דרמה בסין: המתכון הסודי לרוטב הצ’ילי המפורסם ביותר - נגנב

חומוס, גבינה לבנה ובמבה - אלו שלושת המאכלים שאני מוצא את עצמי מתגעגע אליהם הכי הרבה מאז עברתי לגור בבייג’ינג, אי שם לפני שנה וחצי. חומוס עוד ניתן למצוא בבירת סין, במבה אפשר לבקש מחברים שמגיעים מישראל להביא, אבל גבינה לבנה - זה הדבר המסובך ביותר.

לעומת זאת, כששואלים סינים שגרים בחו”ל אלו טעמים מהמולדת חסרים להם, רבים מהם יציינו בראש הרשימה את רטבי הצ’ילי של לאו גאן מא. ידידה סינית סיפרה לי איך כשהיתה נתקפת געגועים עזים הביתה בזמן לימודיה בלונדון, היתה רצה למטבח, מורחת את רוטב הצ’ילי על פרוסת לחם ואוכלת במקום.

חברת לאו גאן מא (Lao gan ma) היא יצרנית רטבי הצ’ילי המובילה בסין, תואר מכובד במיוחד בהתחשב בעובדה שסין היא מדינה שלוקחת מאוד ברצינות את התיבול הפיקנטי לאוכל. הנוסחה מאחורי מוצרי החברה היא לפיכך נכס יקר מאוד. מלבד סין, הרטבים של החברה נמכרים כיום בעוד עשרות מדינות ברחבי העולם כולל באתר אמזון הבינלאומי, שבו צנצנת רוטב עולה כ-9 דולר, בערך פי שישה מהמחיר בסין. 

רוטב הצ'ילי המפורסם של טאו צילום: djchuang

בשבוע שעבר הודיעה המשטרה הסינית כי עצרה מהנדס לשעבר שעבד בחברה במשך יותר מעשור בחשד כי גנב מסמכים סודיים, כולל מתכון לאחד מרטבי הצ’ילי של לאו גאן מא ומידע על טכנולוגיות הייצור, והעביר אותם למתחרה. בחברה גילו כבר לפני שנה כי מפעל שכן החל לייצר מוצר דומה באופן מפתיע לזה שלהם. לאחר שביצעו שורת בדיקות, הגיעו למסקנה שנפלו קורבן לגניבה ופנו למשטרה. ההערכה היא כי הנזק שנגרם לחברה עומד על מיליוני יואן.

מדוכן בצד הדרך למפעל "הסנדקית הזקנה"

מאחורי מותג לאו גאן מא עומד אחד מסיפורי הסינדרלה הגדולים ביותר של סין. גיבורת הסיפור היא טאו חואה בי (Tao Huabi), שנולדה לפני 70 שנה בכפר נידח במחוז גויג'ואו בדרום-מערב סין, המחוז העני במדינה. טאו מעולם לא הלכה לבית ספר או למדה לקרוא ולכתוב. בגיל 20 היא נישאה, אך לאחר מספר שנים בעלה מת והיא נותרה לגדל לבד שני ילדים קטנים.

לטאו היה תמיד כישרון לבישול ולכן כדי לפרנס את המשפחה היא החלה למכור אורז וטופו ליד בתי ספר בבירת המחוז גוי-יאנג. מאוחר יותר היא פתחה דוכן רחוב למכירת נודלס לתלמידים. כשנחנך כביש אוטוסטרדה בסמוך, החלו גם נהגי המשאיות המקומיים לאכול בדוכן של טאו והפיצו את בשורת הטעם המשובח של רוטב הצ'ילי הפיקנטי שתיבל את האיטריות.

הממשלה המקומית ניסתה לשדל את טאו לסגור את הדוכן ולהקים במקום מפעל לייצור רוטב הצ’ילי. טאו סירבה בתחילה בטענה כי אם תסגור את הדוכן לא יהיה לילדים איפה לאכול ורק ב-1996, כשהיא בת כמעט 50, הסכימה. למפעל היא קראה לאו גאן מא, "הסנדקית הזקנה" בסינית, כינוי שדבק בה במשך השנים בשל נטייתה לתת מנות חינם לילדים עניים. המפעל הוקם בהשקעה של כ-150 אלף דולר והעסיק כ-40 עובדים בלבד. על אריזות רוטב הצ’ילי הוצבה תמונה של טאו בצעירותה עם מבט קודר משהו. 

מימין: ממציאת הרוטב טאו חואה בי בת ה-70 וצנצנת מהמפעל שהקימה צילום: yxj18

שני עשורים אחר כך, מפעל הרטבים מעסק כבר כ-5,000 עובדים ורושם הכנסות של מעל 4.5 מיליארד יואן (650 מיליון דולר). המפעל הוא מהאחראיים להפיכתה של גויג’ואו לאחד המחוזות הצומחים ביותר בסין עם עלייה של 10.5% בתוצר הגולמי אשתקד. הצלחת המפעל גם סידרה לטאו כניסה לרשימת עשירי סין וב-2015 היא הוצבה על ידי פורבס במקום ה-351 בדירוג עם הון של קצת מעל מיליארד דולר.

מכונית במחיר 460 אלף צנצנות רוטב

טאו מתרחקת מחשיפה אך במהלך השנים דבקו בה לא מעט אגדות. לפי אחת מהן כאשר העובדים במפעל התלוננו בתחילת הדרך על צריבה בעיניים מחיתוך פלפל צ'ילי,

טאו ייעצה להם "לדמיין שאלו תפוחים ואז העיניים לא יצרבו". מספרים גם כי טאו אהבה לישון במפעל וטענה שרעש המכונות העובדות מרדים אותה בקלות. לעובדים החוגגים יום הולדת היא התעקשה להגיש צלחת נודלס שהכינה בעצמה.

בראיון נדיר שנתנה לפני מספר שנים הסבירה טאו מדוע היא מסרבת להנפיק את החברה שהקימה. "מהי הנפקה? זוהי דרך לרמות אנשים ולקחת את כספם", היא אמרה. "אחרי ההנפקה החברה יכולה לפשוט רגל כשהיא שואבת את כספי המשקיעים ומשאירה אותם בחובות". היא עצמה דרשה מהמפיצים של החברה לשלם על הסחורה באופן מיידי, בלי אשראי וחובות.

בתקשורת הסינית נחשף לאחרונה כי טאו, שפרשה מניהול החברה ב-2014, אינה רשומה עוד כבעלת מניות בה. במקומה רשום אחד מבניה כשהבן השני לא מופיע גם הוא. במקביל תמונה של טאו עצמה יוצאת ממכונית SUV של בנטלי, ששווה משהו כמו חצי מיליון דולר, נפוצה ברשתות החברתיות בסין. הגולשים הסינים הזריזים חישבו כי המכונית עולה כמו 460 אלף צנצנות רוטב צ’ילי. מי יודע, אולי אם טאו היתה ממשיכה לישון במפעל כמו פעם ולהכין נודלס לימי הולדת לעובדים, גם הסודות המסחריים של החברה היו נשארים מוגנים יותר.