טראמפ, אל תילחם בסין

בשעה שנשיא ארה"ב דונלד טראמפ מקדם את תוכניתו לערער את הסדר הכלכלי הגלובלי הפוסט־מלחמתי, רוב העולם עוצר נשימתו. פרשנים מתאמצים לקושש את המילים המתאימות כדי לתאר את המתקפה שלו נגד הנורמות המקובלות של מנהיגות וסובלנות בדמוקרטיה ליברלית מודרנית. גופי התקשורת המרכזיים, הניצבים מול נשיא שלעתים חסר את המידע החיוני אך מאמין בכל לבו במה שהוא אומר, מתקשים להחליט האם לתייג בתור שקרים הודעות החשודות באופן בולט ככוזבות.

שגיאה היסטורית

אבל, ישנם מי שיאמרו כי מאחורי הבוקה והמבולקה מסתתר היגיון כלכלי בנסיגה הבלתי מאורגנת של ממשל טראמפ מגלובליזציה. לפי השקפה זו אפשרה ארה"ב את עליית סין על־כורחה, ולא ירחק היום שבו האמריקאים יתחרטו על כך. אנחנו הכלכלנים נוטים להתייחס אל נטישת ארה"ב את כס המנהיגות העולמית, כשגיאה היסטורית.

חשוב להכיר בכך כי שורשי תנועת האנטי־גלובליזציה בארה"ב עמוקים הרבה יותר מאשר תסיסתם של עובדי צווארון כחול מקופחים. כך, למשל, כלכלנים התנגדו להסכם הסחר הטרנס־פסיפי (ההסכם בן 12 מדינות שהיה מכסה 40% מכלכלת העולם) בעילה כי היה מזיק לעובדים האמריקאים. למעשה, ההסכם היה פותח את יפן לסחר הרבה יותר מאשר היה משפיע על ארה"ב. ביטולו רק יפתח את הדלת בפני שליטה כלכלית סינית ברחבי האוקיינוס השקט.

ייתכן ובהשראת כתביו של תומאס פיקטי, פופוליסטים אמריקאים אינם מתרשמים מהעובדה כי הגלובליזציה הרימה מאות מיליוני עניים בסין ובהודו אל חיק מעמד הביניים הגלובלי. ההשקפה הליברלית לגבי עליית אסיה גורסת כי היא הופכת את העולם למקום הוגן וצודק יותר, שבו גורלו הכלכלי של אדם אינו תלוי בהכרח במקום הולדתו. 

חגיגות שנת התרנגול בסין. עליות מחירים בוול מארט צילום: רויטרס

אך השקפה צינית יותר מייצרת לוגיקה פופוליסטית, ובמרכזה האמונה כי עודף גלובליזציה פוגע בכלכלת ארה"ב. טראמפיזם נוגע בדיוק באותה תחושת חולשה לאומית, כי הנה הגיע האדם המסוגל לפעול בעניין. המטרה אינה רק "להחזיר הביתה" משרות אמריקאיות, כי אם לייצר מערכת שתרחיב את הדומיננטיות האמריקאית.

"עלינו להתמקד במה ששלנו", זו המנטרה של טראמפ ואחרים. למרבה הצער, עם הגישה הזאת, קשה לראות כיצד תהיה אמריקה מסוגלת לשמר את הסדר העולמי שהיטיב עמה כל כך לאורך עשורים כה רבים. ושאיש לא ישלה את עצמו: אמריקה היתה המרוויחה הגדולה מכך. אף מדינה גדולה אחרת אינה מתקרבת בעושרה לארה"ב, ומעמד הביניים האמריקאי עדיין נמצא במצב טוב לאין שיעור ביחס למקביליו בעולם.

הרכבת יצאה מזמן

אכן, המועמד הדמוקרטי לנשיאות ברני סנדרס צדק באומרו כי דנמרק היא מקום נהדר לחיות בו וכי היא פועלת נכון במישורים כה רבים. עם זאת, היה עליו לציין כי דנמרק היא מדינה הומוגנית באופן יחסי עם 5.6 מיליון תושבים שסובלנותם להגירה היא אפסית.  

לטוב ולרע, רכבת הגלובליזציה כבר יצאה מזמן מהתחנה, והרעיון כי מישהו יוכל להחזירה, נאיבי ביותר. כל מה שאפשר היה לעשות אחרת לפני ביקורו של הנשיא ריצ'רד ניקסון בסין ב־1972, כבר אינו בר מימוש. גורלה של סין ותפקידה בעולם נמצאים כעת בידי הסינים ומנהיגיהם. אם ממשל טראמפ סבור כי הוא יוכל להחזיר את השעון לאחור באמצעות הכרזת מלחמת סחר על סין, הרי שזו עשויה לחזק את כלכלת סין ואת עוצמתה הצבאית, באותה מידה שהיא עשויה להחלישם.

עד כה, ממשל טראמפ רק התגרה בסין ומיקד את רטוריקת האנטי־סחר שלו במקסיקו. אף כי הסכם הסחר הצפון אמריקאי, אשר טראמפ מגנה, השפיע רק באופן מועט על משרות וסחר בארה"ב, הוא ניסה להשפיל את המקסיקנים בהתעקשו כי עליהם לשלם עבור החומה שלו, כאילו מקסיקו היא לא יותר מאשר מושבה אמריקאית.

מוטב כי ארה"ב לא תתגרה בשכניה המקסיקנים. בטווח הקצר, המוסדות שם יתבררו כעמידים למדי. אך בטווח הרחוק, טראמפיזם, באמצעות עידוד תחושות אנטי־אמריקאיות, יחתור תחת מנהיגים אשר בדרך כלל הפגינו אהדה לאינטרסים של ארה"ב.

אם ממשל טראמפ ינקוט שיטות פעולה בוטות כאלה עם סין, צפויה לו הפתעה לא נעימה. בידי סין קיים נשק פיננסי, כולל חוב אמריקאי בגובה 1.1 טריליון דולר. הפרה של הסחר עם סין עלולה להוביל לעליות מחירים תלולות ברשתות המוזלות בארה"ב, כמו וול מארט וטארגט — שעליהן מסתמכים הרבה מאוד אמריקאים.

יתירה מכך, חלקים ניכרים מאסיה, מטייוואן ועד הודו, פגיעים לעוצמה הסינית. לפי שעה, הצבא הסיני חלש באופן יחסי וקרוב לוודאי יפסיד במלחמה קונבנציונלית מול ארה"ב. אך המצב משתנה במהירות, וסין עשויה להחזיק בקרוב בנושאות מטוסים משלה וביכולות צבאיות מתקדמות אחרות.

ארה"ב אינה יכולה "לנצח" במלחמת סחר עם סין, וכל ניצחון כזה יהיה הרה־אסון. ארה"ב צריכה לנהל מו"מ קשוח עם סין כדי להגן על בנות בריתה באסיה ולהתמודד עם דיקטטורת צפון קוריאה. והדרך הטובה ביותר לזכות באותן עסקאות טובות שטראמפ מצהיר שהוא שואף להן, תהיה לקדם מדיניות סחר פתוחה יותר עם סין, ולא מלחמת סחר הרסנית.

הכותב הוא פרופסור לכלכלה ולמדיניות ציבורית בהרווארד, לשעבר כלכלן בכיר בקרן המטבע הבינלאומית. פרוג׳קט סינדיקט 2017, מיוחד לכלכליסט