כשעץ נופל ביער אפריקאי, האם יש סיני ששומע?
ריהוט מעץ אדום, רוזווד, הוא סמל סטטוס בסין. הביקוש אדיר, אבל עצי הרוזווד במדינה כבר נכחדו. אז הסוחרים יוצאים למסעות כריתה ברחבי מזרח אסיה ואפריקה, שמערבבים מתעשרים חדשים ועניים ישנים, סמים ומיליציות, שחיתות שלטונית וקריסה אקולוגית, מיליארדי דולרים ומאות הרוגים. כך ספה אדומה מדגימה את תופעות הלוואי העגומות של צמיחה מהירה במדינה אחת, שמטלטלת את חייהם של אינספור אנשים ברחבי העולם
העושר החדש מגיע באדום גו־ביי־דיאן, משוקי הריהוט המפורסמים בבייג'ינג, ממוקם בפרבר מאובק במערב העיר. הרחובות בו מעוצבים ככפר מלאכותי, עם עשרות חנויות עמוסות רהיטים, חלק מהן צפופות, עם רהיטים הנערמים זה על זה, באחרות אולמות תצוגה רב־מפלסיים. בכולן השלטים על חלונות הראווה מכריזים "חונג מו", "עץ אדום". וכולן מוכרות רק את זה - ריהוט עץ מסיבי בסגנון עתיק, מעץ אדום כהה ומבריק, חלקלק ושמנוני, הידוע בעמידות גבוהה ובריח מתקתק שנשמר לאורך שנים.
בעין לא מקצועית, כל הרהיטים בכל החנויות נראים אותו דבר. אבל המוכרים, שנצמדים לכל לקוח כבר בכניסה לחנות, יודעים להסביר בהרחבה מה ההבדל: לא פחות מ־33 זנים שונים של עץ אדום, רוזווד, משמשים לרהיטים האלה, מה שיוצר הבדלים גדולים במחירים. בחנות אחת אני מוצא סלון מעץ שהגיע מזמביה במבצע, רק 38 אלף יואן (כ־20 אלף שקל). באחרת סלון מאינדונזיה עולה 60 אלף יואן (כ־32 אלף שקל) וסלון מלאוס 200 אלף יואן (כ־107 אלף שקל). אני מבקש מהמוכרת להראות לי את הפריט היקר ביותר בחנות והיא לוקחת אותי לסלון מעץ ממוזמביק שעולה 580 אלף יואן (כ־310 אלף שקל). ואם אתה רוצה משהו שאין בתצוגה, היא מוסיפה, אני יכולה לעשות הזמנה מיוחדת ולקבל אותו בתוך שלושה חודשים.
לא חייבים להיגרר לשוק הזה או למאות כמוהו ברחבי סין כדי לקנות רהיטים מעץ אדום. אפשר למצוא אותם גם באתר הקניות הסיני של עליבאבא, טאובאו, במחירים של עד 1.1 מיליון יואן (כ־590 אלף שקל) לסלון. וזה לא השיא; הוא נרשם ב־2011, כשבשנגחאי נמכרה מיטה מעץ אדום תמורת מיליון דולר.
בעבר, בימי שושלות הקיסריות הסינית, רק מיעוט קטן של בני אצולה היה יכול להרשות לעצמו ריהוט מרוזווד, שהגיע מהאי הטרופי האיינאן שבדרום סין. במאה הקודמת, תחת עשרות שנות קומוניזם, הביקוש לחונג מו היה מינימלי. אבל בסוף העשור הקודם הריהוט הזה חזר לאופנה, כחלק מהעניין הגובר בתרבות הסינית העתיקה שהודחקה במשך שנות הקומוניזם ובעקבות הצמיחה האדירה בהכנסה בסין. המתעשרים החדשים נהנו להפגין באמצעותו את הונם הגדל וטעמם המשובח, ובעקבותיהם הגיעו גם בני מעמד הביניים המתרחב, שזכו להזדמנות להרגיש קצת כמו קיסרים.
