השחקן ה-11

 ב-1992 ענף הכדורגל השתנה בצורה דרמטית. לא בגלל שהפרמיירליג הוקמה או בגלל שדנמרק זכתה ביורו. וגם לא בגלל שניימאר נולד באותה שנה. לא, 1992 היתה שנה קריטית לכדורגל בגלל חוק שעבר בפיפ"א. החוק החדש אסר על מסירה אחורה לשוער. יותר נכון, החוק מנע מהשוער לקלוט את הכדור ממסירה אחורה.

אדרסון. מגן שמאלי עצלן צילום: גטי אימג'ס

השינוי היה מהיר ודרמטי.

עד 1992 ניתן היה למסור את הכדור אחורה לשוער. הוא היה יכול לקלוט אותו, לחכות שכל השחקנים יחזרו למקום שלהם במגרש ולהתחיל את המשחק בזמן שלו. הקצב של משחק הזה היה איטי. הטקטיקות היו מסרסות והמשחקים היו יכולים להיות משעממים מאוד - במיוחד כאשר קבוצה אחת הובילה והחזירה את הכדור לשוער בכל הזדמנות. זה היה די נהוג ששחקני קישור ואפילו התקפה, במצב יתרון לקבוצתם במשחק, היו מחזירים את הכדור לשוער מהחצי של היריבה. הכל כדי להאט את קצב המשחק.

זה קרה כמה וכמה פעמים במשחקי גומלין בגביעים האירופאיים וגם במונדיאל הכי גרוע בכל הזמנים - איטליה 90'.

שינוי החוק חייב את השוער להפוך לחלק ממשחק המסירות של הקבוצה (עם הרגל) ועד מהרה הפך את המשחק למהיר יותר ותלוי מומחיות טכנית יותר מתמיד. הדינמיקה החדשה יצרה ענף שמייצר תחרות על "נדל"ן" במגרש והוביל לדינמיקה בה שחקנים עבדו קשה יותר על השגת יתרונות פיזיולוגיים וטכניים על פני יריביהם.

"ב-1992 החוק הוביל לכך שקבוצות קיבלו תמריץ ללחוץ יותר קדימה, לגרום לבלמים להחזיר את הכדור אחורה או לגרום להם לטעויות" אומר מייקל קוקס, בעל הבלוג Zonal Marking וכותב של הספר על ההיסטוריה הטקטית של הפרמיירליג, The Mixer. "מנג'רים גם התחילו להשתנות בגלל שהבינו שאי אפשר לשמור על קווים הגנתיים אגרסיביים ושאי אפשר להחזיר את הכדור לשוער בלי להוביל עליו ועל ההגנה לחץ. כתוצאה מכך המשחק נמתח, נוצרו יותר מרווחים בקישור והמהירות של המשחק עלתה פלאים. אם פעם שחקנים היו רגילים להרבה מאוד הפסקות מפעילות בזמן שהשוער החזיקו בכדור, אחרי 1992 המשחק נהפך להרבה יותר מהיר וחסר הפסקות".

פטר שמייכל, אחד מהשוערים היותר טכניים בתקופה הזו (בעיקר בגלל עברו כחלוץ) טען ש"חוק המסירה האחורה הוא החוק הטוב ביותר שקרה - הוא שינה את המשחק לנצח". והוא צודק.

שחקנים, כאמור, היו צריכים להשתפר מבחינה טכנית ופיזית, בכל מקום במגרש, בעיקר מאחורה -בהגנה. ההתקדמות הפיזיולוגית מ-1992 היתה מטוארית וקשה למדידה בגלל מחסור בנתונים. אבל ידוע שהמשחק, בגלל הדינמיקה החדשה שהחלה ב-1992, המשיך בהתקדמות שלו מדי שנה.

מ-2007 ועד 2016 צמחו מספר הפעולות של שחקן במשחק ב-50%, מספר הספרינטים ב-80%, מספר המטרים בספרינטים ב-35%, מספר המטרים במהירות גבוהה ב-30%. וזמן "השיקום" בין הספרינטים קטן מ־54.6 שניות ל־43.5 שניות, ירידה של 20%. כלומר המשחק משוחק בקצב מהיר יותר ועם פחות זמן התאוששות ממאמץ שיא למאמץ שיא.

נכס אדיר, נכס נדיר

ובתוך העולם החדש הזה של תנועה בלתי פוסקת, טכניקה עילאית ולחץ, שוערים נהפכו לחשובים במיוחד בבניית התקפות מאחורה. שוער שיודע לשלוח כדורים מדוייקים לשחקנים בחצי היריבה הוא נכס אדיר. שוער שיודע לעשות את זה כשעושים עליו לחץ הוא נכס נדיר.

ולכאן נכנס גיבור הטור הזה, אדרסון מוארס, מגן שמאלי לשעבר שאמר למאמנו בנוער שהוא עצלן מדי לכל הריצות הללו והוא מעוניין להיכנס לשער. וזו היתה החלטה חשובה לקריירה שלו. "תמיד היה לי כישורי רגליים" אמר אדרסון בראיון לאתר קבוצתו, מנצ'סטר סיטי. "כשהתחלתי את הקריירה שלי הייתי בכלל מגן שמאלי אבל הייתי יותר מדי עצלן כדי לרוץ אחרי השחקנים ההתקפיים של היריבות אז ביקשתי מהמאמן שלי לשים אותי בשער. וככה נולדה תשוקה לעמדה".

