איך מצילים את הליגה של סטרן?

"היכן שהמדהים קורה" - זהו הסלוגן של ליגת ה־NBA. וכן, דבר מדהים קרה: לאחר שליש עונה בלבד זהות הקבוצות שיהיו בפלייאוף כבר סגורה - כך לפי ג'ון הולינג'ר, מומחה הסטטיסטיקה של ESPN.

החישוב של הולינג'ר מסתכל לא רק על המאזן כרגע, אלא על לוח משחקים, והפוטנציאל של כל קבוצה, ואז מחשב את שארית העונה 5,000 פעמים ולפי זה מסיק את הסיכויים לכל קבוצה עבור כל שלב בפלייאוף - עד האליפות. כך, לדוגמה, אם לפיניקס יש כרגע מאזן טוב יותר מליוסטון, עדיין ליוסטון יש סיכוי גדול יותר להגיע לפלייאוף, במיוחד לאחר הטריידים האחרונים של פיניקס.

המכונה של הולינג'ר איננה מדויקת ב־100%. אבל היא כן מאוששת תחושה שלפיה ברור - עוד לפני תחילת העונה, ובוודאי עכשיו - אילו קבוצות יגיעו לפלייאוף ואילו לא. לפי הולינג'ר, לכל היותר תשע קבוצות מתחרות על שמונה מקומות בשני המחוזות, מזרח ומערב. וזה אומר, בגדול, שהכל כבר סגור וחתום, ושיש לנו עוד שני שליש עונה של שעמום המחץ, והדבר היחיד שיכתיב את העניין הוא לראות איזו קבוצה תגיע חמה לפלייאוף. מהצד הכלכלי, זה מסביר לא מעט את חוסר היכולת למכור כרטיסים בערים רבות מדי בליגה.

סטרן. רדיקליות זה לא בשבילו אבל הליגה צריכה שינויים רדיקליים צילום: איי פי

אפילו בבייסבול מעניין יותר

לשם השוואה, בפוטבול, שלושה משחקים לפני סוף העונה (מתוך 16), רק קבוצה אחת, ניו אינגלנד פטריוטס, הבטיחה את השתתפותה בפלייאוף, מעשית ותיאורטית. קבוצה אחרת, אטלנטה פאלקונס, תהיה שם בוודאות. אבל משם ואילך, מתחרות תשע קבוצות על חמישה מקומות בכל אחד מהבתים. זה אומר שב־18 ערים יש קדחת פוטבול עם סיכוי אמיתי להגיע לפלייאוף - וחשוב לא פחות, סיכוי אמיתי לפספס אותו. וזה מה שהופך את הליגה הזאת למרתקת כל כך.

ואמנם, בשליש הדרך, רק חמש קבוצות מתוך 32 נראו כמחוץ לתמונה. כמובן, שלעונות ספורט יש נטייה להפתיע. אבל זו בדיוק הבעיה: תביטו בקבוצות ה־NBA, ותנסו למצוא אחת שפתחה רע במיוחד, אבל יש לה בכל זאת את הכלים להפתיע ולהגיע לפלייאוף. וכמה קבוצות כדורסל פתחו את העונה כמועמדות ודאיות לפלייאוף, כמו דאלאס קאובויז בפוטבול, והתרסקו לחלוטין?

אבל פוטבול היא עונה קצרה והפכפכה. בבייסבול, אחרי השבוע התשיעי בעונה האחרונה, 21 קבוצות הציגו מאזן של יותר מ־50% ניצחונות או קרוב לכך, שזהו המדד לתחרותיות של קבוצה בליגה הארוכה הזו - 162 משחקים - והתחרו אפוא על שמונה מקומות.

חייבים לשנות

ה־NBA חייבת למצוא מודל חדש. דומה שהפתרון המתבקש, לקצר את העונה, ובכך להעלות את חשיבותו של כל משחק לא נשקל אפילו, מכיוון שהוא בא על חשבון ההכנסות ממשחקי הבית שיקוזזו, ולכן לעולם הבעלים לא יסכימו לו. הפתרון הבא אפוא יהיה לשנות את פורמט הפלייאוף ולכלול אפשרות למשהו דינמי יותר. גם כאן הבעלים לא ישושו לקזז במשחקי הבית של הפלייאוף, שמהווים הכנסה בטוחה יחסית של מיליון דולר למשחק, אבל אין מה לעשות, משהו חייב לקרות, אז הנה כמה אפשרויות מעניינות, גם אם מוזרות.

