לדרום קוריאה נמאס שסין גונבת ממנה את כל תוכניות הטלוויזיה
מספר הולך וגדל של פורמטים טלוויזיוניים מקוריים מקוריאה מוצא את דרכו לטלוויזיה הסינית מבלי שהזכויות עליהם נקנו. גם שני חוקים מיוחדים שחוקקה קוריאה לא הצליחו להתמודד עם התופעה
17:2319.10.18
כשמפיק טלוויזיה סיני מתכנן תוכנית בידור חדשה הוא לא חייב להשקיע במשכורות גבוהות לכותבים שיבצעו סיעור מוחות אל תוך הלילה כדי למצוא פורמט חדשני. במקום זה המפיק יכול להסתפק בנסיעה קצרה לדרום קוריאה או סתם מנוי לשירותי לוויין שקולטים ערוצים קוריאניים כדי למצוא פורמט שניתן לשכפל. זה הרבה יותר קל, מהווה סיכון קטן יותר כיוון שמהמרים על תוכן שכבר הצליח במקום אחר ומשאיר להפקה יותר כסף לשלם למי שחשוב באמת - הסלבריטאים שישתתפו בתוכנית.
קראו עוד בכלכליסט:
- הממשלה בווייטנאם מקדמת השקעות מסין, האזרחים מטרפדים אותן
- הברקה ממזרח: האפליקציה הסינית שיכולה ללמד את ווטסאפ איך מדברים עם בני אדם
- לסין יש כוח והיא משתמשת בו כשאזרחיה מסתבכים בחו“ל
קוריאה היא אומת הבידור של אסיה
בעשורים האחרונים ביססה דרום קוריאה את מעמדה כאומת הבידור של אסיה עם להקות K-pop (פופ קוריאני) כדוגמת EXO ו-BTS, ו-K-dramas (דרמות קוריאניות) כמו "אהובי מכוכב אחר" ו"צאצאי השמש", שהפכו ללהיטי ענק בכל רחבי היבשת ובמיוחד בסין. ההצלחה משכה באופן טבעי את המפיקים הסינים שהחלו לרכוש את הזכויות לתוכניות בידור קוריאניות ולהפיק להן גרסאות סיניות בכיכוב סלבריטאים מקומיים. "אבא, לאן אנחנו הולכים?", תוכנית ריאליטי מדרום קוריאה בה סלבריטאים וילדיהם יוצאים למשימות קמפינג, הפכה לאחת התוכניות הפופולריות בשנים האחרונות בסין בגרסה ששודרה בטלוויזיה של מחוז חונאן. מצליחה לפחות עד שהצנזורה הסינית החליטה לאסור על ההופעה של ילדי סלבריטאים בטלוויזיה והתוכנית ירדה מהאוויר, אבל זה כבר סיפור אחר.
תוכנית הריאליטי, "אבא לאן אנחנו הולכים?" למעלה: הגרסה הקוריאנית, למטה הסינית
כתבה בעיתון "קוריאה טיימס" קישרה את הנטייה הגוברת של ערוצים בסין לא לשלם על הפורמטים הקוריאניים למשבר בין המדינות שפרץ ב-2016 בנוגע להצבת סוללות אמריקאיות נגד טילים בקוריאה. בעקבות הצבת הסוללות סין, שטענה כי אלו מסכנות את הביטחון הלאומי שלה, הטילה חרם על מוזיקה וטלוויזיה מקוריאה. חברות ההפקה הסיניות שינו אסטרטגיה ועברו להעתיק פורמטים במקום לייבא אותם חוקית.
אחד המקרים הקיצוניים ביותר נגע לתוכנית הריאליטי הקוריאנית Produce 101, שבמרכזה תחרות בין להקות בנות (בעונה הראשונה) ובנים (בעונה השנייה) המגיעות מחברות בידור קוריאניות שונות. הפורמט ששודר בהצלחה ב-2016 בקוריאה הפך השנה לתוכנית סינית בשם Idol Producer, שבמרכזה גם כן תחרות בין להקות בנים. התחרות הסינית שודרה בפלטפורמת הסטרימינג המצליחה ביותר בסין iQIYI, שזכתה לכינוי ”נטפליקס הסיני“ בשל התוכן האיכותי שלה.
