קודם ניקח את דלהי: כך כבשה הטכנולוגיה הסינית את הודו

הסרט החם ביותר בבתי הקולנוע בסין החודש הגיע דווקא מהודו. הסרט ההודי "Dangal" כבר הכניס מעל 100 מיליון דולר בקופות בסין והפך לסרט הזר הלא הוליוודי המכניס ביותר בכל הזמנים במדינה.  

הסרט מבוסס על סיפורו האמיתי של מתאבק חובב שחלם להפוך יום אחת את בנו לאלוף אולימפי. רק שלאכזבתו נולדו לו ארבע בנות, מה שקלקל את התוכניות שלו לפחות זמנית. נושא הסרט בוודאי אינו זר לקהל בסין, מדינה שגם בה מוטמעת עמוק ההעדפה לבנים.

אלא שההצלחה של שוברי קופות מבוליווד היא מקרה חריג ומלבדם קשה לחשוב על מוצרים מהודו שמצליחים בסין. לעומת זאת, מעבר לגבול בהודו המצב שונה לגמרי.

נתוני המכירות של סמארטפונים בהודו ברבעון הראשון של 2017, שפורסמו בשבוע שעבר, חשפו עובדה מעניינת: יותר ממחצית מ-27 מיליון הטלפונים החכמים שנמכרו בהודו בתקופה זו היו מתוצרת סין.

החברה המובילה בשוק הסמארטפונים ההודי, השני בגודלו בעולם, היא עדיין סמסונג. אולם אחריה ברשימה מדורגות זו אחר זו ארבע חברות סיניות: שיאומי, Vivo, לנובו ו-OPPO.

נתח השוק של היצרניות הסיניות צמח לשיא של 51.4% בחודשים ינואר-מרץ השנה, לעומת 46% ברבעון הרביעי של 2016. לשם השוואה בישראל עומד נתח השוק של היצרניות הסיניות על 15%-20%. בדרך לצמרת החברות הסיניות דחקו החוצה מהרשימה את היצרניות ההודיות המקומיות כמו Micromax ו-Lava.

סמארטפונים הם לא הזירה היחידה בהודו בה חברות טכנולוגיה סיניות מככבות. UCWeb, דפדפן שמפותח על ידי חברת בבעלות עליבאבא, הוא כיום דפדפדן המובייל המוביל בהודו. הדפדפן הסיני גורם להודים לנטוש אלטרנטיבות כמו גוגל כרום בזכות צריכת הסוללה הנמוכה שלו ויכולתו לפעול היטב גם על גבי רשתות סלולר מקרטעות. גם האנטי וירוס של צ'יטה מובייל והכלי לשיתוף קבצים SHAREit, שניהם סינים, כיכבו בצמרת רשימת האפליקציות הפופולריות בהודו ב-2016.

התחלה מלאת קשיים

ההתחלה של החברות הסיניות בהודו ממש לא היתה חלקה. בסוף 2014 אסר בית המשפט בניו דלהי על שיאומי למכור את מוצריה במדינה בעקבות תביעה על הפרת פטנטים שהגישה נגדה אריקסון. במקביל קרא חיל האוויר ההודי לאנשי צוות האוויר שלו להימנע מלהשתמש במכשירי שיאומי כיוון שהחברה מחזיקה מידע על המשתמשים בשרתים הממוקמים בסין. גם וואווי הואשמה בעבר בכך שפרצה לחברת טלקום הודית.

נשים מהודו עם סמארטפונים צילום: גטי אימג'ס

אבל מאז עברו הרבה מים בגנגס וב-2016 שיאומי מכרה במעל למיליארד דולר בהודו. החברה פתחה החודש בבנגלור את חנות הקונספט הראשונה שלה במדינה ומתכננת להגיע ל-100 חנויות.

חברות הטכנולוגיה הסיניות מתקרבות למיצוי אפשרויות הצמיחה במגרש הביתי. מבחינתן השוק בהודו הוא ההזדמנות המושלמת.

קצב ההתחברות של לקוחות בהודו לאינטרנט ולסמארטפונים ספציפית הוא פנומנלי. בשנת 2016 עלה מספר בעלי הסמארטפונים בהודו ב-18% לכ-300 מיליון, לעומת עלייה של 3% במספר בעלי הסמארפונים בעולם. בהודו עדיין יש אוכלוסיה של 750 מיליון תושבי כפרים שאינם מחוברים לאינטרנט בכלל, כך שהפוטנציאל במדינה עצום.

החברות הסיניות לא צריכות להשקיע בלמידת השוק ההודי מכיוון שהוא דומה בהרבה מובנים לשוק הסיני, או אם להיות מדויקים הוא דומה לשוק הסיני מלפני חמש שנים בערך.

יש לך את זה ביותר זול?

הקהל ההודי מחפש מכשירים זולים מאוד, בדיוק מה שהיצרניות הסיניות מציעות. המחיר הממוצע שמשולם כיום על סמארטפון בהודו עומד על 155 דולר בלבד, מה שמסביר מדוע אפל אינה מככבת במכירות.

מכיוון שהטלפונים הנרכשים בהודו הם בעלי מפרט פשוט, הלקוחות מחפשים כלים שיהיו חסכנים במשאבים ויוכלו להתמודד עם רשתות סלולר לא יציבות, עוד מומחיות של הסינים.

בנוסף לנוכחות הישירה, ענקיות האינטרנט הסיניות משקיעות כסף גדול במיזמים הודים. הכסף הסיני הוא לא פעם זה שמפריע לחברות הטכנולוגיה מעמק הסיליקון מלהתרחב בהודו. כך עליבאבא השקיעה מאות מיליוני דולרים ב- Paytm, שירות תשלומים ואתר מסחר אלקטרוני, וטנסנט עשתה השקעה דומה ב-Flipkart, אתר המכירות האינטרנטי המוביל בהודו. שני האתרים מתחרים מול אמזון. טנסנט השקיעה גם באפליקציית המסרים המידיים ההודית Hike Messenger, המתמודדת מול וואטסאפ של פייסבוק.

להודו גירעון מסחרי עצום מול סין שעמד נכון ל-2016 על 46.5 מיליארד דולר. בעוד היקף הייצוא הסיני להודו הגיע ל-58 מיליארד דולר, היצוא ההודי לסין הסתכם בפחות מ-12 מיליארד דולר.

הודו מנסה לצמצם גירעון זה באמצעות תוכנית Made in India שיזם ראש הממשלה נרנדרה מודי, המעניקה הטבות מס לחברות זרות המייצרות בהודו. שיאומי, וואווי ו-OPPO כבר הודיעו על הקמת מפעלים בהודו כחלק מהתוכנית. אם התוכנית של מודי תצליח, אפשר יהיה אולי לומר פעם שהודו עשתה לסין את מה שסין עשתה פעם למערב, כשמשכה השקעות וידע זר שסייעו לה לפתח את המגזר הטכנולוגי שלה. אם היא תיכשל, הודו עשויה להיזכר כמקפצה הגדולה של חברות הטכנולוגיה הסיניות לקראת השתלטות עולמית.