המספרים והפסיכולוגיה שמאחורי הדראפט

זהו, ברחובות אוקלנד סיימו לאסוף את הקונפטי, עשן הסיגרים נמוג, השמפניות כבר נלגמו או הותזו ועיני כל הליגה נשואות לברוקלין. בלילה שבין חמישי לשישי ייערך דראפט נוסף בליגת הכדורסל הטובה בעולם, וכמה סמלי שהוא ייערך בפעם החמישית ברציפות באולם הביתי של הקבוצה שניצלה את הדראפט כדי לחרב את עתידה (החליפה את בחירות הדראפט העתידיות שלה עם בוסטון סלטיקס תמורת שחקנים וותיקים שאיכזבו).

אחריו. נתון פיזי חריג לגבי פולץ הוא יחס מוטת הידיים / גובה – 207.5 ס"מ לרכז בגובה 193 ס"מ זה מצרך נדיר ויהיה מרתק לראות איך התהליך בפילדלפיה יתקדם איתו צילום: איי פי

בבדיקה שנערכה לאחרונה נמצא כי בשנים האחרונות, אם ניקח את שלושת השחקנים הטובים ביותר בכל קבוצה, מעל ל-50% מהם הם שחקנים שנבחרו בדראפט לאותה הקבוצה (בניגוד להגעה כפרי אייג'נט או בטרייד) ומכאן שחשיבות הבחירות היא אקוטית לעתיד חלק ניכר מהמועדונים.

אז מה ניתן ללמוד על הדראפט משלל הנתונים והסיפורים שבידנו?

בעולם הפיננסים, תיאוריית השוק היעיל (Efficient-Market Hypothesis) גורסת שמחירם הנקוב של ניירות ערך מגלם בתוכו את כל המידע הקיים עליהם. אנו נמצאים בתקופה שבה הידע על השחקנים הוא עצום. נקודת המוצא היא כי לאף אחד מכל אותם ג'נרל מנג'רים, החמושים בסוללות של סקאוטים, מחלקת סטטיסטיקה ואנשי המקצוע הטובים ביותר בעולם, אין יתרון אינפורמטיבי על פני הקולגות שלו. גם כאן, ניתן להניח כי תיאוריית השוק היעיל מתקיימת - כולם יודעים הכול על כולם וניירות הערך - השחקנים - מגלמים את שוויים בתחזיות השונות.

אם נסתכל בכל האתרים ונקשיב לכל המומחים, החמישייה הראשונה, כבכל דראפט, היא די צפויה. אל מרקל פולץ הנהדר וללונזו בול המסקרן מצטרפים ג'וש ג'קסון, ג'ייסון טאטום וד'ארון פוקס - לסגור את החמישייה הראשונה. לאחר מכן מתחילים להופיע סימני שאלה.

יש נטייה מאוד ברורה של מקבלי ההחלטות ללכת עם "דעת המומחים". אם נכשלת אז אי אפשר להאשים אותך, בעוד שאם נכשלת כשהלכת נגד הזרם - הקהל, התקשורת והבעלים יפנו לכיוונך אצבע מאשימה.

The Chart - הסכנה בבחירות גבוהות

ריצ'ארד ת'אלר, אחד מחוקרי כלכלה התנהגותית המובילים בעולם, יחד עם קייד מאסיי מאוניברסיטת וורטון, חקרו את דראפט ה-NFL והגיעו למסקנה שהסיכוי שבו שחקן יהיה טוב יותר מזה שבא מיד אחריו בדראפט הוא 52% בלבד (!) ולכן, למשל, בדרך כלל עדיף לקבוצה לעשות trade down מאשר trade up, כלומר - עדיפות שתי בחירות 35 ו-40, על פני הבחירה ה-10. קבוצות ה-NFL מסתמכות באופן די עיוור על טבלת שערוך שווי בחירות הדראפט, שמכמתת כל בחירה בנקודות ממש כמו במחירון, או בעגה המקובלת - The Chart. לפי ת'אלר, מדובר ב"תופעה חברתית שמונעת מאמונה שגויה, הופכת להיות כלי תבונתי ואז לבסוף, נורמה". כלומר, הבחירה הראשונה בדראפט שווה 3,000 נקודות או לחילופין, לבחירות ה-5 וה-10 ביחד.

