתפקידי מכירות של רכבים או טכנולוגיות מתקדמות, בטענה שלקוחות סומכים יותר על גבר שיבין בטכנולוגיה או מכניקה, מה שמגדיל משמעותית את הסיכוי להשלים את העסקה.

אבל אי אפשר באמת להטיל את האחריות על המעסיקים בלבד.

כל עוד לא נעקור מהשורש את התפיסות החברתיות המעוותות בנוגע ליכולות, הכישורים והמעמד של נשים מול גברים, לא נוכל להטיל את מלוא האחריות והאשמה בגין הפליה והסללה של נשים על המעסיקים בלבד. זה מתחיל בחינוך בבית בתוך התא המשפחתי בנוגע לחלוקת העבודה והבדלי המעמדות בין הגבר והאישה בבית, ממשיך בחינוך בבתי הספר ואפילו בדוגמא שמקבלים הילדים מכך שרוב המורים הן מורות, כך שמדובר למעשה בתפקיד "נשי", ומאוחר יותר בא לידי ביטוי בהימנעות של בנות בתיכון לבחור במגמות הטכנולוגיות ולימודים מקצועיים טכניים, מה שכמובן משפיע על אחוזי ההשתלבות של נשים ביחידות טכנולוגיות בצבא, ובסופו של דבר פוגש אותנו בשוק התעסוקה.

המעסיקים נמצאים בעמדה מורכבת בין הרצון להוביל שינויים חברתיים ולקדם מעמד של אוכלוסיות מוחלשות וקבוצות מיעוט, לבין הצורך "לספק את הסחורה" ולהתאים את עצמם ללקוחות הקצה ולשותפים העסקיים. התפקיד שלנו כחברה הוא להוביל למצב שבו העמדה של המעסיקים לא תהיה מורכבת, והדילמה האם להעסיק או לקדם אישה לתפקיד מסוים תתבסס על הכישורים המקצועיים שלה בלבד, ולא על חששות, סטיגמות או תפיסות חברתיות שעבר זמנן.

הכותבת היא מנכ"לית חברת Jobit העוסקת בהשמה וייעוץ קריירה לבני דור ה-Y וה-Z