כריתת עצי רוזווד בקונגו. "מבחינת המקומיים זו הזדמנות טובה להרוויח כסף גדול, אבל הם מקבלים כסף קטן משווי העץ, ולא מבינים את ההשלכות של כריתת כל כך הרבה עצים", אומרת העיתונאית שה יי צילום: Shi Yi/Sixth Tone בשעת אחר הצהריים מוקדמת של יום ראשון שוק גו־ביי־דיאן שקט. המוכרים מתכוננים לסגירה, ורק לקוחות אחדים עוד עוברים מחנות לחנות בחיפוש אחר ארון או מיטה. שום דבר בשקט הזה לא מרמז על הכאוס וההרס שהתשוקה הסינית לחונג מו זורעת בשנים האחרונות ביערות טרופיים בדרום מזרח אסיה ובאפריקה. כי אחרי שהביקוש הביא לחיסול העצים האדומים בסין, הסוחרים יצאו לחפש עצים כאלה ברחבי העולם. הם הזרימו כסף רב לאזורים עניים, וכך הציתו מאבקים עקובים מדם וחוללו נזקים אקולוגיים הפוגעים בכפריים. בסופו של דבר, הסיפור על הרהיטים הסיניים הוא סיפור על אפקט הפרפר של הגלובליזציה, שבו ענף אחד במדינה אחת, שצומחת במהירות מסחררת, מסכן אינספור חיי אדם בצד האחר של העולם, או לפחות משנה אותם דרמטית.
בגינאה ביסאו
"השנהב של היער" הורס את החיים רהיטי הרוזווד מיוצרים מהליבה הדחוסה והכהה של העץ; שאר החלקים, כ־60%-70% מהצמח, נזרקים. ועצי הרוזווד גדלים לאט; לחלק מהם נדרשות מאה שנה כדי להגיע לגודל האידאלי. רבים מהזנים נמצאים כיום בסכנת הכחדה, וכבר זכו לכינוי "השנהב של היער". המסחר בשנהב פילים, שסין היא השוק המרכזי שלו, כבר מוגבל וייאסר לחלוטין במדינה מ־2018; אבל המסחר בשנהב של היער - שגם בו היא השוק המרכזי, לצד שוק קטן נוסף, בוייטנאם - עדיין חוקי.
במדינות אחרות בעולם יבוא של רוזווד אסור, וגם במקומות שבהם הוא גדל היצוא הוגבל מאוד כדי למנוע הכחדה. אבל מדובר לעתים קרובות במדינות שבהן הכסף חזק מהחוק. "בחלק ממדינות המקור של הרוזווד רמת השחיתות גבוהה ואיכות המוסדות השלטוניים נמוכה, או שהן יצאו לאחרונה מתקופה של קונפליקט צבאי", אומרת ל"מוסף כלכליסט" נעמי באסיק טראנור האמריקאית, מנהלת פרויקטים של פיתוח סביבתי שעוקבת אחרי כמויות העץ העוברות במכס הסיני במסגרת עבודתה ב־Forest Trends, ארגון ללא מטרות רווח הפועל ברחבי העולם למען הסביבה, תוך גיוס ממשלות וחברות מקומיות לעניין (המחקר המדובר, למשל, ממומן בידי ממשלת בריטניה). "במדינות כאלה אין רישום מדויק של יצוא הרוזווד", היא מוסיפה. "לפעמים אני שולחת לרשויות באפריקה או בדרום מזרח אסיה את הנתונים והן המומות מהכמויות, לא יודעות שיש כזה יצוא משטחן. גבון, למשל, אסרה יצוא רוזווד ב־2010, ולפי הנתונים הרשמיים שלה אין יצוא כזה. אבל אם מסתכלים על הנתונים מסין מגלים יבוא נרחב מגבון, סחורה שיוצאת באמצעות שוחד או הצהרות כוזבות. מדינות אחרות מאפשרות יצוא של רוזווד שעבר עיבוד או מציבות מכסות על יצוא, ואלו פרצות שאפשר לנצל. הרבה פעמים במדינות עם שטחי יער גדולים ומשטר חלש יש התנגשות של חוקי המדינה עם חוקי האזור או בין פעילות של סוכנות ממשלתית אחת לאחרת".
ייצור פריטים מרוזווד במדגסקר צילום: ויקיפדיה הפיקוח על כריתת העצים נועד לשמר את המערכת האקולוגית הקיימת. המחקר הספציפי על חשיבותו של הרוזווד בבתי הגידול שלו מצומצם, בין השאר בגלל אותן בעיות במדינות הגידול שבאסיק טראנור מציינת. אבל המחקר המועט שנעשה מאשר את תרומתו של העץ לסביבה באופן כללי ובאופן ספציפי, למשל כמקור מזון לפילים ולאוגרים.
