לאן הולכת ה-NBA אחרי דיוויד סטרן?
עונת ה־NBA נפתחת השבוע אבל השאלה החשובה היא איך היא תיראה בעוד 15 חודשים, כשהקומישינר, דיוויד סטרן, יפרוש
עונת ה־NBA שנפתחת השבוע נדחקה מעט אחורה בחשיבותה בימים האחרונים, שכן לקראת סוף השבוע הודיע הקומישינר הוותיק דיוויד סטרן על מועד פרישתו - בעוד 15 חודשים. "אמרתי לבעלי הקבוצות שהיתה לי תקופה טובה ואני אמשיך אותה. אני חושב שהליגה במצב מצוין. אני מרגיש נהדר. אני נהנה מהעבודה שלי ואני מצפה להמשיך דברים", אמר סטרן. סטרן בן ה־70 הוא הקומישינר של ה־NBA מאז פברואר 1984, אז החליף את לארי אובריאן. סטרן יוחלף על ידי אדם סילבר, סגנו מאז 2006. סטרן הודיע גם שהוא מתכנן את ההודעה על הפרישה כבר חצי שנה.
- איך מצילים את הליגה של סטרן?
- ב־NBA מסכמים עשור של שפע בשפל
- דיוויד סטרן: "תוך שנתיים לא תהיה קבוצה שתפסיד כסף"
דיוויד סטרן נחשב בעיני רבים לאב־טיפוס של הקומישינר המודרני, זה שהכניס את התרבות התאגידית ללב הספורט האמריקאי. זה שחשב על ליגה כאלמנט נצרך שיש לשווק אותו, ועל תחרותיות כערך הליבה של המוצר. סטרן הוא גם הקומישינר שידו היתה בכל, שידע לקחת סיכונים ענקיים, מוצלחים יותר או פחות (הניסיון המתמשך והיקר לחדור לסין) - ולא היה מי שיעמוד בדרכו.
שני גורמים הובילו לכך שסטרן כיהן בתפקידו כשלושה עשורים. הראשון הוא תזמון, או מזל: סטרן נכנס לליגה ב־1984, בתחילת היריבות בין לארי בירד ומג'יק ג'ונסון, שעזרה לליגה לקפוץ מספורט שחור, בעל תדמית קשה של שימוש בסמים ונטול כל יכולת משיכת צופים, אל לב התודעה האמריקאית הספורטיבית. מיד לאחר מכן שחקן אחד בשם מייקל ג'ורדן וחברת נעליים בשם נייקי החלו בזוגיות שלהם, שתשנה את הספורט לנצח.
אבל מעבר למזל, לסטרן היה המון אומץ. מצד אחד, הוא לא היסס להתערב אישית במבנה הקבוצות: הוא הטיל וטו על כמה טריידים מחשש שימנעו שוויון תחרותי (האחרון שבהם היה למנוע מכריס פול לעבור ללייקרס), ולפי תיאוריית קונספירציה ותיקה, הוא אישית טיפל במעטפה של דראפט 1985 כך שהשחקן הטוב ביותר בו, ואחד הסנטרים הטובים אי פעם, פטריק יואינג, יגיע לניקס, שמשחקת בשוק הכי חשוב לליגה, ניו יורק.
סטרן. האבטיפוס של הקומישינר המודרני. לטוב ולרע צילום: רויטרס "המקצוען"
בצדו השני של האומץ, אין ספק שסטרן הקדים את העולם והראה עד כמה הוא איש של חזון, כאשר הוא ואיגוד השחקנים הקימו את תקרת השכר, שקשרה בין הכנסות הליגה לשכר השחקנים, והובילה להבנה הגלובלית בחשיבות השוויון התחרותי להצלחת הליגה. כיום כל הליגות בארה"ב משתמשות בצורה כזו או אחרת בתקרת שכר, שמעבירה בפועל כסף מהקבוצות העשירות לקבוצות העניות.
