מטרופולין מודרני? תושבי בייג'ינג מתגעגעים לעיר של פעם
סינים שנולדו בבייג‘ינג יספרו לך עד כמה העיר השתנתה במהלך ימי חייהם. אפשר להבין אותם, אני גר בבירת סין רק שנתיים וכבר הספקתי לראות אותה מאבדת מקסמה
הבייג'ינאים המקוריים, המיעוט שנולד בבירת סין ולא נדד אליה בהמשך חייו, יספרו לך תמיד כמה העיר השתנתה מאז שהיו ילדים. "זכרונות הילדות שלי הפכו לחסרי בית כי כל הרחובות והבניינים שגדלתי בהם כבר אינם", אמרה לי בייג'ינאית אחת. זה אולי נשמע כמו משפט שייצא מגרונה של מישהי בשנות ה-50 או ה-60 לחייה אבל הדוברת במקרה הזה היא בת 33 בלבד.
- במעטפות אדומות: המתנות המטורפות שנותנים הצעירים הסינים להוריהם בראש השנה
- למה הסינים מתעקשים להגיד לי בפנים שהשמנתי?
- הגשר על נהר וואי וואי וואי: כך הפך הגשר הארוך בעולם, בין סין להונג קונג, לפיאסקו
רחוב הברים והמסעדות שבו נהגתי לבלות ערבים רבים בשנה הראשונה שלי כאן הפך כמעט בין לילה לרחוב מגורים ישנוני לאחר ש-90% מהעסקים בו, כולל אחת משתי המסעדות הישראליות היחידות בעיר, נסגרו בטענה שלא היו להם האישורים המתאימים. מתחם גדול אחר שהייתי אוכל בו צהריים מידי פעם נסגר, נהרס והשטח שלו הוחזר לבית החולים הסמוך. הוותק שלך בבייג'ינג נמדד לפי מספר המקומות שאתה מכיר שנסגרו, ואם כבר הפסקת לספור אז כנראה שהפכת למקומי אמיתי.
אין שיוויון, יש הזדמנויות
כאשר מנהיג סין דנג שיאופינג פתח את כלכלת סין לעולם החל מסוף שנות ה-70, הוא השקיע את מירב המשאבים של המדינה באופן לא שיוויוני בערים על קו החוף המזרחי של סין - שנג‘ן, גוואנג ג‘ואו, שנחאי וכמובן גם בייג‘ינג הבירה. כתוצאה מכך החלה נהירת ענק של תושבים מאזורים כפריים וערים קטנות בפנים המדינה אל אותן ערים ובכללן בייג‘ינג. זה יצר את הגל הראשון של השינויים במסגרתו שכונות נמוכות וישנות נהרסו כדי לבנות בניינים גבוהים יותר או להרחיב נתיבי תחבורה.
המספרים די מדהימים: נכון ל-1990 חיו בבייג'ינג פחות מ-11 מיליון בני אדם. כיום חיה בבייג‘ינג כמות כפולה של תושבים, 21.7 מיליון בני אדם. בייג'ינג בנויה במבנה של טבעות מסביב למרכז ונכון ל-1990 היו בעיר שלושה כבישי טבעת בנוסף לשני קווי סאבווי בלבד. כיום יש בעיר שישה או שבעה כבישי טבעת (תלוי איך סופרים) ו-22 קווים של הרכבת התחתית. העיר כל כך גדולה היום עד שהבדיחה היא ששני בני זוג שגרים בקצוות מנוגדים שלה מנהלים יחסים בשלט רחוק.
אני פוגש את המהגרים לבייג'ינג מידי יום, חלקם נמצאים פה כבר שנים ואחרים הגיעו זה מכבר. רבים מהם מאכלסים את תעשיית נותני השירותים של העיר: הם ממלצרים במסעדות, מנקים בתים, עובדים במכוני העיסוי הרבים, עושים שליחויות ומסיעים נוסעים ממקום למקום בדידי, הגרסה הסינית של אובר. נהגים בייג‘ינאים מקוריים תפגוש בעיקר בתקופת ראש השנה הסיני, כשמהגרי העבודה חוזרים לחופשה השנתית בעיר הולדתם.
למהגרי העבודה האלה אין תעודת תושב, "חוקואו" בסינית, של בייג‘ינג ואין להם סיכוי לקבל אחת כזאת בימי חייהם, מה שמגביל אותם בקניית דירה ובשליחת ילדיהם לבתי הספר בעיר. מרבים מהם תשמע גם כמה הם לא אוהבים את בייג‘ינג - לא את זיהום האוויר, לא את הצפיפות, לא את האקלים היבש להחריד ולא את התבלינים המקומיים שלא משתווים לאלו של מחוז הבית שלהם. אז למה בכל זאת אתם כאן? אני שואל. "יש כאן יותר הזדמנויות!", הם עונים תמיד.
חלק גדול מהשינויים שמתרחשים בשנים האחרונות בבייג‘ינג הם דווקא תוצאה של ניסיונות מצד הרשויות הסיניות להגביל את האוכלוסיה העירונית. הנסיונות האלה כוללים קמפיינים גדולים לסגירת מקומות שמספקים פרנסה למהגרים מחוץ לעיר. בקמפיינים הללו בייג‘ינג איבדה רבים מהשווקים הסיטונאיים המוזלים שפעם איכלסו אותה ועסקים קטנים רבים נסגרו כדי לדחוף החוצה את אותם המהגרים.
שריפה שפרצה בנובמבר האחרון בבניין בשכונה ענייה בעיר וגרמה למותם של 19 בני אדם, הובילה לקמפיין בו עשרות אלפים פונו מבתיהם בטענה לאכיפת נהלי הבטיחות והריסת מבנים לא חוקיים. בהיעדר מקומות מגורים נאלצו רבים מאותם מפונים לעזוב את בייג‘ינג. "בבייג‘ינג יש הרבה מידי אנשים", הסבירה לי תושבת אחת. העובדה שגם היא היגרה לעיר ממקום אחר לא הפריעה לה לתמוך בפינוי.
להפוך את בייג‘ינג לחלון ראווה
השינויים בבייג‘ינג נובעים גם מהחלום רב-השנים של הרשויות הסיניות להפוך אותה לעיר בינלאומית מודרנית, חלון הראווה של המעצמה הכלכלית החדשה. בניסיון להקנות לה מראה מכובד ורשמי, חלק מהקסם האוריינטלי המיוחד של בייג‘ינג הולך לאיבוד.
חבר ישראלי פרסם שתי תמונות של אחד מרחובות הבילוי המפורסמים בעיר, אחת צולמה ב-2015 והשנייה לפני מספר חודשים. בראשונה נראה רחוב תוסס ומלא פעילות ובשנייה רחוב מהונדס ונקי. איזה מהם אתם מעדיפים? הוא שאל. אני הצבעתי לגרסה הישנה.