"בהרבה מקרים לא כל היער מחוסל אלא רק סוג אחד של עצים, אבל אי אפשר להוציא חתיכה אחת מהפאזל האקולוגי ולצפות שהכל יישאר אותו הדבר", אומר ג'וליאן ניומן מהארגון הסביבתי Environmental Investigation Agency, הפועל מלונדון. "העצים האלה מספקים צל ומפרים גידולים אחרים, וברגע שאתה מוציא אותם מהמערכת יהיה לזה אפקט שאנחנו עדיין לא מבינים. עד היום ברוב המקומות לעצים האלה לא היתה חשיבות מיוחדת והתושבים בנו מהם גדרות או בתים. עכשיו פתאום באים ברוקרים ומציעים לקנות מהם את הגדרות והבתים האלה בהרבה כסף, או מפתים אותם ללכת להשיג את העץ הזה".
ייצור פריטים מרוזווד בסין צילום: איי אף פי באסיק טראנור מדגימה את האפקט באמצעות ההתרשמות שלה מהנעשה בגינאה ביסאו, מדינה קטנטנה במרכז אפריקה, על חוף האוקיינוס האטלנטי, שבה ביקרה בשנה שעברה. "ב־2012 היתה שם הפיכה צבאית, וסוחרים סינים זיהו הזדמנות לייצא משם רוזווד. בתוך שנתיים הם כבר השיגו כמויות עצומות. התושבים סיפרו לי שמאז היעלמות היערות הם מרגישים שינויים גדולים בסביבה. האזור, שהיה יבש גם ככה, נהפך לחם יותר, הם צריכים ללכת רחוק יותר כדי לשאוב מים וקשה יותר לגדל את הגידולים המקומיים", היא מספרת. "הגברים המבוגרים אמרו שהם חשבו שיוכלו למכור את העצים ולהחזיר את הכסף לקהילה, אבל עכשיו מגיעים סוחרים שאומרים שיש להם אישור מהממשלה לכרות עצים ולא משלמים לתושבים כלום".
בתאילנד
לפחות 150 מתים בקרב על העצים לפי ניתוח של Forest Trends, ב־2016 ייבאה סין 910 אלף מ"ק של רוזווד, פי שמונה מב־2009, ושווי העץ הזה היה 939 מיליון דולר לעומת 150 מיליון ב־2009. בשנת השיא, 2014, שווי הרוזווד שזרם לסין היה 2.6 מיליארד דולר.
לירידה מאז יש כמה סיבות. הראשונה היא הקמפיין האגרסיבי של נשיא סין שי ג'ינפינג נגד צריכה ראוותנית מצד עובדי מדינה, כולל איסור על משרדי הממשל לקנות ריהוט יוקרתי. סיבה שנייה, מרכזית יותר, היא הספקולנטים. סוחרי רוזווד ציפו לעלייה בביקוש ובמחירים וצברו מלאי אדיר. "כשהייתי בלאוס שמעתי סיפורים על סוחרים שהתאבדו אחרי שהם עשו ספקולציה לא נכונה, נכנסו לשוק בשלב שבו המחירים היו גבוהים ואחר כך לא הצליחו למכור את הסחורה כי השוק כבר הוצף והמחירים ירדו. יש בענף הזה הרבה כסף, אבל גם הרבה עליות וירידות", אומר ניומן. "בסין יש אפילו יועצים וסלבריטאים שמופיעים בטלוויזיה ומשווקים קנייה של רהיטי חונג מו כהשקעה למשפחה - הם ממליצים לקנות רהיטים כאלה ומסתמכים על כך שההיצע יפחת עם הזמן והמחיר יעלה".