בסיכום הקריירה שלו, סטרן הוסיף שבע קבוצות חדשות לליגה ו־28 ארנות חדשים נבנו לקבוצות בזמנו. בנוסף, 11 משרדים בינלאומיים נפתחו. על פי בריאן פינקל, מנכ"ל חברת Horrow Sports Ventures, הנושא המשמעותי ביותר עבור הליגה היה עניין פתיחת האולמות החדשים: "28 מ־30 הקבוצות משחקות כיום באולמות שנפתחו בזמנו של סטרן כקומישינר, והארנה ה־29 נבנית כיום עבור גולדן סטייט ווריורס והמדיסון סקוור גארדן בעיצומו של הליך שיפוץ ב־850 מיליון דולר. זה מאוד חשוב, כי זה מאפשר ויאפשר לקבוצות לייצר יותר כסף מכמה מקורות, כולל תאי VIP".
בכל מקרה, סטרן הגדיל את ההכנסות של ה־NBA פי 30, אם אמנם תעמוד הליגה ביעד שלה השנה - כ־5 מיליארד דולר. תחתיו הפכה הליגה מסרח עודף, שמשחקי האליפות שלה לא שודרו בלייב כדי לא לפגוע בסיטקומים עלובים, לליגה שהגמר שלה משיג מעל 10% רייטינג ארצי. בהתאם, ההכנסות מהסכמי שידור גדלו פי 40 לכ־1.3 מיליארד דולר בשנה. סטרן אמנם הפך לשנוא השחקנים לאחר המו"מ הנוקשה והיהיר שניהל מולם בשנה שעברה, אך השכר הממוצע בליגה גדל בכל זאת קצת מאז 1984, מ־250 אלף דולר ל־5 מיליון דולר לעונה.
אדם סילבר. מספר 2 יהפוך למספר 1. הוא לא טירון אבל האם הוא טוב מספיק כדי לעמוד באתגרים הקשים? צילום: איי אף פי קופץ מהטיטניק?
ובכל זאת, סטרן עוזב את הליגה כשהוא הרבה מעבר לשיא, וכמוהו גם ה־NBA. בשלוש השנים האחרונות גרם סטרן לעצמו ולליגה נזק רב. בכל תאגיד אמיתי, שמתנהל על סמך אמות מידה כלכליות ולא כצעצוע של מיליארדרים, הוא היה עף הביתה מזמן. אחרי הכל, סטרן כשל ביצירת תנאים בני־קיימא עם החתימה על הסכם השכר הקיבוצי מול השחקנים ב־2006, וכשל עוד יותר בהתמודדות מול המשבר הכלכלי שיצרה בועת הסאב־פריים. התוצאה המשולבת של שני כישלונות אלה היתה שהליגה הזו הפסידה כמיליארד דולר בשלוש השנים 2009–2011. בנוסף, אולי ההסכם הקיבוצי החדש יעזור לאזן את הליגה מבחינה כלכלית, אבל ה־NBA היא עדיין הליגה הכי פחות תחרותית והכי צפויה מבין ענפי הספורט הגדולים. השוויון התחרותי המפורסם מתקיים הרבה יותר בבייסבול, שמכניס 40% יותר מהכדורסל בשנה, ובוודאי שבפוטבול, וה־NFL כבר נושקת להכנסות של 10 מיליארד דולר לעונה.
מה הלאה? האיש שיירש את סטרן הוא, כאמור, אדם סילבר (50), והוא הראשון שיעיד שהוא נכנס לנעליים ענקיות. 30 הבעלים של ה־NBA הם חבורה של ילדים מפונקים וחמדניים מאוד, וסטרן כיהן שלושה עשורים בתפקיד הודות ליכולתו לרצות את רובם במרבית הזמן. סילבר איננו טירון, הוא נמצא בליגה מאז 1992, מכהן כסמנכ"ל התפעול (COO) של ה־NBA, וזוכה להערכה רבה בליגה, אבל יש הבדל גדול בין להיות מספר 2 לבין להיות מספר 1. בין ההחלטות שימתינו על שולחנו: האם לצמצם קבוצות מפסידות, והאם לאשר שימוש בלוגואים מסחריים על המדים כדי לשפר את תזרים המזומנים של הקבוצות, משהו שסטרן נמנע ממנו גם בשלוש השנים הקשות שהליגה עדיין מנסה להתאושש מהן.
סילבר, על פי דיווחים רבים, היה האחראי ל"עצירת הדימום" של ה־NBA ועבד ביחד עם הבעלים כדי לשנות את העסקים שלהם ולהתמודד טוב יותר עם דרישות השכר של השחקנים. אבל התפקיד העיקרי שלו כעת היא להפוך את הליגה ליותר רווחית. וזו תהיה משימה קשה מאוד.
