הבחירות בצרפת עלולות להיזכר רק כהפוגה קצרה

תוצאות הסיבוב הראשון של הבחירות לנשיאות צרפת עמדו בציפיות.

מועמד המרכז עמנואל מקרון הגיע למקום הראשון עם 24% מקולות הבוחרים, ומועמד הימין הקיצוני מרין לה פן הגיע מעט אחריו, עם 21.3% מקולות הבוחרים. בהנחה שהוא לא יהיה מעורב במבוכות פוליטיות דוגמת אלו שפגעו בסיכוייו של מועמד הימין השמרני פרנסואה פיון, מקרון צפוי לנצח את לה פן בסיבוב השני שייערך ביום ראשון הקרוב.

מועמדי המיינסטרים מימין ומשמאל שהפסידו בסיבוב הראשון קראו למצביעים לתמוך במקרון בסיבוב השני, ועל פני השטח נראה שהאיום המיידי לעתיד האיחוד האירופי ירד מהפרק. אבל זה לא זמן לנוח על זרי הדפנה. אלא אם אירופה תטפל בפגמים בדפוסי הצמיחה שלה ותבצע רפורמות דחופות, הסיכונים ארוכי הטווח להישרדות האיחוד צפויים להמשיך ולהתגבר.

עמנואל מקרון ומרין לה פן צילומים: איי אף פי , אי פי איי

הפרדוקס של הרפורמות

כפי שכבר נאמר, הבחירות בצרפת היו דומות לאלו שנערכו במדינות אחרות בשנה האחרונה בכך שהן העידו על דחייה של המפלגות הממסדיות הוותיקות. מועמד הרפובליקנים פיון הגיע למקום השלישי עם 20% מקולות הבוחרים ומועמד הסוציאליסטים בנואה אמון הגיע למקום החמישי עם 6.5% בלבד.

מנגד, מועמד השמאל הקיצוני ז'אן־לוק מלנשון זכה לקבל 19.5% מהקולות, כך ששיעור הבוחרים שהצביעו למועמדים שלא מייצגים את המפלגות הוותיקות, לה פן, מקרון ומלנשון, מגיע ל־65%.

להבדיל ממשאל העם שנערך בשנה שעברה על הברקזיט ולבחירות לנשיאות ארה"ב שבהן ניצח דונלד טראמפ, לא מצביעי מעמד הביניים בגיל העמידה היו אלו שהובילו את הסלידה מהממסד, אלא צעירי צרפת. בין המצביעים בגילי 18 – 34 הגיע מלנשון למקום הראשון וקיבל 27% מהקולות. אחריו הגיעה לה פן שקרצה בעיקר לצעירים הלא משכילים. עד עתה, סירב מלנשון לקרוא למצביעיו לתמוך במקרון נגד לה פן.

המגמה הזו לא ייחודית לצרפת. באיטליה מובילה את הסקרים המפלגה היורו־סקפטית "תנועת חמשת הכוכבים". במשאל העם שנערך במדינה בדצמבר על שינוי בחוקה היה שיעור המצביעים הצעירים נגד הרפורמה, ולמעשה נגד ראש הממשלה לשעבר מתאו רנצי, גבוה במיוחד.

כמובן שגם עם מצב כלכלי מתדרדר יש גבול לתמיכה שיכולות להשיג מפלגות פופוליסטיות, וכרגע נראה שזו לא תספיק להן כדי לזכות בשלטון בצרפת או באיטליה. אבל העובדה שהמפלגות האלה ומועמדיהן נמצאות בתנופה, במיוחד בקרב הצעירים, מעידה על קיטוב פוליטי עמוק שמציב אתגרים שלטוניים שעלולים לעכב רפורמות נחוצות.

אבל רפורמות הן בדיוק מה שצריך כדי לעצור את המגמה הזו, שנובעת מהבעיות מדפוסי הצמיחה הקיימים. בצרפת, איטליה וספרד הצמיחה היא איטית מדי, האבטלה גבוהה והאבטלה בקרב הצעירים גבוהה אף יותר. בצרפת, שיעור האבטלה בקרב הצעירים מגיע ל־24% וקצב הירידה שלו רחוק מלהשביע רצון. שיעור אבטלת הצעירים באיטליה עומד על 35% ובספרד הוא גבוה מ־40%. בשלושת המדינות יש מנגנוני רווחה מפותחים, אבל אלו מיטיבים עם העובדים הוותיקים והמאוגדים, הרבה יותר מאשר עם משתתפים חדשים בשוק העבודה. הרפורמות שכבר בוצעו כדי לסייע לצעירים לא מספיקות לנוכח הצמיחה הכללית החלשה.