רהיטי רוזווד ביריד בסין. מיטה אחת כבר נמכרה במיליון דולר צילום: איי אף פי את המחיר משלמים לא רק ספקולנטים שקרסו אלא מרחבי טבע שלמים, למשל בתאילנד. זהו בית הגידול של הרוזווד הסיאמי, מהזנים הנחשקים והיקרים, הנמצא על סף הכחדה. הארגון הסביבתי Freeland, שמממן הממשל האמריקאי, מסייע לרשויות תאילנד להגן על העצים שנותרו, בין השאר באמצעות שומרי יערות חמושים. "הבעיה היא שבכל פיסת יער, קטנה ככל שתהיה, יש מישהו שמחפש רוזווד. זה בלתי אפשרי לצבא, למשטרה ולשומרי היערות להיות בכל מקום כל הזמן", אומר טים רדפורד, ממייסדי Freeland, בשיחה מבנגקוק. "הסיטואציה כרגע היא שיש כנופיות קמבודיות מתוחכמות, עם 100 אנשים בכל אחת, שחוצות את הגבול לתאילנד, מתגנבות ליער, כורתות עצים ונעלמות בחזרה לקמבודיה בתוך ארבע־חמש שעות. בדרך הם גם כורתים עצים אחרים ובוזזים חיות משק, כדי לאכול. כיוון שהעבודה נעשית בלילה, חוטבי העצים משתמשים במתאמפטמין (סם ממריץ) כדי להישאר ערים וחלק מהם מתמכרים וצריכים לעשות עוד ועוד עבודות כדי לממן את קניית הסם. לפעמים המתווכים התאילנדים שמפעילים אותם גם משלמים להם בסמים, במקום בכסף, ואחר כך הם מוכרים את הסמים האלה בקמבודיה. האנשים האלה מסוכנים, הם מגיעים עם קלשניקובים ומטולי רימונים ויורים בשומרי היער".
באסיק טראנור. "במדינות המקור אין רישום של יצוא העץ, הן המומות לגלות ההיקף"
לפי הנתון העדכני ביותר, של Environmental Investigation Agency, עד 2015 נהרגו בתאילנד, בקרב על העץ האדום, 150 בני אדם: כורתים, שומרי יער, שוטרים וחיילים (על הנפגעים במדינות אחרות אין נתונים). הסכנה מרחפת גם מעל פעילי איכות הסביבה כמו רדפורד ואנשיו. "אנחנו עושים הרבה סקרים על בעלי חיים ורגילים להישאר לישון ביער. אף פעם לא חששנו מפילים או נמרים, אנחנו רגילים אליהם. אבל במקרה אחד הצוות שלי ושומרי היער זיהו עקבות של כורתי עצים. השומרים דהרו בעקבותיהם והצוות שלי נשאר מאחור כי הוא לא היה חמוש. זה נגמר בקרב יריות שבו נהרג שומר", מספר רדפורד. "הצוות שלנו שנשאר מאחור נחטף והוחזק במשך שעות, כשהכורתים דנים בינם לבין עצמם אם להרוג אותם. בסוף שחררו אותם. אחד מאנשי הצוות הזה התפטר מיד, ואנחנו החלטנו להפסיק לישון ביערות, מה שמגביל את העבודה שאנחנו יכולים לעשות".
ניומן. "אי אפשר להוציא חתיכה אחת מהפאזל האקולוגי ולצפות שהכל יישאר אותו הדבר" צילום: Environmental Investigation Agency האם הרשויות בתאילנד עושות כמיטב יכולתן כדי להגן על הרוזווד? "שומרי היער מנסים לעשות את המיטב, הם תופסים את כורתי העצים ואלה מנסים לשחד אותם. שומר יער מרוויח 300 דולר לחודש, והכורתים מציעים לו 2,000-1,000 דולר רק כדי שיפנה את הראש וייתן לו ללכת. היה מקרה שבו הציעו לשומרים ולמשטרה 25 אלף דולר כדי לשחרר קבוצה של כורתים, והם סירבו. אבל במקרים רבים רשויות האכיפה מתעצלות לחקור לעומק את הדברים. הן תופסות את כורתי העצים וחושבות שהעבודה הסתיימה, בלי לנסות להגיע לבכירים שמפעילים אותם. בשנה שעברה היה מקרה נדיר שבו המשרד נגד הלבנת הון עיקל רכוש בשווי 35 מיליון דולר של סוחר רוזווד".
במצב עניינים כזה, רדפורד מאמין שהשינוי הגדול לא יבוא מהרשויות אלא מקהל היעד. "הדבר החשוב ביותר הוא שהצרכנים בסין יבינו שהריהוט שהם קונים מושג באופן לא חוקי וגורם נזקים ובעיות חמורות במדינות שמהן הוא מגיע. אבל הרבה מהסינים דווקא רוצים לראות את הרוזווד נכחד, כי אז הערך של המלאי שלהם יעלה".