בזכות כישורי הרגליים, אומץ יוצא דופן ויכולת ארגון הגנה טובה, הוא נהפך לאחד מהשוערים היקרים בכל הזמנים כאשר נרכש הקיץ על ידי מנצ'סטר סיטי, וכיום הוא אחד מהברגים החשובים ביותר במכונת הכדורגל של פפ גווארדיולה.

לפי עיתונאים שמסקרים את סיטי, ההיררכיה במועדון לא היתה בטוחה לגבי החתמתו, במיוחד אחרי שהשקיעו כסף רב בקלאודיו בראבו בשנה שעברה. ואולם, אדרסון הוכיח את עצמו כאחד מהחתיכות הכי חשובות בפאזל המחודש של פפ. הוא מעניק לסיטי כלי טקטי שלא היה להם בשנה שעברה. "אם מישהו מחליט ללחוץ את סיטי, אדרסון יכול עוקף את הלחץ עם מסירה ארוכה מדויקת" לפי קוקס. "זה מאפשר לסיטי לשחק עם שחקן אחד נוסף בחלק ההגנתי שיכול לעמוד בלחץ ולשחרר את הקבוצה מלחץ". התנועה של אדרסון מאחורה כדי לפתוח זווית מסירה לבלמים גם כן מרשימה ומסבירה מדוע הוא הרבה יותר טוב מבראבו הצ'יליאני.

כאן ניתן לראות איך חלוקת המסירות הארוכות המדויקת של אדרסון מנטרלת כל ניסיון לחץ של טוטנהאם: סרטון.

סטטיסטיקות יכולות להטעות כשהן לא בקונטקסט המתאים - למשל נתונים על החזקת כדור לא תמיד מלמדים על איזו קבוצה היתה קרובה יותר להבקיע/ראויה יותר לנצח. ואולם, לעיתים הן טובות בשביל הסברים.

למשל, בניצחון 1-4 של סיטי על טוטנהאם אדרסון השלים 26 מסירות - יותר ממה שכריסטיאן אריקסן, הפליימייקר של טוטנהאם, הצליח באותו משחק (24 מסירות). אדרסון מסר 9 מסירות יותר מאשר דלה אלי, הקשר ההתקפי של הספרס (17).

הנתונים הללו מלמדים שני דברים: על המעורבות של השוער במשחק השוטף של סיטי ועל היכולת של הסיטי לחנוק את השחקנים היצירתיים שלה היריבה.

קרויף. "צא, תעשה טעויות" צילום: אי פי אי

בסוף כל טריגר ללחץ יושב יוהן קרויף עם סיגריה

כמו בכל פיתוח טקטי של פפ, אם חופרים מספיק לעומק, מגיעים ליוהן קרויף - האב הרוחני של פפ ושל הסגנון המזוהה עם ברצלונה ואייאקס. קרויף, באחד המהלכים הראשונים שלו כמאמן אייאקס, הכניס לשער את סטנלי מנזו. הסורינאמי הלא גבוה במיוחד היה בתבנית אחרת לחלוטין מאשר השוערים הלבנים והגדולים שהיו נפוצים בכל שער של קבוצה אירופאית. בניגוד לשוערים האחרים מנזו גם היה שחקן לא רע ובעל יכולת כדרור ומסירה.

עוד לפני שינוי החוקה, קרויף האמין שזה בזבוז לשחק עם שוער שלא יודע למסור ולכן בחר את מנזו לתפקיד "סוויפר-קיפר", שוער-מטאטא (כינוי לבלם האחרון במערכים מסוימים).

"למה לשחק עם 10 שחקנים אם אפשר לשחק עם 11" אמר קרויף בזמנו. "מנזו מהיר, יש לו שליטה בשתי הרגליים והתאים את עצמו למשחק מסירה בנגיעה. הוא אולי לא הכי גבוה (1.87 מטר) אבל הוא נותן לקבוצה הרבה יותר משוער גבוה".

קרויף גם דרש מהשוער לעמוד הרבה מחוץ לשער שלו, כדי ללחוץ להגנה לשחק גבוה ולסייע לקשרים ולשחקני ההתקפה ללחוץ את הכדור בצורה אפקטיבית (ולמנוע התקפות מתפרצות עם כדורים ארוכים). לקרויף לא היה איכפת שניתן היה לבעוט מעל השוער שלו מאחר שהיה כל כך רחוק מהשער - לעיתים 40 מטרים ממנו. "הוא יספוג 1-2 פעמים בעונה בגלל שיבעטו מעליו או הוא לא יגיע לכדור בזמן" אמר קרויף, "אמרתי לו, 'צא, תעשה טעויות', אבל הוא יעזור לקבוצה לכבוש 20 שערים נוספים".

הכדורגל הוא משחק הוליסטי. תנועת המגן השמאלי תשפיע על תנועת הבלם, שתשפיע על תנועת הקשר האחורי, שתשפיע על תנועת הקשרים הקדמיים, שתשפיע על תנועת החלוץ.

קבוצות מצוינות, שמצליחות להגיע לרמת תיאום גבוהה, נראות כאילו התנועה שלהן היא של גוף אחד. כמו להק ציפורים. קבוצות נדירות הן כאלו שגם השוער הוא חלק מהתנועה הקולקטיבית שלהן. שהשוער מסייע להן לשחק 11 על 10. העונה, מנצ'סטר סיטי של אדרסון ופפ היא כזו קבוצה.