סטיב נאש על הפרקט בזמן שחבריו לקבוצה על הספסל. הכל ידוע מראש צילום: איי פי

אופציה 1: ריאליטי

לתת לקבוצות בעלות המאזן הטוב יותר לבחור את היריבה שמולה הן יתמודדו בפלייאוף. תחשבו על "הישרדות" פוגשת את ה־NBA: השורדים בוחרים את מי לקחת איתם למועצת השבט הקרובה, ושם לשחק מולם. תארו לכם שבוסטון, אלופת המזרח, תבחר לשחק נגד ניו יורק, שסיימה במקום החמישי במזרח, במקום מול אינדיאנה, שתסיים במקום השמיני, כי היא מרגישה בנוח במאץ' אפים מולה.

למה כן: זה יכניס מלא דם רע לסדרות, מכיוון שכבודו הפגוע של מועדון שלם - הבעלים, המאמן, השחקנים וכמובן, האוהדים - יהיה נוכח תמיד. כל ספורטאי, ובוודאי האתלטים התחרותיים מה־NBA, ירצה להוכיח את עצמו מול מי שבחר לשחק דווקא כנגדו. לאחר מכן תבחר השנייה בכל מחוז, השלישית, והרביעית תיאלץ לשחק מול מי שנותרה. יום הבחירה הוא אירוע תקשורתי, מעניין לא פחות מהדראפט: סלקשן סאנדיי. אפסייד כפול: להחיל את זה בכל סיבוב פלייאוף, לא רק בראשון.

למה לא: רעיון רדיקלי מדי עבור חבורת החליפות של סטרן, שלא אוהבת דברים רדיקליים. עשוי ליצור בעיות לוגיסטיות (דוחה את הידיעה על יעדי מסעות החוץ עד לשנייה האחרונה).

אופציה 2: טיפול בשוק

שינוי מספר הקבוצות בפלייאוף. בליגה שבה בערך חצי מהקבוצות הן סבירות ומעלה, וחצי הולכות לפלייאוף, ברור מדי, כפי שכתבנו לעיל, מי תהיה בפלייאוף ומי לא וגם הפלייאוף ארוך מדי. אפשרות 2 היא לחתוך בחצי את מספר העולות לפלייאוף - מ־16 קבוצות לשמונה - ולבטל לחלוטין את הסיבוב הראשון.

למה כן: קיצור עונת הפלייאוף והסיבוב הראשון, שנחשב לצפוי ביותר, יעזור לרייטינג. בנוסף, תזכה הליגה להגברת העניין בעונה הרגילה, שכן לפתע נוצר מירוץ בין קבוצות טובות על העלייה לפלייאוף, ולא רק בקרב הקבוצות הבינוניות, שמשתרכות בקצה קבוצת העולות לפלייאוף.

למה לא: שינוי דרסטי מדי, וסטרן לא אוהב שינויים. הכנסות הסיבוב הראשון בפלייאוף חשובות מדי לבעלים, אם כי יש לכמת את העניין העודף בליגה למונחים כספיים ולבדוק האם הוא מקזז את הסיבוב הראשון. עוד בעיה: יותר קבוצות עשויות לאבד עניין מוקדם.

אופציה 3: סופרבול להומלסים

קרב על המקום האחרון בין קבוצות 8 ו־9 בדמות משחק יחיד, כשהמנצחת בו ממשיכה לסיבוב הראשון של הפלייאוף.

למה כן: כי משחק אחד, תאהבו זאת או לא, זה מלהיב. זה סופרבול להומלסים מהליגה הכי ענייה בעולם (עם הפסדים של מיליארד דולר בחמש שנים). זה ייתן תמריץ חזק לקבוצות בתחתית קבוצת העולות לפלייאוף להמשיך ולנצח כדי לא ליפול למקום השמיני, שסובל מסיכון כפול כעת: לא רק מפגש מול הקבוצה החזקה במחוז, אלא סכנת הדחה מיידית, על כל המשתמע מפספוס הפלייאוף מבחינת כסף למועדון ואכזבת האוהדים. ניתן גם להרחיב את זה לקרב בין קבוצה במקום השביעי לבין הקבוצה במקום העשירי. משחק נוסף (או שניים) של פלייאוף פירושם גם הכנסה נוספת לליגה מבלי הארכה משמעותית של העונה.

למה לא: יש משהו לא ספורטיבי בלהטיל את גורלה של עונה שלמה, שבה שוחקו 82 משחקים, על משחק יחיד. וכי זה שינוי, וכי זה דיוויד סטרן, כבר אמרנו?