חברות או שוחד, והקשר לנתניהו
בית המשפט המחוזי בתל אביב הרשיע את איש העסקים אברהם נניקשווילי במתן שוחד לשר לשעבר בנימין בן אליעזר וקבע: "גם חברות יכולה לכונן יחסי שוחד או הפרת אמונים"; השאלה הזו בדיוק תהיה במוקד בתיקי בנימין נתניהו וחיים כץ
"המלחמה בשחיתות הציבורית חשובה ובעלת ערך רב, והיא חלק בלתי נפרד מתפקידה של המשטרה והפרקליטות. יחד עם זאת, לא ניתן לקבל כי החשיבות האמורה לעיל תשמש בסיס להתנהלות בלתי הוגנת, בלתי ראויה, וכזו הרומסת את זכויות החשודים".
- בני שטיינמץ יועמד לדין בשוויץ על עבירות שחיתות ושוחד
- סתיו שפיר: "הגירעון בתקציב נובע משחיתות והפקרות תקציבית"
- "יועץ משפטי סביר היה חייב לעצור את הדחת פלמור"
כך, בביקורת נוקבת זו על המשטרה והפרקליטות, מסכם השופט בני שגיא את הכרעת דינו, בו הוא הרשיע את אברהם נניקשווילי במתן שוחד לשר לשעבר בנימין בן אליעזר ז"ל, וזיכה את רוי מוצפי מעבירה דומה.
אולם, בפסק דינו של השופט שגיא היתה "נאשמת" נוספת, והיא מדינת ישראל. נדמה שמאז פסק הדין שבו קטל השופט דוד רוזן את הפרקליטות, כשזיכה את נאשמי הדסק הרוסי בבנק הפועלים, לא ספגה הפרקליטות ביקורת מהדהדת כזו. מדובר באותה הפרקליטות, מיסוי וכלכלה בתל אביב. אז, עמדה בראשה עו"ד אלה רובינק והיום עומדת בראשה עו"ד ליאת בן ארי, שהיא גם התובעת בתיקי ראש הממשלה בנימין נתניהו.
הדמיון בין התיק בפרשת השוחד של השר בן אליעזר לבין תיקי נתניהו נשזר ברכיב נוסף שבלט בפסק הדין של נניקשווילי ומרחף גם מעל תיקי נתניהו: החברות. האם חברות יכולה לחסן מפני עבירות השוחד?
התשובה היא לא: גם חברות יכולה לכונן יחסי שוחד או לכל הפחות הפרת אמונים.
פעם, ראשי המדינה חיפשו את קרבתם של סופרים, משוררים ופילוסופים. היום הם נוהים אחר חברתם של מליארדרים. ולא רק נתניהו ובן אליעזר ז"ל - גם אהוד אולמרט, אהוד ברק ואריאל שרון הסתבכו בפרשיות עם חברים בעלי ממון.
שאלת החברות שנידונה כאן מעלה את שאלת המניע המעורב - "המטרה המעורבת", קרי: עד כמה התשלומים לאיש הציבור נבעו מחברות קרובה או מאינטרס כלכלי מושחת. כמו בעבירות ההרצה בשוק ההון גם כאן קובע השופט שגיא ש"מטרה מעורבת" היא פסולה ובלתי חוקית משום שבמקרים מעין אלו לא החוברת גוברת, אלא האינטרס המושחת.
שלמה פילבר צילום: אוראל כהן
ההבדל בין חברות אמיתית ארוכת שנים
לבין אינטרסים כלכליים והשפעה ציבורית
נניקשווילי ומוצפי נידונו - זה לכף חובה וזה לכף זכות. ההיכרות בין ננקשווילי לבן אליעזר נקשרה ב־2008, והכספים הועברו אחרי שלוש שנים בלבד. לכן התקשה השופט שגיא לקבל את טענת "החברות האמיצה" שנרקמה בין השניים. לעומת זאת מוצפי הכיר את בן אליעזר עוד משנות ה־80, והקשר היה הדוק על גבול
המשפחתי - ולכן השופט שגיא הכיר בחברות ביניהם, וזקף לזכותו של מוצפי את ההפרש של שלוש שנים בין ההתגייסות של בן אליעזר לטובת מוצפי לבין העברת הכסף. אגב, בדומה לנתניהו וארנון מילצ'ן גם כאן היה סיפור של ויזה.
