כדורגל אמריקאי בסוף שבוע הסופרבול. כן, זה היה הזוי

בשנה שעברה, לקראת סופרבול 50, טנסי היתה בטירוף. עבור האוהדים זה היה מפגש מאוד פיקנטי בין דנבר ברונקוס ובוגר אוניברסיטת טנסי וגיבור העל של המדינה פייטון מנינג, לבין קרוליינה פנתרס שגם משחקת יחסית לא רחוק וגם אהודה בגלל קאם ניוטון. השנה, לעומת זאת, היתה תחושה של אדישות מסוימת לקראת המשחק. כלומר, בתוכניות הבוקר לקראת סוף השבוע כמובן שהיו את האייטמים הקבועים על איפה רואים את המשחק וכמה עולה כרטיס על קו ה-50 יארד, אבל התחושה הכללית היתה שוויון נפש - גם ביחס לטירוף של שנה שעברה וגם ביחס לטירוף הכללי מפוטבול. פלייאוף ה-NFL היה מאוד מאכזב עם משחקים חד-צדדיים, ניו אינגלנד פטריוטס וטום בריידי לא אהודים כאן במיוחד ולאטלנטה פלקונס חסרה מסורת ואבק כוכבים (למרות עונה מצוינת של מאט ראיין) כדי לסחוב על הגב את החגיגה ביוסטון עם ליידי גאגא והפרסומות עבור מי שלא אכפת להם מהתוצאה.

טנסי היא מדינה חולת פוטבול, אבל הקבוצה המרכזית שם היא קבוצת המכללות של האוניברסיטה, טנסי וולונטירז, שאהודה הרבה יותר מאשר קבוצת ה-NFL טנסי טייטנס, שדווקא נתנה עונה לא רעה, אבל כהרגלה לא הגיעה לפלייאוף. השבוע היה מה שנקרא "יום החתימה", שזה בערך המקבילה האוניברסיטאית לדראפט, רק שבמקום שהקבוצות בוחרות את השחקנים שיצאו מהמכללות, אלה הבוגרים המיועדים של התיכונים שמחליטים איזה כובע לשים על הראש ולאן ייקחו את הכישרון שלהם בארבע השנים הבאות. ההתלהבות מההחלטות של בוגרי תיכונים מבטיחים להתחייב לטנסי, היתה הרבה יותר ניכרת מהיחס לסופרבול, אירוע הספורט השנתי הנוצץ בעולם. העדפת פוטבול מכללות לאו דווקא ייחודי לטנסי, אלא מאפיינת בעיקר את מדינות הדרום.

היות ופוטבול הגיע כמעט למעמד של דת בטנסי, ההחלטה לקיים משחק כדורגל בסוף השבוע של הסופרבול היא כמעט חילול הקודש באחד האזורים הכי דתיים באמריקה, חלק מרצועת התנ"ך. יחד עם זאת, ההתאחדות האמריקאית החליטה שדווקא זה סוף השבוע המתאים להביא את נבחרת הגברים למשחק ידידות מול ג'מייקה הבינונית באצטדיון די נידח בצ'טנוגה - עיר אפורה בטנסי עם קבוצה בליגה חובבנית שמשחקת על דשא סינתטי ועוד ביום שישי קר. צ'טנוגה היא עיר פחות אטרקטיבית מנשוויל או ממפיס המרכזיות עם קבוצות הספורט המקצועניות, אין לה את ההילה האוניברסיטאית של נוקסוויל עם קבוצת הפוטבול שמביאה למעלה ממאה אלף צופים לכל משחק בית וגם לא של קבוצה ב-MLS.