ללא רפורמות מעמיקות יותר, החשבון הדמוגרפי הפשוט מלמד שהחלק באוכלוסייה שיחוש מקופח ויצא נגד הממסד צפוי רק לגדול. השאלה היא האם המגמה הזו תביא שיבוש מוחלט של המצב הקיים או לקיטוב פוליטי שיחליש את יעילות הממשלות.

הפתרון לבעיות של כלכלות אירופה נראה ברור: שורת רפורמות שתעודד צמיחה מהירה יותר ומכלילה יותר. אחרי הכול, גם בזמן שההתקדמות הטכנולוגית והגלובליזציה גורמות לייתור משרות, צמיחה מספקת יכולה להבטיח שהתעסוקה הכללית לא תיפגע. רפורמות שישיגו מטרה זו נחוצות הן ברמת המדינות והן ברמת האיחוד האירופי.

בשעה שלכול מדינה באיחוד האירופי יש את המאפיינים שלה, ישנן כמה רפורמות שנחוצות בכולן. כדי לדייק, כל המדינות צריכות להפחית את הקשיחות המבנית שמרחיקה השקעות ומדכאת את הצמיחה. כדי לעודד גמישות, רשתות הביטחון הסוציאלי צריכות להתנתק ממשלחי יד, חברות ומגזרים ספציפיים, ולהיבנות מחדש סביב משפחות, פרטים, הכנסה והון אנושי.

יתר הרפורמות הדרושות בכל מדינה ומדינה הן סבוכות, אבל המטרה שלהן פשוטה: הגדלת ההשקעה במגזר הפרטי. בקטגוריה הזו נופלות רפורמות רגולטוריות, צעדים נגד שחיתות והשקעה במגזר הציבורי, בעיקר בחינוך ובמחקר.

תודה ליורו החלש

ברמה הכלל אירופית, ההתפתחות האחרונה החשובה ביותר היא היחלשות היורו לעומת מרבית המטבעות המרכזיים, ובמיוחד לעומת הדולר מאז אמצע 2014. המגמה הזו גרמה לעודף במאזן התשלומים של גוש היורו, וסייעה בשיקום התחרותיות של ענפי הייצוא בצרפת, ספרד ואיטליה. בכל אחת משלוש המדינות מגזר התיירות הוא מקור תעסוקה והכנסה חשוב, וההשקעה בו גדלה אם מודדים אותה ביורו. כמובן שהיחלשות המטבע המשותף הגדילה מאוד את מאזני התשלומים בגרמניה ומדינות נוספות בצפון אירופה, שבה העלות ליחידת עבודה היא נמוכה יחסית לרמת הפריון. אירופה צריכה איזון בעלויות ליחידת עבודה, אבל באווירה הנוכחית של אינפלציה נמוכה התהליך הזה ייקח זמן. בינתיים, היורו החלש יכול לסייע לצמיחה.

צעדים כלל אירופיים נחוצים גם בנושא ההגירה, שהתבררה כמשתנה פוליטי וכלכלי חשוב מאוד. האיחוד האירופי מתמודד עם גלים גדולים של הגירה מהמזרח התיכון ואפריקה, ומדינות רבות מתקשות להתמודד עימם. ייתכן שהאיחוד האירופי יידרש לווסת את חופש התנועה של אנשים בתחומיו לזמן מה. אחרי גרמניה, צרפת היא המדינה החשובה ביותר בגוש היורו. אם ניצחון של מקרון ייתפס כהזדמנות לביצוע רפורמות שנועדו להגדיל את הצמיחה והתעסוקה, הבחירות בצרפת ייזכרו כנקודת מפנה עבור אירופה. אם ניצחון כזה ייתפס כמתן תוקף חדש למצב הקיים, הבחירות ייזכרו כהפוגה קצרה במלחמה של האיחוד האירופי על עתידו.

הכותב הוא חתן פרס נובל לכלכלה ומרצה בבית הספר לעסקים ע"ש סטרן באוניברסיטת ניו יורק. פרוג'קט סינדיקט, 2017. מיוחד לכלכליסט