בחירה זה מדע ואמנות

שיקגו בולס בוחרת במייקל ג'ורדן". חמש המילים הללו, שהדהדו במדיסון סקוור גארדן בניו יורק לפני 32 שנה בדראפט 1984, שינו לעד את ההיסטוריה של ה־NBA ושל ענף הכדורסל כולו. אוהדי הבולס, שראו את השחקן הגדול בהיסטוריה מביא לקבוצתם שש אליפויות NBA, צריכים להודות גם לאחד, לארי ויינברג, נשיא פורטלנד, שהיה יכול לקחת לפני את ג'ורדן באותו דראפט, אך בחר דווקא בסם בואי, סנטר צעיר ומבטיח ממכללת קנטקי – שלצערו ולצערה של פורטלנד פרש ממשחק בתום עשור רווי פציעות. ההחלטה האומללה של ויינברג ופורטלנד נחשבת עד היום, בחלוף יותר משלושה עשורים, לפיאסקו הגדול ביותר מאז החלה שיטת הדראפט ב־1940.

אמיר טיטו. "בספורט הישראלי מרבית המינויים לתפקידי ניהול מבוססים על קשרים פוליטיים, וזה חבל" צילום: עמית שעל

בדראפט 2016 פורטלנד לא השתתפה לאחר ש"העניקה" את בחירות הדראפט שלה לקבוצות אחרות במסגרת עסקאות סיבוביות. לפי מחקר אקדמי חדש על דראפט ה־NBA שכתב אמיר טיטו, מנכ"ל איגוד הרוגבי הישראלי והמנהל המקצועי לשעבר של אגף הנשים באיגוד הכדורסל, אולי עדיף לפורטלנד להישאר מחוץ לאירוע הנוצץ של בחירת שחקני דור העתיד של הליגה טובה בעולם.

דראגן בנדר. טיטו: "דראגן בנדר יכול להיות הצלחה. במחקר גיליתי ששחקנים ממערב ודרום אירופה מצליחים בשנים הראשונות שלהם בליגה" צילום: איי אף פי

עדיף ארבעה על שמונה

אחד מבין ממצאיה הרבים של עבודת החקר המקיפה — שהתחקתה אחר ביצועיהם של 479 שחקני NBA יוצאי הדראפטים של השנים 2011–2004, בארבע שנותיהם הראשונות בליגה הטובה בעולם — מגלה כי פורטלנד שמרה על מורשת בואי המפוקפקת, וגם בעשור האחרון "זכתה" בתואר קבוצת הדראפט הגרועה ביותר מבין כל קבוצות ה־NBA, עם נציגות מכובדת של 14% מבין השחקנים שהוגדרו במחקר של טיטו כ"מאכזבים". מנגד, שיקגו שמרה על רוח הווינריות של ג'ורדן, והוכתרה במחקר כקבוצה המצטיינת בבחירת שחקנים צעירים (ג'ואקים נואה, בן גורדון, דרק רוז וגם שחקנה הטרי של מכבי תל אביב סוני ווימס נבחרו על ידי שיקגו) — יחד עם שתי הפיינליסטיות של המערב בשנה הנוכחית, אוקלהומה וגולדן סטייט, וסקרמנטו קינגס.

"לדעת 'לפגוע' בבחירת דראפט זה לא פחות מאמנות", מסביר טיטו. "במבחן התוצאה, בחירות הדראפט הפכו עם השנים לשבלוניות, ודומות כמעט אחת לאחת לתחזיות של הפרשנים והמומחים — מכיוון שבעלי קבוצות חוששים לקחת סיכון ולחשוב מחוץ לקופסה. זה חבל, כי עדיף לקבוצה שיהיו לה ארבע בחירות דראפט מוצלחות וארבע בחירות חלשות על פני שמונה שחקני דראפט בינוניים. המחקר שלי מציע התחלה של מודל יעילות שבכסף קטן יחסית יכול לעזור לבעלי הקבוצות למצוא שחקנים גדולים — ולאו דווקא את אלו שהפרשנים אומרים שהם יהיו גדולים".  

