דרבי של רעיונות כדורגל
המפגש בין אייאקס לטוטנהאם בחצי גמר ליגת האלופות מייצג מפגש בין שתי תפיסות שונות של כדורגל. תפיסות דומות שהשפיעו ומשפיעות זו על זה - אך גם מאוד שונות
סוף מרץ זו תקופה מאוד עמוסה עבור מאמני כדורגל. במיוחד בצ'מפיונשיפ, הליגה הקשה בעולם בה 24 קבוצות נלחמות זו בזו על הסיכוי לפרס הכספי הגדול בעולם הכדורגל (העפלה לפרמיירליג). למאמנים, כאמור, אין הרבה זמן, אבל למרסלו ביאלסה - אולי המאמן שעובד באובססיביות הכי אינטנסיבית על המשחק הבא - היה את הזמן לעצור הכל ולדבר עם היורקשייר איוונינג פוסט על לואי ואן חאל, מאמן אייאקס, ברצלונה, באיירן מינכן, נבחרת הולנד ומנצ'סטר יונייטד לשעבר. "אני רוצה להודות לואן חאל - הוא סיים את הקריירה שלו כמאמן" אמר ביאלסה לעיתון, מספר ימים לאחר שוואן חאל הודיע על פרישה שלו מאימון בגיל 67. "אני רוצה להודות לו עם כל האנשים שלמדו ממנו על ידי צפייה בעבודה שלו. אני רק רוצה להודות לו על מה שלמדתי ממו ומכל הדברים שהוא הראה לנו. זה אולי לא אומר שלמדנו הכל, אבל ניסינו".
ביאלסה עם פוצ'טינו לצידו. "אנחנו ישירים" צילום: רויטרס
מרסלו ביאלסה הוא כיום הוא "רק" מאמן לידס מהצ'מפיונשיפ, ליגת המשנה באנגליה, אבל הוא עדיין אחד מהמאמנים המשפיעים ביותר בעולם. מנטור למאמנים כגון פפ גווארדיולה, דייגו סימאונה, מאוריציו פוצ'טינו, מרסלו גאז'רדו וחורחה סמפאולי. והוא, כאמור, למד הרבה מלואי ואן חאל - בעיקר מאייאקס שלו של שנות ה-90'. קבוצה שנבנתה משחקני בית ושיחקה כדורגל התקפי ומתוחכם שמבוסס על כושר גופני, תנועה רבה ללא כדור, חילופי מקום, לחץ, התקפות מתפרצות ומסירות קצרות. יש הרבה דימיון בכדורגל ובסגנון האימון של ואן חאל וביאלסה. ובהרבה מובנים ביאלסה הוא סוג של ואן חאל דרום אמריקאי.
ג'ד דיוויס, שכתב את הספר The Philosophy of Football: In Shadows of Marcelo Bielsa, מציין שביאלסה, כמו ואן חאל, "הרכיב כדורגל משתי פילוסופיות שמנוגדות זו לזו: קודם שומרים על הכדור ודומיננטים איתו. שני, אנחנו מנצחים את המשחק על ידי כך שאנחנו ישירים". כמו ואן חאל, ביאלסה גרם לרבים מהמאמנים הטובים ביותר לחשוב על המשחק כשחקנים וכמאמנים. כמו ואן חאל, הוא תמיד עודד וויכוחים ודיונים ובאימונים. אבל בסוף, כמו ואן חאל, האמונה שלו היא שתפקיד השחקנים הוא לעשות את מה שהמאמן אומר להם לעשות. כי ככה מנצחים.