לעומת מוצפי, נניקשווילי "גייס" את בן אליעזר לעדות בתיק מס הכנסה לעניין תושבותו, בשאלה שהיתה חוסכת לו כ־350 מיליון שקל. בן אליעזר היה הבחירה שלו בשל מעמדו וזכויותיו כאיש ציבור. נניקשווילי אמנם תיאר אותו כחבר קרוב שיודע להקשיב, לתת חיבוק חם או טפיחה חביבה, ולהעדיף חומוס על שרימפסים, אך עבור השופט בכל אלה לא היה די.
מה ניתן להשליך מביקורתו של השופט
על רמיסת זכויותיו של מוצפי, על מילצ'ן
לעומת זאת בהחלטת השופט לזכות את מוצפי, השופט שגיא מאריך בביקורתו הנוקבת על מחדלי המשטרה והפרקליטות ברמיסת זכויותיו של מוצפי. כך, מוצפי פותה להעיד בעדות פתוחה ולא באזהרה: תוך מצג שווא ש"יהיה בסדר" חילצו ממנו החוקרים מידע שבו הוא הפליל את עצמו וזאת מבלי שהוזהר ומבלי שניתנה לו זכות ההיוועצות עם עורכי דין.
אולם, השופט קיבל את טענת ששי גז, סניגורו של מוצפי, וזיכה אותו על סעיף החברות הארוכה והמתמשכת בין השניים, ולא על סעיף של רמיסת זכויותיו.
כאן ניתן להמשיך את הדמיון בין השוחד לשר לשעבר בן אליעזר לבין סיפורו של נתניהו: כמו מוצפי, גם מילצ'ן נחקר במשטרה - אך לא באזהרה. ייתכן שהלקח נלמד, ומילצ'ן עצמו לא נאשם בתיק 1000, כדי שלא לספוג נזיפה דומה לזו שנתן השופט בני שגיא בתיק הנוכחי.
עם בדמיון עסקינן, גם בפרשות נניקשווילי ובן אליעזר, מככב יועץ התקשורת אלי קמיר כעד בלבד. קמיר, שנחקר כיועץ התקשורת של אלוביץ' ובזק, היה גם היועץ של נובל אנרג'י והתבקש לסדר או לארגן מפגש כלשהו בין נציגי נובל לבין ג'קי בן זקן, שותפו של נניקשווילי.
ההרשעה והזיכוי אתמול מלמדים גם על מרחבי הפרשנות השיפוטית: בשני התיקים ביקשה הפרקליטות להרשיע בשוחד, והתוצאה, אם להיעזר במונחים מתחום הכדורגל, היא תיקו אחת־אחת. זאת בגלל נסיבות החברות, בגלל עוצמות האינטרסים, בגלל המרחק בין התשלום למחווה השלטונית.
גם כתב האישום נגד חיים כץ משלב מערכת יחסים עם חבר קרוב - מוטי בן ארי, החבר הפיננסי. גם כאן ייבחנו הגבולות בין החברות לבין האינטרסים הכלכליים. גם כאן, כמו בשני תיקי נתניהו 1000 ו-2000, החליט היועץ המשפטי לממשלה להוריד את האישום משוחד להפרת אמונים. החלטה זו מחזקת את אלמנט החברות על פני האינטרס המושחת ומרככת את ההתנהגות הפסולה משוחד להפרת אמונים.
גם בתיקי נתניהו הפרקליטות כיוונה לשוחד בכל שלושת התיקים, ואילו היועץ מנדלבליט בחר ללכת "על בטוח" יותר בשניים מבין שלושת התיקים, כשהחליט על סעיף של הפרת אמונים בלבד ולא שוחד.
לסיכום - וזה הבדל חשוב - בתיק שהסתיים אתמול, הדמות השלטונית, בנימין בן אליעזר, כבר לא היה בין החיים בזמן המשפט. מפאת כבודו, לא נעריך כאן את התוצאה שהיתה נפסקת בעניינו אילו משפטו היה מתנהל.