דראפט ה־NBA. לא צריך להצליח במכללות כדי להצליח ב-NBA צילום: איי פי

עבודה מצטיינת

עבודת המאסטר של טיטו — שנבחרה למצטיינת במחזור שלה מבין 42 עבודות של סטודנטים מ־27 מדינות — נכתבה במסגרת לימודיו לתואר יוקרתי במינהל וטכנולוגיית ספורט באוניברסיטת ז'נבה בשווייץ — בשיתוף המכון הטכנולוגי השוויצרי, אוניברסיטת לוזאן והוועד האולימפי הבינלאומי. אחד ממנחיו של טיטו בעבודה היה פרופ' ביל ג'רארד, איש המקצוע שליווה מקרוב את בילי בין — המנהל המקצועי של קבוצת הבייסבול אוקלנד אתלטיקס והדמות המרכזית בספר ובסרט שובר הקופות "מאניבול". "קיים סיכוי לא קטן שבעוד כמה שנים טובות האנשים שלמדו איתי לתואר יכהנו בתפקידים הבכירים ביותר בפיפ"א, אופ"א או פיב"א", אומר טיטו, שרואה את המשך עתידו המקצועי בניהול ספורט בישראל. "עשיתי את התואר בשוויץ מכיסי הפרטי, כי רקע אקדמי, לדעתי, הוא לא מותרות אלא הכרח עבור מי שרוצה לנהל ספורט".

טיטו, המגדיר עצמו כ"עכבר כדורסל מגיל ילדות", ניסה בעבודתו לנסות למצוא היגיון בשיגעון הדראפט. הוא התייעץ עם אריק שיבק, מאמן האלופה הטרייה מכבי ראשל"צ, ומאמן נבחרת הנשים לשעבר אלי רבי, כדי לפתח מדד יעילות המשקלל את נתוניו הסטטיסטיים של כל אחד מהשחקנים הנחקרים ביחס למיקום שבו הוא נבחר בדראפט ולביצועיהם של שחקנים אחרים בני אותו מחזור. בתום עבודת נמלים סיזיפית חילק טיטו את השחקנים לחמש דרגות איכות — מ"מצטיינים במיוחד" ועד אלו שבקושי זכו לדקות משחק.

טיטו אמנם התמקד בשחקנים שנבחרו בדראפטים של 2011–2004, אך לצורך קבלת פרופורציות ובחינת אמיתות נתוני המחקר השווה את נתוני השחקנים לאלו של כוכבי שלושת העשורים האחרונים ב-NBA. מהנתונים עולה כי ארבע שנותיו הראשונות של לברון ג'יימס בליגה היו עדיפות על אלו של סטף קרי, ושניהם הציגו בתחילת דרכם בליגה יכולת משכנעת מזו של קובי בראיינט — אך השחקנים הצעירים הטובים ביותר שידעה ה־NBA הם מייקל ג'ורדן ו"האדמירל" דיוויד רובינסון. "ההישג של ג'ורדן גדול במיוחד", מסביר טיטו, "הוא הגיע למספרים בלתי נתפסים אף שבתקופתו זרקו הרבה פחות שלשות ולכן רוב הנקודות שלו הגיעו בזכות משחק פיזי ואגרסיבי". עמרי כספי, לפי טיטו, הציג בשנותיו הראשונות יכולת טובה מזו שציפו ממנו.

המחקר של טיטו מגלה גם כי למרות מבול השלשות של סטף קרי וחבריו לגולדן סטייט — דווקא לשחקנים שזרקו הרבה פעמים מחוץ לקשת בקולג' היתה נטייה להציג יכולת מאכזבת כשעברו לליגה המקצוענית. מנגד, שחקנים שבשנתם האחרונה בקולג' חתרו למגע עם היריב, והלכו פעמים רבות לקו העונשין או לקחו ריבאונדים רבים — נטו להציג בתחילת דרכם ב־NBA יכולת כללית גבוהה מזו שציפו מהם.

