"אבי שלח את כספי המסים לעיר הנאצית שממנה נמלטנו: "אני לא רוצה שיגידו שהיהודים בורחים ולא משלמים"
מאיר שמגר, נשיא בית המשפט העליון בדימוס: "כשאבי אמר לגרמנים שניסע לפלשתינה, "הבית של היהודים", הם ענו: "ומה היהודים יעשו שם, ירמו זה את זה?". ראיון שפורסם במקור בפברואר 2017
1948. מאיר שמגר בן ה־22 עם אמו דינה בנמל תל אביב, בשובו מהכלא באפריקה
"אבי היה אדם ישר מאוד. היה אפשר להפקיד בידיו כל דבר ולדעת שהוא תמיד ישמור על זה. אחרי שעזבנו את דנציג וכבר חיינו בארץ אבי שלח לשם כסף לשלם את כל המסים שהיה חייב, והסביר: 'אני לא רוצה שיגידו שהיהודים בורחים ולא משלמים'. זה היה אופייני לו, היה לו חשוב מאוד שיחשבו שהיהודים הגונים. כיבדתי את אבי על העמדות שלו. הוא עבד כמפיץ של שמן יצהר, ואמי עסקה בתיווך דירות ומגרשים וגם היתה פעילה בשדולת הנשים והתנדבה בויצ"ו, ותמיד התפעלתי מהאופן שבו סייעה לאנשים.
"הגעתי לארץ בגיל 14, ונקלטתי מהר. אפילו הצטרפתי לפעילות מחתרתית נגד האנגלים, בפלמ"ח ואחר כך באצ"ל. לא סיפרתי להוריי, ידעתי שיתנגדו לכך שאני מסכן את עצמי. בסופו של דבר נתפסתי ונכלאתי באפריקה. ארבע שנים ישבתי שם בכלא, ואני זוכר את הרגע הגדול שבו עמדנו ליד הרדיו והאזנו להצבעה באו"ם. עם הקמת המדינה שוחררנו וחזרנו לארץ.
"תחום המשפטים קסם לי תמיד, כנער נהגתי לשבת בדיונים בבתי המשפט בתל אביב. אבל בארץ לא היו לימודי משפטים, והתחלתי ללמוד היסטוריה ופילוסופיה. רק בכלא באפריקה התחלתי בלימודי משפטים, הבריטים אפשרו לימודים בהתכתבות באוניברסיטת לונדון, והוריי שלחו לי את הספרים לכלא. כילד, אגב, בכלל חשבתי ללמוד רפואה, ואני מקווה שאף אחד לא מת או סבל מטיפול לא הולם כתוצאה מכך שבחרתי במשפטים".