כל המחקרים הסטטיסטיים שנעשו בנושא מראים שה-Chart רחוקה מלהיות יעילה, שכן היא מעוותת את המציאות ונותנת יתר נקודות לבחירות גבוהות. גם ב-NBA יש לקבוצות נטייה לתת חשיבות יתר לבחירות הגבוהות, על אף שלאורך ההיסטוריה, יש אינספור בחירות נמוכות ומוצלחות, כגון קובי בראיינט (13), קוואי לאונרד (15), קלייד דרקסלר (14), רג'י מילר (11), קארל מאלון (13), דירק נוביצקי (9), טוני פארקר (28), דניס רודמן (27) ואפילו לארי בירד לא היה בטופ 5 ונבחר במקום השישי, כמו גם סטפן קארי (7). גם בחירות מוצלחות בסיבוב השני לא חסרות כמו מאנו ג'ינובילי (57), פול מילסאפ (47), מארק גאסול (48), מונטה אליס (40), דריימונד גרין (35) וב-2011 אייזיאה תומאס, שהוביל את הסלטיקס למקום הראשון במזרח בעונה הסדירה ולגמר האיזורי, כמעט ונותר מחוץ לדראפט, כאשר נבחר במקום ה-60 האחרון.

אז גם כשכולם יודעים הכל על כולם, בלתי נמנע לפספס כוכבים בהתהוות בבחירות פחות אטרקטיביות. באופן לא מפתיע, אם נבחן כל דראפט אי פעם ניווכח כמה שחקנים זניחים יש בבחירות הראשונות, ששוב, הן נעשות על ידי אנשי המקצוע הטובים בעולם.

קוואי לאונרד. בלתי נמנע לפספס כוכבים צילום: איי אף פי

קורלציה ודעות קדומות

רגרסיות פשוטות מראות כי ככל ששחקן נבחר גבוה יותר בדראפט ככה יש לו יותר דקות משחק, נתון הגיוני למדי. אבל מה שמעניין הוא שהסטטיסטיקה הזאת נשמרת גם כאשר משווים בין שחקנים בעלי סטטיסטיקת משחק דומה פר דקה. כלומר, יש נטייה של המערכת לתת יותר דקות לשחקנים שנבחרו בבחירה גבוהה יותר בדראפט. משום כך, אי אפשר שלא לחשוב על הסברים אלטרנטיביים לתופעה הזו: שכר (ככל ששחקן נבחר בבחירה גבוהה יותר כך השכר שלו גבוה יותר ומצופה ממנו לשחק יותר), אהדת הקהל לשחקני בחירות גבוהות והתפיסה כי המיקום בדראפט הוא המנבא הטוב ביותר ליכולת עתידית הן רק חלק מהסיבות.

כלומר, גם לאחר הדראפט יש סטייה לטובת אותן בחירות גבוהות, שמעוותת את הסטטיסטיקה עוד יותר.

עוד קצת מספרים

בשנת 2015 ערכתי מחקר על 479 השחקנים שנבחרו בדראפט בין השנים 2004 ו-2011 במטרה למצוא קורלציות בין שחקנים שהצליחו מעל או מתחת למצופה מהם. כלומר, שחקן שנבחר במקום ה-20 נצפה ממנו לתרומה X ושחקן שנבחר במקום ה-3 נצפה ממנו לתרומה Y. המחקר נערך בהנחייתו של פרופסור ביל ג'ררד, אשר בין היתר עבד עם בילי בין על תיאוריית "מאניבול" המפורסמת. להלן מספר קורלציות, שלא מלמדות בהכרח על סיבתיות, אבל גורמות לנו לחשוב:

• הטובים ביותר נבחרים צעירים - הגיל הממוצע של השחקנים שהצליחו יותר הוא 20.7 לעומת 21.4 בין השחקנים הפחות מוצלחים. בהקשר זה, 89% מהשחקנים שנבחרו בדראפט אך בסופו של דבר לא שיחקו כלל או שיחקו מספר דקות זניח, היו 4-3 שנים בקולג', כמו גם 64% מהשחקנים הפחות מוצלחים. בגרף ניתן לראות בבירור - רוב השחקנים הטובים לא רוצים לחכות לחוזה ויוצאים לדראפט מוקדם. קבוצות פחות יודעות לזהות כישרון בשלב מוקדם, כמו שהן יודעות לזהות את אלו שלא יהיו מוכשרים. מחצית מהשחקנים המוצלחים במיוחד לא מגיעים לשנה השלישית בקולג'

