טום בריידי - המקצוען האולטימטיבי מגיע לסופרבול השביעי שלו
השחקן ההיסטורי של ניו אינגלנד פטריוס על סף הפיכתו באופן רשמי לגדול הקוורטרבקים בהיסטוריה של ה-NFL. איך הוא עשה זאת?
בגיל 39, כשהוא עדיין עצבני על כך שנבחר רק בסיבוב השישי בדראפט, טום בריידי מגיע לסופרבול השביעי שלו. הוא זכה ב-4 טבעות ואם יוביל את ניו אינגלנד פטריוטס לניצחון על אטלנטה פלקונס, הוא יהיה הקוורטרבק היחיד בהיסטוריה עם 5 ניצחונות בסופרבול. הוא עושה זאת בעונה שהוא התחיל אותה מאוחר בגלל עונש מהליגה (פרשת הוצאת האוויר מהכדורים) וכשרבים הביעו ספק לגבי היכולת שלו, בגילו, לעמוד בדרישות הבלתי מתפשרות של המקצוע. יותר מזה, הוא ממשיך להשתפר, מנטלית, טכנית ובעיקר פיזית.
לפי דן פומפיי מ-Bleacher Report במבחנים הפיזיולוגיים של הפטריוטס, בריידי לא הראה ירידה באף אחד מהמבחנים השנתיים שעושים בקבוצה. למען האמת, הוא רץ מהר יותר, קופץ גבוה יותר וזורק רחוק. אלכס גוררו, מאמן הכושר של הפטריוטס, ציין: "בשלוש השנים האחרונות הוא משתפר בכל מבחן". זה עד כדי כך מדהים, שבריידי, כיום, רץ יותר מהר 40 יארד מאשר כשהיה בקולג'.
תזונה נכונה ו...
איך זה קורה? בעבר ציין בריידי שהכל קשור בדיאטה שלו. בראיון לספורטס אילוסטרייטד ב-2014 הוא הסביר: "אני צורך 80% אַלְקָלִי (בסיס) ו-20% חמצי - מה ששומר על איזון והרמוניה במערכת העיכול". אלן קמפבל, השף הפרטי של בריידי סיפר ב-Boston.com שהתזונה הזו כוללת 80% ירקות, דגנים מלאים ו-20% דגים ובשרים רזים. בריידי לא נוגע בסוכר, קמח לבן, ירקות ממשפחת הסולניים (פלפלים, עגבניות, חצילים, תפוח אדמה ועוד). השומן מגיע אך ורק משמן זית על אוכל לא מבושל. בישולים בשמן רק עם שמן קוקוס. מלח מעובד, פטריות, קפה, חלב ומוצרי חלב גם כן אסורים בביתו ובבית אשתו, הסופר מודל הברזילאית, ג'יזל. בריידי שותה אלכוהול לעיתים רחוקות, אבל מדענים בספק גדול שהדיאטה הזו מאפשרת לו להשתפר פיזיולוגית ורוברט או יאנג, ש"המציא" את הדיאטה הורשע בעיסוק ברפואה ללא רישיון.
טום בריידי. כל חייו מאורגנים סביב פוטבול צילום: גטי אימג'ס
בכל מקרה, למרות שבריידי טוען שהדיאטה שלו הופכת אותו לתופעת טבע, כנראה שהיא רק חלק מהסיפור של הקוורטרבק שבדרך להיות הגדול בכל הזמנים.
אז מה הסוד? זה נשמע בנאלי אבל זה מתחיל בזה שכל החיים של טום בריידי מאורגנים כך שיצליח בפוטבול. הכל מסביב למשחק. כל לילה הוא הולך לישון מוקדם, 9 בערב, ומתעורר בלי שעון מעורר בזכות "תרגילי מוח" שלמד; כאמור הוא גם שומר בקפדנות על דיאטה סופר מוזרה; הוא מעסיק פסיכולוגים, מאמני שינה, תזונאים, שפים ואנשי מקצוע אחרים כדי שיעזרו לו להאריך את הקריירה שלו; והוא עושה אימונים ללא משקולות אלא עם גומיות - כדי לא להפר איזון שרירי בגילו המאוחר.
הוא חי וחושב פוטבול יותר מכל אחד אחר על הפלנטה.
