כולם שווים בפני החוק? ביהמ"ש העליון הוכיח שיש שווים יותר

אמות מידה של שוויון כלפי מתדיינים קל לבחון בעיקר כשמגיע לבית המשפט מישהו שנחשב "שווה יותר" — כמו בתיק של עו"ד יחזקאל ביניש, בעלה של נשיאת העליון בדימוס דורית ביניש, שהגיש ערעור על החלטת מחוזי שקבעה שהוא התרשל בייצוג בעסקת מקרקעין. במקרה זה הרושם הוא שמעשיו של הפרקליט זכו להכשר שפרקליטים מן השורה היו יכולים רק לחלום עליו.

ביניש, פרקליט מוכר בירושלים, ייצג מתווך בעסקת מקרקעין שכללה רוכשים, קונים ופרקליטים נוספים. כחלק מהעסקה הועברו לו כספים בנאמנות למתווך ולמוכר. בשלב מסוים העסקה בוטלה והרוכשים הגישו תביעות כספיות נגד המעורבים, ובפרט נגד ביניש בטענה שהתרשל בטיפול בעניינם. בימ”ש השלום דחה את התביעה נגד ביניש, אולם בערעור שהגישו הרוכשים קבע המחוזי כי ביניש התרשל בתפקידו והפר חובת זהירות וחובת נאמנות כלפי הרוכשים. את פסק הדין של המחוזי בנצרת כתבו השופטים אברהם אברהם, עירית הוד וערפאת טאהא.

ביניש מיהר להגיש בקשת רשות ערעור לעליון בטענה שהמחוזי התערב התערבות חריגה ובוטה בממצאים עובדתיים של בית משפט השלום. הערעור שלו נותב לשופט ניל הנדל, שכיהן כשלוש שנים תחת נשיאותה של ביניש, ומכאן שסביר שהוא מכיר אישית את עו"ד ביניש, ולבטח נפגש עמו באירועי צמרת המשפט בישראל. עם זאת, הכלל המשפטי במקרים שבהם עילת הפסילה חלה על כל השופטים הוא שכל אחד מהם כשיר לדון בתיק.

מימין: שופט העליון ניל הנדל ועו”ד יחזקאל ביניש. הקרבה עשתה את שלה צילום: אוהד צויגנברג, אלכס קולומויסקי

הנדל אמנם דחה את הערעור של ביניש, לאחר שציין שרק במקרים נדירים ביותר רשאי העליון להתערב בתיק שמצוי ב"גלגול שלישי" שלו, כלומר לאחר שכבר נדון והוכרע בשתי ערכאות קודמות. אולם הוא לא התאפק, ובסיום פסק דינו הסביר לביניש שהוא נקלע למעשה לשילוב נסיבות אומלל שבו הערכאה שפסקה שהתרשל היתה דווקא המחוזי: "ערכאה־ערכאה ניגשה למלאכה וקבעה את אשר קבעה. ידו של בית המשפט המחוזי על העליונה בשל היותה ערכאת הערעור”. ולאחר מכן הוסיף: "השקפת בית המשפט המחוזי אפשרית, תוך השגת מסקנה שונה מהעובדות". במילים אחרות, הנדל גימד וריכך פסק דין חלוט של שלושה שופטים מחוזיים והפך אותו ל"מסקנה אפשרית", שבצירוף נסיבות ידו היתה על העליונה מול בית משפט השלום הכפוף לו.

מן הסתם עורך דין פחות מקורב לצלחת לא היה זוכה ללטיפה כזו משופט העליון. מלבד זאת, האם עורך דין אחר היה זוכה לפסק דין מנומק המשתרע על חמישה עמודים, או שהערעור שלו היה מסולק על הסף תוך כדי חיוב בהוצאות משפט?

אך יש גם לתהות על המשמעויות הנרחבות יותר של אמירת השופט הנדל. נניח שנאשם מזוכה מעבירה פלילית בשלום, אך ההחלטה מתהפכת במחוזי והוא נשלח למאסר ממושך. מה יעשה העליון אם יקבל בקשת רשות ערעור מאותו מורשע, והוא ישלוף את הציטוט של הנדל ויטען שהחלטת המחוזי היא רק "מסקנה אפשרית" שזכתה לקדימות טכנית?

דוברת בתי המשפט מסרה: "בקשות רשות הערעור בבית המשפט העליון מנותבות לשופטים הדנים בהליכים מסוג זה, בכפוף לרשימת מניעויות. במקרה דנן לא התקיימה איזו מעילות הפסלות הקבועות בדין. לשופט הנדל אין קשרים חברתיים כלשהם עם עו"ד יחזקאל ביניש".