טום בריידי, הקוורטרבק של ניו אינגלנד פטריוטס, זוכת הסופרבול ה-51 צילום: איי פי

מה שכן, לטנסי אין קבוצה בליגת כדורגל מקצוענית (קבוצה מנשוויל עשויה להצטרף ל-MLS בעתיד) ולצ'טנוגה אין קבוצות בליגות המקצועניות בענפי הספורט האחרים כפי שיש לערים האחרות בטנסי, ככה שמסתפקים בכדורגל בינוני. עבור נבחרת הגברים זה היה משחק הכדורגל הראשון בעיר, שהגיע כשנה אחרי שנבחרת הנשים הביסה 2:7 את קוסטה ריקה במשחק שנערך כחלק ממסע חגיגות הזכייה באליפות העולם ב-2015, שבועות ספורים אחרי פיגוע טרור בבסיס מארינס בעיר.

במונחים אמריקאיים ובהשוואה לאצטדיוני הפוטבול שבהם בדרך כלל נערכים משחקי הכדורגל של הנבחרות הלאומיות, האצטדיון בצ'טנוגה שמכיל קצת יותר מעשרים אלף מקומות, נחשב די קטן, ככה שהרבה קרחות לא היו שם. יחד עם זאת, שירת העידוד מוגבלת מאוד (לא הרבה מעבר ל-"I believe that we can win") וכשהכרוז מנסה לדרבן את האוהדים כשהוא מציג את השחקנים בשמם הפרטי בתקווה שהקהל ישלים, זה לא ממש עובד. להגנתם ייאמר, שחלק משחקני הנבחרת הזו אנונימיים מאוד ביחס לנבחרות קודמות. הרגע המרגש ביותר עבור הקהל לא היה שער הניצחון של האמריקאים, אלא מה שקרה אחריו, כשאוהד פרץ למגרש והיתל בשוטרים עד שנמאס להם והם חישמלו אותו, עצרו אותו והובילו אותו אזוק החוצה לקולות היציעים הצוהלים.

יורגן קלינסמן במדי מאמן נבחרת ארה"ב בכדורגל צילום: רויטרס

הכדורגל האמריקאי נמצא בתקופה קצת לא ברורה. ההתאחדות לכדורגל הרימה ידיים מיורגן קלינסמן שלא הצליח להפוך את הנבחרת לכוח בינלאומי משמעותי וחזרה לברוס ארנה המוכר. את המשחק הראשון שלו מול סרביה הוא סיים ב-0:0 וגם מול ג'מייקה החלשה ארצות הברית מאוד לא הרשימה עד הגול הבודד של ג'ורדן מוריס אחרי כמעט שעה. גם סביב נבחרת הנשים שוררת חוסר ודאות. הזכייה באליפות העולם לוותה בהייפ אדיר ובדרישות לתנאים טובים יותר, אבל גם באיומי שביתה ובסכסוך עם ההתאחדות. אחרי ההדחה המאכזבת ברבע גמר הטורניר האולימפי בפנדלים, הנבחרת נמצאת במצב שאין לה הרבה במה לאיים כי למעט משחקי ידידות, עד לקיץ 2019 אין תחרויות רציניות, אלא בעיקר משחקי ידידות או משחקים בצפון אמריקה הבינונית.

למרות שנבחרת הגברים של ארצות הברית פתחה לא טוב את משחקי מוקדמות המונדיאל, היות ואזור צפון אמריקה חלש מאוד ומחלק שלושה וחצי כרטיסים, זאת תהיה הפתעה גדולה אם היא לא תעפיל לאליפות העולם ברוסיה. כמו כן, אחרי שאירחה בשנה שעברה את קופה אמריקה סנטנריו, ארצות הברית תארח הקיץ את הגולד קאפ ויש סיכוי סביר שב-2026 גם המונדיאל יחזור לצפון אמריקה. גם ליגת ה-MLS, שאמנם מדגדגת ברמתה ליגה אירופית בינונית, נמצאת בצמיחה ומדי שנה הליגה מתרחבת. כך שיש מקום לאופטימיות, אבל הכדורגל האמריקאי עוד רחוק מלאיים על ההגמוניה של הסופרבול.