הביאלסיסטים מאמינים שהכדורגל הוא משחק סכמטי, שעובד על פי נוסחאות מוכרות וידועות ואלמנט המקריות ניתן לשליטה - בדיוק כמו ואן חאל. ביאלסה, למשל ניתח יותר מ־25 אלף משחקים ומצא 28 דרכים להציב שחקנים על המגרש, 11 דרכים להגיע לשער ו־17 מהלכים הגנתיים אפשריים. הוא מנסה ללמד את שחקניו את כל הדרכים הללו. על ואן חאל אמר פראן סוריאנו, מנהל בברצלונה לשעבר וכיום מנכ"ל מנצ'סטר סיטי שהוא "כמו ד"ר האוס - מומחה שיודע יותר טוב מכולם ואומר לכולם איך לפעול לפי הדרך שלו. הוא בדרך כלל צודק ומנצח". ביאלסה ולואי ואן חאל מאמינים שבשביל להצליח בכדורגל צריך משמעת גבוהה, ריכוז גבוה, טכניקה טובה, אתלטיות רבה, תנועה בלתי פוסקת לתוך חללים ריקים, שהם, אחרי הכל, המקום שבו אפשר לייצר יתרון. הקבוצות שלו רצות יותר מכל קבוצה אחרת. אנדר הררה, ששיחק תחת ביאלסה באתלטיק בילבאו, סיפר לגרהאם האנטר בפודקאסט Big Interview: "היינו עפים על המגרש. אף אחד לא היה יכול עלינו בין נובמבר למרץ. בלתי מנוצחים. דיברתי עם אלכסיס סאנצ'ס ששיחק נגדנו בברצלונה אז והוא אמר לי 'אלוהים אדירים, כמה רצתם אתם". אבל השיטות של ביאלסה גורמות לשחקנים ליפול מהרגליים. זה קרה בבילבאו ובלידס וביאלסה בעצמו יודע זאת. "אם השחקנים שלי היו רובוטים, הייתי זוכה בהכל" אמר פעם.
העניין הוא שכדורגלנים אינם רובוטים.. יוהן קרויף, שכיום אייאקס מנוהלת בהתאם לרוחו וחזונו, ראה בכדורגל משחק אינטואטיבי, מופשט ומקרי שכדי להצליח בכדורגל צריך להיות אמן גדול. מישהו בעל טכניקה גבוהה, יצירתיות ו"ממזרות". לא דברים שיש לרובוט. האמן הגדול צריך לנוע לתוך חללים ריקים על ידי קריאת המשחק ושם לייצר יתרון למען קבוצתו. הוא אף ציין שכדורגל הוא המשחק הכי אנושי שיש. שהוא האנושות. "שחקנים שגדלו ברחוב חשובים יותר לכדורגל מאשר מאמנים" ציין. מבחינתו כדורגל שמשוחק בסכמתיות ולפי דרישות המאמן הוא כדורגל מסרס, גם אם הוא יפה לעין, גם אם הוא מנצח. על ואן חאל אומרים בהולנד שהוא יכול לגרום ל"ציירים בינוניים" לזכות בפרסים הגדולים. לפי קרויף אין טעם לכדורגל בלי ציירים גדולים על המגרש.
אייאקס. אמנים צילום: איי אף פי התלמיד המצטיין
נראה שתלמידיו של ביאלסה התאימו את עצמם היטב לכדורגל "ללא רובוטים". הרבה בזכות ביאלסה בעצמו, אגב (למרות שהוא עצמו לא בהכרח עשה את ההתאמות).
התלמיד המצטיין של ביאלסה הוא פוצ'טינו, מאמן טוטנהאם כיום. הוא היה בן 13 כשפגש את ביאלסה לראשונה. גאון הכדורגל הארגנטינאי קיבל עליו את תפקיד מנהל מחלקת הנוער של ניואל'ס אולד בויס מרוסאריו ומיד החל במיפוי ארגנטינה שיסייע למצוא שחקנים באזורים לא מוכרים. הוא חילק את המדינה ל־70 יחידות והחל לנסוע לכל יחידה כזו בפיאט 147 שלו כדי לחפש שחקנים לניואל'ס. למרפי, עיירה של 3,500 תושבים שבה נולד פוצ'טינו, הגיע לאחר ששמע עליו מאחד המקומיים וקבע פגישה עם הוריו. אף שמרפי נמצאת באותה פרובינציה של רוסריו (סנטה פה), המאמן הגיע למשפחת פוצ'טינו רק ב־2 בלילה. הילד ישן. ההורים לקחו את ביאלסה לראותו ישן. המאמן הביט ברגליו וטען, "הוא נראה כמו כדורגלן" והזמין את הילד למבחנים ברוסריו. בצעירות הוא שיחק בעיקר כחלוץ, בעיקר מאחר שהמאמנים אהבו את הפיזיות, הטכניקה והשכל שלו. הוא רצה להיות בלם. פוצ'טינו צפה במונדיאל 1978 בטלוויזיה שחור־לבן שחוברה למצבר של טרקטור, התאהב בכוכב הגדול והבלם האימתני דניאל פסארלה וביסס את משחקו עליו. למזלו, ביאלסה גם חשב שהוא מתאים יותר להיות בלם.
