מקרון השיג ניצחון מוחץ - אבל הדרך למימוש החזון שלו עדיין ארוכה

הקרב הגדול של נשיא צרפת החדש עמנואל מקרון רק מתחיל. בעוד קצת יותר מחודש יתקיימו במדינה הבחירות לאסיפה הלאומית, שיקבעו עד כמה יוכל מקרון להגשים את החזון שהציג עבור צרפת בקמפיין שלו. אם ההתנערות שלו מהמפלגות הוותיקות היא זו שהכניסה אותו לארמון האליזה, היעדר של מנגנון מפלגתי משומן עלול להקשות עליו להכניס מספיק נציגים של מפלגתו, En Marche!, לבית המחוקקים.

כדי להשיג את הרוב המיוחל, המפלגה, שהוקמה לפני קצת יותר משנה, צריכה לזכות ב-289 מתוך 577 המושבים בבית. המטרה של מקרון עכשיו היא לנצל את המומנטום של הניצחון המרשים בקלפיות לכוח פרלמנטרי. אם הוא לא יצליח, מקרון יצטרך להסתמך על שיתוף פעולה עם נציגי המפלגות האחרות. מפלגת הרפובליקנים השמרנית צפויה להיות הגדולה שבהן, ורבים בה רואים במקרון את האדם שזכה בנשיאות מתחת לאף של מועמדם פרנסואה פיון. את המטען הזה הוא יצטרך לדעת לפרק.

מטען אחר שהנשיא החדש, הצעיר ביותר בתולדות צרפת, יצטרך לדעת לפרק נמצא בברלין. הידוק הברית הצרפתית-גרמנית כמתכון לחיזוק האיחוד האירופי היה אחד מעמודי התווך של מצע הבחירות של מקרון. עכשיו הוא יצטרך לקחת את התוכנית הזו ולקבל את הסכמתה של הקנצלרית אנגלה מרקל. בגרמניה יש בחירות כלליות בספטמבר, ומרקל עשויה לסיים את כהונתה.

 אבל בבחירות שנערכו היום במדינת המחוז שלזוויג הולשטיין המפלגה הנוצרית דמוקרטית של מרקל הגדילה את כוחה, וזכתה במספר הקולות הרב ביותר. יותר מ-28% מאלו שהצביעו למפלגה אמרו שלא היו עושים זאת אילולא הקנצלרית היתה עומדת בראשה. למרות האמון שנתנו הבוחרים בשלזוויג הולשטיין במרקל, הבחירות הקרבות יקשו עליה לקבל את ארבע ההצעות של מקרון לייצוב גוש היורו: מדיניות תקציבית משותפת, מינוי שר אוצר משותף, איגרות חוב משותפות והשלמת האיחוד הבנקאי. תוסיפו לזה את העובדה שמקרון הוא תומך אדוק בהסדר חוב ליוון, צעד משוקץ מבחינת גרמנים רבים, ותבינו את מורכבות המשימה של מקרון. כדי לטפל במוקש הזה הוא יצטרך לחכות עד סוף ספטמבר.

מקרון בנאום הניצחון צילום: רויטרס

תומכים של מקרון חוגגים בפריז צילום: אי פי איי

תחושת ההקלה העצומה עם פרסום המדגמים, שהעניקו למקרון תמיכה רבה יותר מהסקרים, הזכירה את פרץ השמחה עם בחירת ברק אובמה לנשיאות ארה"ב ב-2008. בדומה למקרון, גם אובמה רץ לנשיאות עם מסר אופטימי, אולי אופטימי מדי. בקצה 8 השנים של אובמה חיכה דונלד טראמפ, שנישא על גלי האהדה של אלו שהפער בין מה שאובמה ייצג לבין המציאות העגומה שאיתה הם התמודדו היה יותר מדי עבורם. מקרון יצטרך לזכור להיות צנוע יותר מאובמה, ולא לשכוח ש-35% מהצרפתים בעלי זכות הבחירה הצביעו ליריבתו מרין לה פן, בת בריתו האידאולוגית של טראמפ.

תזכורת קרובה יותר מקרון יכול למצוא בשכנה שמעבר לאלפים - איטליה. בדיוק לפני שבוע ניצח ראש הממשלה לשעבר מתאו רנצי בפריימריז של המפלגה הדמוקרטית, והוא יעמוד בראשה בבחירות שייערכו כנראה בתחילת השנה הבאה. רק בדצמבר האחרון הוא נחל כישלון חרוץ במשאל עם שהוא יזם על שינוי חוקתי. הוא התפטר מתפקידו בעקבות ההפסד. גם רנצי היה המנהיג הצעיר ביותר של איטליה. כמו מקרון, הוא היה בן 39 כשהתמנה לראשות הממשלה. רנצי ניסה להעביר רפורמות דומות לאלו שמקרון מתכנן בשוק התעסוקה. הוא נכשל ושילם את המחיר. לטובתו של מקרון משחקת העובדה שהוא כבר ניסה לעשות זאת כשהיה שר הכלכלה בממשלת הנשיא פרנסואה הולנד. יש לקוות שהוא למד לא רק מכישלונו שלו, אלא גם מכישלונותיהם של מנהיגים דומים לו מההיסטוריה הקרובה.