נשיא ביהמ"ש העליון לשעבר מאיר שמגר נפטר בגיל 94
מאיר שמגר כיהן כנשיא בית המשפט העליון בין 1983 ל-1995. קודם לכן הוא היה הפרקליט הצבאי הראשי והיועץ המשפטי לממשלה. לאחר פרישתו מבית המשפט העליון הוא עמד בראש ועדת החקירה הממלכתית שחקרה את רצח ראש הממשלה יצחק רבין. ב-1996 הוענק לו פרס ישראל על מפעל חיים
נשיא בית המשפט העליון לשעבר, מאיר שמגר, הלך היום (ו') לעולמו והוא בן 94. שמגר כיהן קודם לכן בתפקידי היועץ המשפטי לממשלה וכפרקליט הצבאי הראשי. בשנת 1996 הוענק לו פרס ישראל על מפעל חיים.
- "אבי שלח את כספי המסים לעיר הנאצית שממנה נמלטנו: "אני לא רוצה שיגידו שהיהודים בורחים ולא משלמים"
- מה שמגר היה פוסק בבג"ץ נגד מתווה הגז
- ותיקי העליון בחרו להבליג על דברי שקד
בהודעת הרשות השופטת נכתב כי היא "מרכינה ראשה ומודיעה בצער רב על פטירתו של נשיא בית המשפט העליון בדימוס, השופט מאיר שמגר, אשר הלך לעולמו היום". עוד נכתב כי נשיאת בית המשפט העליון, השופטת אסתר חיות, ושופטיו, מנהל בתי המשפט, השופט ד"ר יגאל מרזל, שופטי ועובדי מערכת בתי המשפט משתתפים באבל הכבד של משפחת שמגר ושל כל הציבור בישראל. על מועד הלוויה וטקס האשכבה שייערך בבית המשפט העליון תצא הודעה נפרדת.
השופט שמגר צילום: שאול גולן
שמגר (שטרנברג) נולד בעיירה דנציג שבפולין, בן יחיד למשפחה ציונית. בשנת 1939 עלה לארץ ישראל יחד עם משפחתו. למד בבית הספר התיכון "בלפור" בתל אביב ולאחר מכן היסטוריה ופילוסופיה באוניברסיטה העברית בירושלים. במהלך לימודיו הצטרף שמגר לשורות מחתרת האצ"ל. ב-1944, בעת שסייע לאיש אצ"ל פצוע, נתפס על ידי השלטונות הבריטים ונכלא במחנה מעצר בלטרון.
באוקטובר 1944 הוגלה עם כמה מאות עצירים נוספים אל מחנה מעצר בריטי באריתריאה, שם החל ללמוד משפטים בהתכתבות באוניברסיטת לונדון. ביוני 1946 השתתף שמגר בניסיון בריחה נועז. הבורחים הצליחו להימלט מן המחנה, אך נתפסו לאחר מספר ימים והועברו למעצר בקניה, שם המשיך שמגר את לימודי המשפטים.
עם פרוץ מלחמת העצמאות שוחרר ממעצרו, שב לישראל ולקח חלק במלחמה. עם תום המלחמה השלים שמגר את לימודי המשפטים, הוסמך לעריכת דין והתגייס לצה"ל. הוא הצטרף לפרקליטות הצבאית והתקדם בסולם הדרגות עד לדרגת אלוף משנה. בשנת 1961 נתמנה להיות הפרקליט הצבאי הראשי. לקראת סוף תפקידו כיהן גם כיועץ משפטי של משרד הבטחון. במהלך שירותו הצבאי נישא לאשתו גאולה. באותה תקופה עיברת את שמו (משטרנברג לשמגר) בהשפעתו של דוד בן גוריון ובהשראת השופט התנכ"י שמגר בן ענת.
דומיננטי ועצמאי
במסגרת תפקידו כפרקליט צבאי ראשי הקים שמגר את התשתית למערכת משפטית בשטחים כבושים. בין השאר חיבר חוברת בשם "סמכויות צבא בשטח כבוש" שהיוותה, יחד עם הנחיות נוספות, מסגרת משפטית לעבודתו של הממשל הצבאי לאחר מלחמת ששת הימים. בשנת 1968 לאחר שהשתחרר מהצבא בדרגת אלוף משנה, מונה שמגר ליועץ המשפטי לממשלה (יועמ"ש). במהלך כהונתו הרחיב שמגר את תחומי אחריותו ומעורבותו של היועמ"ש והוא זכור כאחד מהדומיננטים והעצמאיים שבממלאי תפקיד זה.