ובכלל, ההיסטוריה שלו מלמדת שההצלחה שלו מתחילה בראש: מתשוקה למשחק, דרך תחרותיות רצחנית ועד חוכמה בלתי רגילה וניהול קריירה מצוין. גם החיבור המושלם עם הגאון-המרושע, מאמן הפאטס, ביל בליצ'יק סייע לבריידי להגיע לאן שהגיע ואולי גם להמשיך את הקריירה בגיל 45 כפי שהוא רוצה.
"ההחלטה הטובה ביותר בהיסטוריה של הפאטס"
כבר כקוורטרבק בתיכון בריידי הראה ניצוצות, אבל בעיקר שקדנות ולמידת המשחק. הוא היה מזמין את חבריו לנבחרת ההיי-סקול לצפייה בסרטי וידאו של משחקי פוטבול והיריבות הבאות. אימו היתה מכינה לכולם אוכל והמנהג המשיך שנים.
בקולג', הצטרף לקבוצת הפוטבול של אוניברסיטת מישיגן ובגלל עומס בעמדתו, נשאר קוורטרבק שביעי של הקבוצה. אך זה לא ייאש אותו. הוא שכר פסיכולוג צמוד שיעזור לו להתמודד עם הלחץ והאכזבה. באופן צפוי, נהפך לשחקן חשוב בקבוצה. האמונה העצמית שלו בסוף תקופת הקולג' היתה בשיאה. ועל פי סיפור ב-MMQB מיד עם בחירתו בדראפט אמר לרוברט קראפט, הבעלים של הפאטס, ש"הוא עשה את ההחלטה הטובה ביותר בהיסטוריה של הפרנצ'ייז". זו לא היתה יוהרה. זו היתה הבטחה.
התחרותיות שלו היא גם כן ספקית סיפורים למגזינים, עיתונים וספרים. כל שחקן בפאטס, בעבר ובהווה, מספר שבריידי הוא ה"איש הכי תחרותי בעולם". דמיאן הורד, לשעבר בניו אינגלנד, סיפר שפעם בריידי העניק לחבריו לקבוצה "שיחת מוטיבציה" לקראת משחק צדקה מול כבאים. בריידי לא היה מוכן להפסיד גם משחק כזה. והיו גם סיפורים על כך ששבר מטקות של פינג פונג לאחר הפסדים במשחקים בבית המועדון. אגב, הוא בעצמו הודה שהתחרותיות יכולה לפגוע בו ולכן עבד על שפת הגוף שלו כדי שהחברים לקבוצה לא יראו שהוא מאוכזב מהם.
הדרישות שלו מחבריו לקבוצה לא מתפשרות. הוא מכריח את כולם להתאמן מעבר לדרוש בתנאים שהוא מצפה להם במשחק. למשל, מול אור השמש לקראת משחק צהריים. הוא משלם לשחקני אימון (שחקני סגל מאוד מורחב) שמצליחים לחטוף לו כדור, כדי שלא יפחדו או ירחמו עליו. כשהיה מושעה בעקבות שערוריית הכדורים הלא מנופחים (שערורייה שהתנפחה מעבר לכל פרופורציה, אגב) ולא היה יכול להגיע למגרש האימונים של הפאטס, התקשר לאחד הרסיברים שלו, ווס וולקר, כדי להתאמן איתו בחצר האחורית בביתו על זריקות ותפיסות. אחרי הניצחון בחצי הגמר על פיטסבורג סטילרס, בריידי ישב ב-1:30 בלילה והתחיל ללמוד את היריבה הבאה: אטלנטה פאלקונס. "למרות שזה לא בריא לי להיות ער עד כדי כך מאוחר", הסביר בראיון לרדיו. "תאמינו לי, אני יודע".
זה מדבק
תחרותיות ומקצועיות כאלו הן מדבקות. מעידים על כך חבריו של בריידי לקבוצה (מלקולם מיצ'ל: "כל אימון הוא כמו משחק"; רוב גרונקובסקי: "מאן, כל אימון הוא כייפי בגלל התחרותיות"; כריס הוגאן: "זה מדבק, אנחנו בתחרות כל יום"). וכשיש מנהל ארגון נפלא כמו בליצ'ק שבוחר את האנשים הנכונים שידבקו ב"מחלות" של בריידי, מתפתחת שושלת כמעט חסרת תקדים בניו אינגלנד, ששולטת בענף מאז שנות ה-2000. ככה זה כשהכוכב הראשי, ואולי היחיד בהצגה, הוא גם הספורטאי אולי הכי מקצוען בספורט האמריקאי.
