ריצ'רד ת'אלר: בחירה שקל לאהוב

ריצ'רד ת'אלר זכה בפרס נובל בכלכלה, זכייה שהיתה צפויה כבר כמה זמן. פרופ' ת'אלר הוא כלכלן התנהגותי, תחום שמיישם תובנות מהמחקר הפסיכולוגי, או לפעמים סתם מתוך היגיון בריא, לבניית מודלים כלכליים.

אחת הדוגמאות שפרופסור ת'אלר אוהב לדבר עליהן כוללת קערה גדולה של אגוזי קשיו שהוא הגיש פעם לאורחים במסיבה שערך. בשלב מסוים הוא החליט לקחת את הקערה בחזרה למטבח כדי שהקשיו לא יהרוס את התיאבון של האורחים לקראת ארוחת הערב שהוא תכנן. אף שהאורחים היו יכולים להפסיק מיוזמתם את נשנוש הקשיו, הם מאוד שמחו כשהוא לקח מהם את הקערה.

פרופ' ריצ'רד ת'אלר. כלכלן הפרטים הקטנים צילום: אי פי איי

בשלב די מוקדם בקריירה שלו, ת'אלר החל לערוך רשימה של "דברים טיפשיים שאנשים עושים" על הלוח שבמשרד שלו. קערת הקשיו היתה שם. זו דוגמה מצוינת לחשיבה של ת'אלר: ברורה מאליה, טריוויאלית, כיפית, אך עם זאת נמצאת מעבר לדברים שהכלכלה המסורתית מנסה לבנות להם מודלים. ת'אלר הבין שאנקדוטות יומיומיות עשויות להוביל לתובנות מחקריות משמעותיות.

תומאס שלינג, חתן פרס נובל לכלכלה בשנת 2005, היה גם הוא מומחה בלהבחין בטבעה של ההתנהגות האנושית. דניאל כהנמן, פסיכולוג שזכה בפרס ב־2002, ושותפו עמוס טברסקי המנוח, היו אלו שהניחו את היסודות לכלכלה ההתנהגותית.

ת'אלר קידם את המחקר בתחום בשתי דרכים חשובות. הוא קרא להפיכת הכלכלה ההתנהגותית לתחום מחקר מקובל במקצועות הכלכלה. בנוסף, הוא הנגיש את התחום לקובעי מדיניות בזכות ספרו "Nudge", שאותו הוא כתב עם קאס סונשטיין, וסייע בהקמת מחלקות למדיניות התנהגותית בבית הלבן ובלשכת ראש ממשלת בריטניה.

ת'אלר גם פרסם טור קבוע בכתב העת האקדמי "Economic Perspectives". הטור שלו היה תמיד שנון ומנומק בחריפות והצליח להפנות את תשומת לב הקוראים למאפיינים מוזרים בעולם הכלכלי והפיננסי שהתיאוריה הכלכלית המסורתית לא הצליחה להסביר. בדרך הוא גם הצליח להפריך ניסיונות מאולצים לרציונליזציה של התופעות הללו. ההטפות שלו בזכות הכלכלה ההתנהגותית נחלו הצלחה, לפחות במיקרו־כלכלה, והיום כבר לא נדיר לראות תובנות פסיכולוגיות משולבות במודלים כלכליים.

בכל הנוגע לקביעת מדיניות, הרעיון המפורסם ביותר של ת'אלר היה להשתמש בתובנות התנהגותיות כדי לקדם חיסכון לפנסיה. דוגמה טובה לכך היא רישום לקרן פנסיה כברירת מחדל, אלא אם החוסך מודיע אחרת.

ההשלכות במקרה זה מרחיקות לכת הרבה יותר מאשר החזרת קערת קשיו למטבח. לפי המפקח על הביטוח והפנסיה בבריטניה, קרנות ברירת המחדל הגדילו את שיעור עובדי המגזר הפרטי שחוסכים לפנסיה מ־42% ל־73% בין השנים 2012 ו־2016. האדם הכלכלי הרציונלי לא שם לב, או שלא אכפת לו, אם קרן הפנסיה שלו היא ברירת המחדל. הוא פשוט בודק אם כדאי לו לחסוך ומחליט בהתאם.

פרופ' ת'אלר הבין שלא רק שאנשים הם לא תמיד רציונליים (עובדה שברורה גם לכלכלנים השמרנים ביותר), אלא גם שלסטיות קלות מהתנהגות רציונלית יש השפעה עמוקה.

העצה הנכונה תמיד של ת'אלר היא זו: לא משנה אם מדובר בגוף ציבורי או פרטי, אם רוצים לגרום לאנשים לעשות משהו, צריך לדאוג שזה יהיה להם קל. הבחירה בת'אלר כזוכה פרס נובל השנה היא בחירה שקל לאהוב.