זמן קצר לאחר כניסתו לתפקיד הנהיג פרסום קבוע של הוראות משפטיות וחוקיות המתייחסות לסמכויותיו של היועמ"ש תחת השם "הנחיות היועץ המשפטי לממשלה". בזמן ניסיון ההתנחלות בסבסטיה בשנת 1974, התנגד שמגר להבאת אנשי גוש אמונים למשפט וזכה לביקורת רבה מצד חוגי שמאל. על אף שנחשב למקורב לימין הפוליטי, קיבל שמגר הצעות להשתלבות בפוליטיקה ממפלגות השמאל, כמו גם הימין, אך דחה את כולן.
בשנת 1975, לאחר שבע שנות כהונה כיועץ משפטי, פרש שמגר מהתפקיד והתמנה לשופט בבית המשפט העליון. לאורך כהונתו כשופט בלט בתחומי המשפט הפלילי, החוקתי והמנהלי ונודע כבעל השקפת עולם ליברלית, אשר מצאה את ביטויה בפסיקותיו בעניינים של חופש הביטוי והעיתונות ובהתנגדותו להטלת עונש מוות (למשל במשפטו של הטרוריסט היפני קוזו אקומוטו). בין פסיקותיו הרבות בלטה תמיכתו בהכרה בזכותם של תושבי שטחי יהודה, שומרון וחבל עזה לעתור לבג"ץ.
אהוד אולמרט ומאיר שמגר צילום: גיא אסיאג
בשנת 1983 מונה לנשיא השביעי של בית המשפט העליון. לאורך שנות נשיאותו גברה מעורבות בג"ץ בתחומים שבעבר נמנע מהם: שמגר הורה לסיעות הכנסת לחשוף לראשונה את ההסכמים הקואליציוניים ביניהן והגביל את פעולות צה"ל להריסת בתים בשטחי יהודה, שומרון וחבל עזה, התערב בסמכות החנינה של נשיא המדינה (פרשת קו 300), בהסרת חסינותם של חברי כנסת. יחד עם זאת התווה שמגר מדיניות שיפוטית הנמנעת מלהתערב בעניינים מדיניים מובהקים. ב-1994 עמד בראש הוועדה לחקירת אירועי הטבח במערת המכפלה.
שמגר עמד בראש הרכב השופטים שהביאו לזיכויו של ג'ון דמיאניוק ב-29 ביולי 1993. השופטים שדנו בערעור אמנם קבעו שהוא שיתף פעולה עם הנאצים, אולם נאלצו לזכות אותו מחמת הספק על האישום בנוגע לטרבלינקה. "תם ולא נשלם", סיכם השופט מאיר שמגר פרשה משפטית בת שבע שנים וחצי.
שמגר כתב אז בפסק הדין בערעור, שנפרס על יותר מ-400 עמודים, כי "לאחר סיום הערעור, הוגשו הודעות של 'ואכמנים' שונים, בהן מדובר על מישהו אחר כעל איוון האיום מטרבלינקה. הודעות אלה לא ידענו כיצד באו לעולם. אך קיבלנו אותן לפני ולפנים משורת הדין והדיון. ומשהו בפנינו, החל הספק מכרסם בתודעתנו השיפוטית, שמא המערער אינו איוון האיום מטרבלינקה. מכוחו של כרסום זה, שידענו את טיבו אך לא את פישרו, מנענו עצמנו מלהרשיע את דמיאניוק על זוועות טרבלינקה".
בית המשפט העליון סירב להרשיע את דמיאניוק בשל שירותו כשומר במחנה סוביבור ובמחנות אחרים כיוון שההאשמה לא הופיעה בכתב האישום המקורי.
שמגר פרש מבית העליון בשנת 1995 ובמקומו התמנה לנשיא השופט אהרן ברק. זמן קצר לאחר פרישתו עמד בראש ועדת החקירה הממלכתית שחקרה את רצח ראש הממשלה יצחק רבין ובדקה את תפקודו של השב"כ באירוע. בשנת 2000 מונה לעמוד בראשות ועדת החקירה לבדיקת פרשת הצלילה של לוחמי הקומנדו הימי בנחל הקישון. בדו"ח המסכם של הוועדה (שהוגש באפריל 2003), נותר בדעת מיעוט, כאשר קבע כי אכן קיים קשר בין הצלילות בנחל לבין מחלת הסרטן של הלוחמים. שאול מופז, שר הביטחון באותה העת, החליט לאמץ את דעת המיעוט, וקבע כי משרד הביטחון יפצה את הלוחמים שחלו בסרטן.
מאז סיום עבודת הוועדה עמד שמגר בראשן של מספר ועדות ציבוריות ועמותות. שימש בתפקיד בכיר במכון לדמוקרטיה כראש המועצה הציבורית ל"חוקה בהסכמה" וכן כבורר.
לשמגר שלושה ילדים מאשתו גאולה, שממנה התאלמן בשנת 1983, והוא סב לנכדים. הוא התחתן בשנית עם השופטת בדימוס מיכל רובינשטיין, שכיהנה כסגנית נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב.