Produce 101, התוכנית הדרום קוריאנית צילום: twitter/ produce101
Idol Producer, החיקוי הסיני ל-Produce 101 הקוריאנית צילום: youtube באפריל השנה הודיע ארגון FRAPA, ההתאחדות הבינלאומית לפורמטים, כי הוא מגבה את ההאשמות של החברה הדרום קוריאנית נגד הפלטפורמה הסינית. למעשה הדמיון בין התוכנית הקוריאנית המקורית לשכפול הסיני קיבל את הציון 88 מתוך 100 במדד של FRAPA, הציון הגבוה ביותר שניתן אי פעם. ”עבורי, אחרי 30 שנה של ניסיון בפורמטים, ממש כואב פיזית לצפות בזה“, אמר היו“ר המשותף של FRAPA יאן סאלינג. ”זה לא משהו שדומה באופן מקרי, אלא יש כאן כמעט זהות“.
זה לא המקרה היחיד כמובן. ”מסעדה סינית“ היא תוכנית ריאליטי מצליחה אחרת ששודרה בטלוויזיה של מחוז חונאן, ובמרכזה קבוצת סלבריטאים סינים שפותחים מסעדה בתאילנד. הפורמט של הסדרה דומה מאוד לזה של ריאליטי קוריאני בשם "המטבח של יון", בו סלבריטאים מקוריאה פותחים מסעדה (קוריאנית) באי באלי באינדונזיה. מפיקי הגרסה הסינית הכחישו את הטענות לגניבה ואמרו כי "פתיחת מסעדה בחו“ל היא נושא שכל אחד יכול לחשוב עליו“, אך הצופים הבחינו כי הדמיון בין שתי התוכניות לא נגמר בקונספט הכללי וחלק מהסצנות זהות באופן כמעט מוחלט.
"המטבח של יון" הקוריאנית צילום: mirrormedia
”מסעדה סינית“. המפיקים על הטענות לחיקוי 'המטבח של יון': "פתיחת מסעדה בחו"ל היא נושא שכל אחד יכול לחשוב עליו" צילום: IMDB החוקים בקוריאה לא אפקטיביים
סין מנסה לשנות את דרכיה בכל הנוגע לשמירה על קניין רוחני ולמצב עצמה כמעצמה של חדשנות ויצירתיות במקום שכפול והעתקה. ב-2014 למשל הוקמו בערים בייג‘ינג, שנחאי וגואנג ג‘ואו בתי משפט ספציפיים לעניינים של שמירה על קניין רוחני. אולם העתקת הפורמטים היא תעודת עניות ליצירתיות והתעוזה בתעשיית הטלוויזיה הסינית.
גם חלק מהצופים הסינים שמעורים במתרחש בטלוויזיה הקוריאנית הביעו חוסר שביעות רצון מהקלות שבה מועתקים פורמטים משם. לאחר שהתפרסמה הודעה על העלייה הצפויה לאוויר של עוד סדרה סינית שדומה באופן מפתיע לזו ששודרה בקוריאה, כתב אחד הגולשים ברשת החברתית הסינית וויבו כי ”האנשים האלו לעולם לא יפסיקו (להעתיק)“. גולש אחר שאל: ”מדוע הם עושים זאת שוב? כשמסתכלים על הסדרה הסינית, חושבים מיד על הגרסה הקוריאנית“. אבל המפיקים הסינים מעריכים שלרוב הקהל לא אכפת מה מקור הסדרה.
הפרלמנט בדרום קוריאה חוקק בחודש פברואר שני חוקים שנועדו להגן על חברות הבידור המקומיות מהעתקות של היצירות המוזיקליות והטלוויזיוניות שלהן ברחבי העולם. על פי החוקים שנכנסו לתוקף ב-30 ביולי, יכול משרד התרבות הקוריאני לפנות למשרד החוץ כדי שהאחרון יפעל למנוע העתקות של יצירות תרבות קוריאניות במדינות אחרות. סין אמנם לא הוזכרה בחוקים אבל לכולם היה ברור שהיא היעד העיקרי שלהם.
אלא שבינתיים החוקים מתגלים כלא אפקטיביים במיוחד, כשהממשלה הקוריאנית נמנעת מלפנות למדינות זרות ובראשן לסין בדרישה לדין וחשבון על גניבות פורמטים. גם פנייה לבית משפט היא תהליך ארוך ויקר שנגמר הרבה אחרי שהסדרה המועתקת כבר ירדה מהאוויר. בנסיבות הנוכחיות למפיקים הקוריאנים נשאר בעצם רק לבקש ממש ממש יפה מעמיתיהם הסינים לא להעתיק. במסיבת עיתונאים בשנה שעברה ניסה המפיק הקוריאני העומד מאחורי תוכנית הריאליטי "המטבח של יון" לשדל מפיקים זרים לקנות את הפורמט. "ניסיון לחקות (את הפורמט) הוא יותר קשה. אם תרכשו את הפורמט, נוכל לתת לכם את כל הפרטים הקטנים. בבקשה תקנו את הפורמט, הוא לא יקר", אמר נא יאנג סונג.