• חתירה למגע ולא לנקודות - שחקנים מוצלחים הגיעו יותר אל הקו (6.1 במשחק לעומת 5.5) ולקחו יותר ריבאונדים (8.5 לעומת 5.8) מאלו הפחות מוצלחים. נקודות? אנדר-פרפורמרס קלעו 18.2 נקודות למשחק לעומת 17.8 של האאוט-פרפורמרס. נקודות מושכות את תשומת לב הקבוצות יותר מכל נתון סטטיסטי יבש אחר.

• ביטר סיקסטין - 36% מהשחקנים הפחות מוצלחים הגיעו לשלב 16 או 8 הגדולות בטורניר ה-NCAA בעונה שקדמה לדראפט. אין ספק שהבמה הזו מקדמת את השחקנים באופן לא פרופורציונלי. במחקר שהתפרסם בגרמניה בשנת 2011, נמצא כי שחקן שהופיע בפיינל פור ה-NCAA ישפר את מעמדו בדראפט בממוצע ב-12 מקומות.

אז כל כך הרבה תיאוריה - מה עושים עם זה? כל מה שנכתב כאן מתייחס לבחירות נטו ולא על האפשרויות העצומות לבנייה עתידית של קבוצות באמצעות טריידים למיניהם.

כאמור, החמישייה הראשונה די סגורה, עם פולץ ראשון ובול מיד אחריו. נתון פיזי חריג לגבי פולץ הוא יחס מוטת הידיים-גובה - 207.5 ס"מ לרכז בגובה 193 ס"מ זה מצרך נדיר ויהיה מרתק לראות איך "התהליך" (אגירת בחירות דראפט בסיבוב הראשון על חשבון הצלחה מיידית) בפילדלפיה יתקדם איתו. הייתי מהמר גם על ג'ייסון טאטום שיתפתח להיות שחקן מוביל בליגה, מאוד ורסטילי, בוגר ועם נתונים פיזיים מרשימים. לולא כל ההייפ סביב בול, ייתכן והלייקרס היו בוחרים אותו במקום השני.

שחקנים מעניינים נוספים שיש לשים עליהם עין:

לאורי מארקאנן (אריזונה) - 2.13 מ' עם 42% מה-3 (4.4 זריקות למשחק), זריז ומאוד מתאים למשחק הריווחים המוגזם שיש בליגה עכשיו.

מאליק מונק (קנטאקי) - שחקן התקפה אקספלוסיבי וגם קלעי בחסד.

ג'סטין ג'קסון (צפון קרוליינה) - אולי השחקן עם הפוטנציאל ההגנתי הכי טוב בדראפט. מיועד למקום ה-16, הייתי בוחר אותו בעשירייה הראשונה.

טי. ג'יי. ליף (יו.סי.אל.איי) - כי הוא מתמקם מצויין גם בהגנה וגם בהתקפה, כי הוא ורסטילי התקפית ובעיקר כי הוא משלנו.

איקה אניגבוגו (יו.סי.אל.איי) - כי יש לו מוטת ידיים עצומה, 229 ס"מ, בדיוק כמו של אנדרה דראמונד (יהיה שלישי בליגה אחרי רודי גובר וחסן וויטסייד), רק שהוא נמוך ממנו ב-3 ס"מ, מה שהופך את יחס מוטת הידיים-גובה שלו ל-1.1 (לשם השוואה, קוואי לאונרד עם יחס 1.12). אה כן, והוא בן 18.5, הוא עוד גדל.

שווים איזכור: טוני ברדלי (צפון קרוליינה), תומאס בראיינט (אינדיאנה), ג'אוון אבאנס (אוקלהומה סט.) וג'ונתן מוטליי (ביילור). השנה כמעט ואין שחקנים מעניינים מחוץ למכללות, ג'ורג' דה פאולה, גארד ברזילאי, יכול להתפתח לשחקן לגיטימי, אבל הצפי הוא כי ייבחר בסיבוב השני. בגזרת האירופאים ניאלץ לחכות לשנה הבאה לשחקן הכי מעניין שיש, לוקה דונצ'יץ'.