"לקח לי שלוש שעות להגיע לאימון ברוסריו באוטובוס" כתב פוצ'טינו בביוגרפיה שלו. "חיכו לי נציגים של המועדון של ניואל'ס שלקחו אותי למגרש האימונים. הגענו וביקשו ממני להתלבש בבגדי האימון שלי. הציגו אותי לביאלסה שאמר לי 'לך תתחמם עם הקבוצה ואז תצטרף למשחק. איפה את משחק על המגרש?' 'בלם' עניתי. 'אבל אתה לא חלוץ?' שאל ביאלסה. 'ובכן, בעיר שלי אני משחק כחלוץ אבל אני לא אוהב את זה. אני שחקן הגנה' עניתי. 'אוקי, אז שם תשחק, בהגנה'. המשחק התחיל ואחרי חמש דקות, נגעתי בכדור 3 או 4 פעמים, אמרו לי 'תרד, מישהו מחליף אותך'. חשבתי 'מה קורה כאן?' וביאלסה אמר לי לשבת. הוא התיישב על כדור לידי ואמר: 'תראה, בינואר אנחנו משחקים בטורניר במאר דל פלאטה ואנחנו רוצים שתצטרף אלינו". ביאלסה אהב מה שראה וביקש להחתים את הילד. "ביאלסה היה צריך רק חמש דקות" הוסיף פוצ'טינו, שלפיו גם הוא וצוותו קולטים באופן מיידי את מי הם אוהבים ומי לא. "זו שאלה של גישה ואנרגיה" הסביר. "האם שחקן מקרין את זה או לא? מישהו כמו ביאלסה, שהקדים את זמנו, היה יכול לראות הרבה בחמש דקות".
ביאלסה לקח את פוצ'טינו ושחקנים צעירים רבים אחרים לפסגת הכדורגל הארגנטינאי עם ניואל'ס. "ביאלסה רק התחיל כמאמן קבוצה בוגרת ואף פעם לא היה שחקן ברמה הגבוהה בעצמו" הסביר פוצ'טינו בביוגרפיה שלו. "אבל היו לו את הרעיונות משלו. הסגנון של הקבוצה מאוד דומה לזה של ספרס היום. אינטנסיבי, מהיר, לחץ גבוה והרבה תנועה מכנית. רצינו להיות דומיננטים מבחינה פיזית ולחנוק את החללים של היריבים שלנו. לגרום להם להרגיש לא בנוח כשאנחנו בלי הכדור. היינו חייבים להאמין במאמן כדי שזה יעבוד. לא היינו רק חיילים, היינו חלק מהליך קבלת ההחלטות... אבל היום אני מבין אותו יותר מתמיד, יותר מאשר כשהייתי כדורגלן. אנחנו לא מסכימים על הכל אבל הוא היה ההשראה שלי כשהחלטתי להיות מאמן".
פוצ'טינו בנה בטוטנהאם קבוצה ברוחו של ביאלסה אבל כדי להכניס את האלמנט "האנושי", יכולת האילתור וההברקה, הוא צריך תוצר של אייאקס - היריבה שלו בחצי גמר ליגת האלופות. זו שיוהן קרויף "שחרר" מהתפיסה "המכנית" של ואן חאל בתחילת העשור הנוכחי בעזרת חסידיו שלו, דניס ברגקאמפ, וים יונק, מארק אוברמארס ואדווין ואן דר סאר. כריסטיאן אריקסן, שבילה חמש שנים באייאקס והצטרף ב-2013 לטוטנהאם עבד בצמוד לדניס ברגקאמפ כשהיה באייאקס. "עם ברגקאפ ועם יונק עבדנו על תנועה, איך לרוץ ולאן ואיך למסור את הכדור בזמן הנכון ולמקום הנכון" הסביר אריקסן ל"סקיי ניוז". "אפשר היה לראות את הכריזמה והביטחון שיש לדניס על הכדור. למדתי הרבה מלצפות בו עובד איתי".
אריקסן מוסיף את האלמנט האייאקסי-הקרויפיסטי לטוטנהאם הביאלסית של פוצ'טינו. המפגש בין אייאקס לטוטנהאם בחצי גמר ליגת האלופות מייצג מפגש בין שתי תפיסות שונות של כדורגל. תפיסות דומות שהשפיעו ומשפיעות זו על זה - אך גם מאוד שונות.