שומר יערות בתאילנד מגן על עצי רוזווד. הכורתים משחדים את השומרים, נלחמים בהם, חוטפים אנשי צוות צילום: Environmental Investigation Agency
בקונגו
סוף סוף יש פרנסה טובה אחרי שהסינים חיסלו את הרוזווד בסין, הם החלו לייבא אותו מהמדינות השכנות, אבל גם בהן הוא הלך ואזל, וזנים מסוימים נכחדו לגמרי. כך הגיעו הסוחרים למרכז אפריקה (לצד פעילות מצומצמת מאוד באמריקה הליטנית). בעוד ב־2009 ההיקף של יבוא הרוזווד מאפריקה היה 21 אלף מ"ק לעומת 88 אלף מאסיה, בשנה שעברה ייבאה סין 594 מ"ק עץ מאפריקה לעומת 308 אלף משכנותיה. הזנים האפריקאיים, אגב, נחשבים פחות יוקרתיים והם זולים יותר.
במקביל לעבודתם מוכוונת המטרה של פעילי איכות הסביבה, מי שניסתה להבין את התמונה הרחבה של הסחר ברוזווד ותוצאותיו היא העיתונאית הסינית שה יי. "יש בתקשורת המערבית הרבה כתבות על נושאים סביבתיים שקשורים לסין, אבל בדרך כלל בלי הפרספקטיבה המקומית; אצלהם תקרא שהסינים שואבים את כל המשאבים מאפריקה", היא אומרת. "לכתבים זרים קשה לדבר עם סינים, שמניחים שלתקשורת המערבית יש עמדה שלילית נגדם. לי היה חשוב לנסות להבין גם את החיים של הסוחרים הסינים ברוזווד".
שה יי נסעה לחקור את חייהם של סוחרי הרוזווד הסינים והמקומיים במישור קאנטאגה שבדרום הרפובליקה של קונגו. כתבה שפרסמה בינואר באנגלית באתר Sixth Tone הפועל משנגחאי אכן הופכת את התמונה למורכבת ביותר, בכך שהיא מציגה גם את היתרונות, לפחות בטווח הקצר, שכריתת העצים מספקת לכפריים בקונגו, מדינה ענייה במיוחד: כמעט 60% מתושביה חיים מפחות מ־1.25 דולר ליום. גיבור הכתבה הוא פרדי, שסיפר לה איך יום אחד הגיעו שני סינים, שילמו לראש הכפר 50 דולר וחתמו איתו על הסכם למכירת העצים שעד אז אף אחד בסביבה לא חשב שיש בהם משהו מיוחד. כריתת רוזווד אמנם אינה חוקית בקונגו, אבל באזורים כאלה מי שקובע את המותר והאסור הוא ראש הכפר. "היערות גדולים, יש עוד הרבה עצים שם", הסביר לה המנהיג המקומי, והצהיר כי מהרווחים הוא מקווה להקים בית ספר, כדי שהילדים לא יצטרכו ללכת בכל יום שעה לכל כיוון כדי ללמוד.
בול של רוזווד עם הליבה האדומה במודעה למכירת עצים בעליבאבא. אפילו הספקולנטים הגיעו
כשנעשה שימוש במשאבים מקומיים בעבר, למשל בכריית נחושת, מי שהתעשרו היו העשירים יותר מלכתחילה. אבל כריתת העצים מאפשרת גם לכפריים פשוטים להרוויח: פרדי, שכמו חבריו התפרנס בדוחק מייצור פחם, משתכר כיום 10 דולר עבור כל עץ שהוא כורת, עניין של כמה שעות עבודה עם גרזנים פרימיטיביים. בכסף הזה הוא יכול להרשות לעצמו לקנות רדיו, בגדים ואפילו בירה בסוף השבוע. "אני אוהב לעבוד עם סינים", אמר לשה יי.
"המקומיים חושבים שהעצים מספקים להם הזדמנות טובה להרוויח כסף גדול", היא מסבירה. "אבל ברור שבפועל לא מדובר בסחר הוגן כי כשכל עץ כזה מגיע לסין הוא שווה פי 100 ואפילו פי 1,000, כלומר מה שהמקומיים מקבלים זה כסף קטן. הם גם לא מבינים את ההשלכות של כריתת כל כך הרבה עצים. ולעומת התושבים המקומיים שאוהבים את הסינים כי הם משלמים, ארגונים סביבתיים וחלק מפקידי הממשלה לא אוהבים אותם, לא רק בגלל רוזווד אלא גם על רקע הסחר בשנהב, קרני קרנפים ומוצרים נוספים".