אמינות עדותו של שלמה פילבר תיבחן
לא בפרטים אלא לפי התמונה הגדולה
לאחר תקופת יובש בהדלפות, בעיקר בגלל ירידת העניין הציבורי כיוון שאיכות החומרים לא הייתה מספקת, קיבלנו שלשום הדלפת פרימיום – עיקרי עדותו של עד המדינה שלמה פילבר, שסיפר איך ראש הממשלה נתניהו הנחה אותו למתן את הורדת המחירים ולזרז את עסקת בזק yes. העדות היא המקור למה שכתב היועץ המשפטי בכתב החשדות המופנה לנתניהו: "הורית לפילבר להביא לאישורה של עסקת בזק-yes בהקדם.... הנחית את פילבר למתן את ירידת המחירים במסגרת רפורמת השוק העיתונאי".
מבחינה זו אין בהדלפה חידוש, מפני שתוכנה כבר פורסם בכתב החשדות. ובכל זאת, כמה נקודות לדמותה.
החידוש הוא כמובן בכך שהדברים מובאים ישירות מהעד, בתוספת חשובה שאמורה להקנות לה אמינות – תיאור תנועת היד של נתניהו שליוותה את הנחייתו בהמחשה ויזואלית בהתוויית זווית הורדת המחירים - מתונה ולא חדה.
עדי מדינה מקבלים חסינות מפני העמדה לדין רק אם הם נותנים לחוקרים את מבוקשם - הפללת נתניהו במקרה זה. כמובן שיש את גרסת פילבר לפני שאקדח ההפללה הוצמד לראשו, ויש את הגרסה של אחרי. בית המשפט יצטרך לקבוע מי מהשתיים היא הנכונה. עליו להעריך את משקלה של העדות בזהירות יתר, תוך בחינת השאלה האם היא נתמכת באירועים חיצוניים שלא תלויים בה.
הניסיון עם עדי מדינה כמו שמואל דכנר (במשפט הולילנד) ועדי שלג (במשפט נוחי דנקנר) מלמד שלבתי המשפט סובלנות וקשב גדולים לשקרים של עדי מדינה, ובתנאי שישתכנעו בנכונות "הסיפור הגדול". כלומר, ההרשעה אינה נבנית או קורסת על עד המדינה, אלא עד המדינה נבנה עם ההרשעה שמלבינה את שקריו. במשל העצים והיער, המשמעות היא שהעד שיקר לגבי העצים, אבל צדק לגבי היער.
אמינות פילבר תיבחן בין היתר לפי מדיניות משרד התקשורת ועמדת הרגולטורים – מנכ"לים וסמנכ"לים במשרד התקשורת, הממונה על ההגבלים העסקיים, מועצת הרשות השנייה וכיו"ב – כלפי שני המהלכים הרגולטוריים עליהם העיד פילבר ולגיטימיות התנייתם זה בזה: רפורמת השוק הסיטונאי וביטול ההפרדה המבנית של בזק-yes.
בהעדר מעטפת תמיכה חיצונית מספקת, תישאר עדות פילבר כ"מילה מול מילה" מול עדות נתניהו, שיכחיש את ליבתה ואפילו יעטוף את הדברים בהסברים שיצרו ספק סביר בגרסה המפלילה.
שאול אלוביץ' צילום: מוטי קמחי
סיפור השוחד יושב, רובו ככולו, על עדי המדינה. פילבר, מצד אחד, מחזק את אלמנט התמורה שנתן נתניהו, ואילו ניר חפץ, מהצד השני, מופקד על טובת ההנאה, הסיקור החיובי, שקיבל נתניהו - נתן באמצעות פילבר וקיבל באמצעות חפץ. עדות פילבר, לפיכך, היא עדות המפתח בתיק לביסוס האישום בשוחד, אלא אם יגיד בית המשפט (את שאמר בהרשעת נוחי דנקנר) – העד שיקר בליבת עדותו, אבל ניתן להרשיע גם בלעדיה.
גם אם לא יוכח שוחד, ולא יוכח ששני צדי המשוואה – הנתינה והקבלה - סונכרנו במודע ובכוונה, מבססת עדות פילבר את העבירה של מרמה והפרת אמונים, שנקובה בכתב החשדות נגד נתניהו, מפני שהיה אמור להדיר עצמו מענייני אלוביץ ובזק בגלל החברוּת. והחברוּת פנים רבות לה - היא יכולה להיות טענה הגנה בתיק אחד (מילצ'ן והמתנות) וטענת תביעה בתיק אחר (4000).