המחקר מנפץ את ההנחה כי צבירת ניסיון או הצלחה בקולג'ים מהוות אינדיקציה לבחירה איכותית. לפי טיטו, 44% מהשחקנים שהעפילו בקולג' לטורניר 16 הגדולות של טורניר ה־NCAA הוגדרו כ"מאכזבים" בשנותיהם הראשונות ב־NBA. בצד השני של המשוואה, 39% מבין השחקנים שהוגדרו במחקר "מצטיינים במיוחד" כלל לא השתתפו בטורניר המכללות היוקרתי. נתון נוסף ומעורר מחשבה מגלה כי 89% מבין השחקנים שלא הצליחו להסתגל לליגה הטובה בעולם (מיעטו לשחק או לא שיחקו כלל) סיימו שלוש או ארבע שנות קולג' — ומנגד 65% מבין אלו שהצטיינו במיוחד בתחילת דרכם ב־NBA צברו בין אפס לשנתיים במכללה.

העבודה של טיטו מטילה ספק גם בקשר שבין מאמני הקולג'ים הוותיקים להצלחה עתידית ב־NBA. רוב מוחלט, 76%, מבין השחקנים המאכזבים שיחקו בקולג' דווקא אצל המאמנים המנוסים ביותר בליגת המכללות (בעלי 11 שנות ניסיון ומעלה). אחד מכוכבי הרשימה המפוקפקת הוא מיודענו ג'ו אלכסנדר, שנבחר בדראפט 2008 במקום השמיני והמבטיח לאחר ששיחק במכללת מערב וירג'יניה תחת בוב האגינס, בעל ותק של יותר מ־28 שנות אימון. אלכסנדר שרד שנתיים וקצת ב־NBA.  

שהעבודה עלתה פה על משהו, ובעלי הקבוצות ב־NBA מפספסים, שנה אחר שנה, שחקני קולג' שמתאימים להם מהסיבות הלא נכונות — רק כי הם מגיעים ממכללות קטנות ועברו אצל מאמנים פחות מנוסים". צילום: עמית שעל

האירופים אחלה

טיטו מדגיש כי עבודת המאסטר שלו "בוחנת קורלציה, לא סיבתיות", ומפרט. "יכול להיות שממש במקרה רוב מוחלט מבין השחקנים שלא הצליחו ב־NBA בשנים הראשונות שיחקו בקולג' אצל המאמנים הכי מנוסים. זה חלילה לא מוחק את הרזומה המרשים של אותם מאמנים או מכללות — ואני גם ממש לא מציע לזלזל בזה. אבל גם יכול להיות שהעבודה עלתה פה על משהו, ובעלי הקבוצות ב־NBA מפספסים, שנה אחר שנה, שחקני קולג' שמתאימים להם מהסיבות הלא נכונות — רק כי הם מגיעים ממכללות קטנות ועברו אצל מאמנים פחות מנוסים".

אם נשיא קבוצת NBA יפנה אליך ויבקש ממך לעזור לו — תוכל להמליץ לו את מי לקחת בדראפט?

"עכשיו אני יכול רק לתת הערכה, אבל אם הוא באמת ירצה עבודה רצינית, אז שיעניק לי את הכלים לחקור לעומק את הממצאים — ואז אוכל להגיש לו המלצות קונקרטיות שיעניקו לו יתרון על פני קבוצות אחרות לדראפט".

אתה יכול להעריך היום אם דראגן בנדר, שלא קיבל הרבה דקות במכבי תל אביב, יצליח ב־NBA?

"קבוצות NBA בוחרות ברובן פוטנציאל, לאו דווקא שחקן שכבר בשל, ובנדר הוא בדיוק כזה. חוץ מהגובה ומוטות הידיים המרשימים שלו, יש לבנדר יתרון נוסף — וזה מוצאו הבוסני. במחקר גיליתי ששחקנים יוצאי מדינות מערב או דרום אירופה — כמו ג'ואקים נואה, סרג' איבקה, ניקולה פקוביץ', ניקולה מירוטיץ', מארק גאסול ואחרים — היוו חלק נכבד במיוחד, 15%, מכלל השחקנים שעברו את ארבע השנים הראשונות ב־NBA בהצלחה ואף בהצלחה מרובה".