אבל גם את הצד האחר, כאמור, היא רוצה לספר. לדבריה, הסינים שמגיעים לקונגו בעקבות הרוזווד בסך הכל מנסים להתפרנס, "הם עובדים קשה מאוד ואני מכבדת את זה. רבים מהם עבדו בתחומים אחרים, למשל בתעשיית המכרות, ובעקבות המשבר הכלכלי העולמי נאלצו להחליף תחום. אתה צריך להבין שיש סכומי כסף אדירים ברוזווד, הפער בין המחיר שבו הם קונים את העץ לסכום שהם מקבלים תמורתו אדיר, וזה מפתה מאוד. אם אין חוקים ורגולציות ברורות, אנשים לא עומדים בפיתוי, במיוחד כשהסיכוי להיתפס קטן. במשך הזמן הם נהפכים לקהים לדברים מסוימים, כמו הצורך לשלם שוחד - במדינה כמו קונגו זה כמעט בלתי אפשרי לעשות עסקים תוך שמירה על החוק. אפילו ממני ביקשו שוחד כבר בנמל התעופה".
מהשיחות שלך עם הסינים שעוסקים בתחום ועם לקוחות שקונים חונג מו, האם התרשמת שהם מבינים שזה לא בסדר? "צריך להבין שרוזווד קשור באופן עמוק לתרבות הסינית המסורתית כבר מאות שנים. אם תלך למוזיאון הלאומי בבייג'ינג תמצא שם חפצים מרוזווד מארמון הקיסר. הבעיה היא שכיום הביקוש גדול מדי והעצים האלה גדלים לאט כל כך. ריהוט זה משהו שכולנו צריכים, ובגלל זה יש עצים שגדלים מהר ועדיף להשתמש בהם".
בעתיד
העצים ינצלו. ומה יקרה לאנשים? זה כ־30 שנה שהצמיחה הסינית הדוהרת, שביססה שוק צרכני בסדר גודל חסר תקדים, מטלטלת את העולם - מעניי המדינות השכנות, דרך פועלים בארצות הברית, עבור באמירי נסיכויות הנפט עד הכורים באפריקה. חלקים נרחבים בעולם נהפכו לכר פרוע לקציר מינרלים, נפט, מתכות וגם שנהב פילים וקרני קרנפים.
ובכל זאת, נדמה שהרוזווד אולי מדגים את אפקט הפרפר הזה באופן המזוקק ביותר. כזה שבו שינויים שלטוניים וכלכליים חוברים למגמה תרבותית של שאיפה לחזור אל העבר ומצמיחים יחד, בסופו של דבר, טרנד עיצובי. והטרנד הזה מצטרף לצרכים כלכליים של אוכלוסיות חבולות ברחבי העולם, שילוב שמגיע לעתים קרובות לפיצוץ. והכל, במקרה של רוזווד, קרה מהר מאוד, בתוך עשור.
המהירות שבה התחולל האפקט הזה היא אולי גם פתח לתקווה. יכול להיות שכל העניין ידעך מהר כפי שצמח. הביקוש לרהיטי חונג מו בסין עדיין גבוה מאוד, אבל בשנתיים האחרונות הוא כאמור נמצא בירידה. המודעות המקומית לבעייתיות בתעשיית הרוזווד עדיין נמוכה, אבל הדור הבא של מעמד הביניים והמתעשרים החדשים כבר מעדיף עיצוב מודרני, ריהוט צבעוני וקליל, אפילו את איקאה, על סלוני העץ הכבדים.
גם הממשל הסיני מתחיל לעשות מאמצים בנושא. בינואר האחרון הופעל ב־CITES, אמנת הסחר הבינלאומית בבעלי חיים וצמחי בר המצויים בסכנה, סעיף חדש האוסר מסחר ברוב זני הרוזווד. סין הודיעה כי תאמץ את התקנות, ואם וכאשר זה יקרה, זה לכל הפחות יקשה מאוד את היבוא, אם לא יצמצם אותו משמעותית או יעצור אותו כליל. פרדי מקונגו לא יודע על כך, גם סוחרי הסמים בקמבודיה, שומרי היערות בתאילנד ושואבי המים בגינאה ביסאו כנראה לא ממש עוקבים. אבל אם המהלך יצליח, החיים שלהם שוב עומדים להשתנות.
