ב־NBA מסכמים עשור של שפע בשפל
שווי הקבוצות בליגת ה־NBA נפל ב־3% בשנה האחרונה, 12 קבוצות סיימו את השנה בהפסד תפעולי, והשנה צופים ירידה נוספת בהכנסות. מה עושים כדי לבלום את הדעיכה?
הדרך להימורים על NBA פתוחה, וייתכנו שינויים נוספים בפורמט המשחק - כך לפי דיוויד סטרן, קומישינר ליגת הכדורסל הטובה בעולם. מה גרם לעורך הדין הוותיק לשינוי בעמדה המסורתית והעוינת של הליגה כלפי הימורים? סטרן מסכם כעת עשור, ממש אחרי שב"פורבס" חישבו ששווי הקבוצות בליגה שלו נפל ב־3% בשנה האחרונה - הירידה הראשונה מאז שבמגזין הכלכלי החלו לחשב את שווי הקבוצות לפני תריסר שנים.
העובדה ש־12 קבוצות (40% מהליגה) סיימו את השנה האחרונה בהפסד תפעולי - והליגה צופה השנה ירידה נוספת בהכנסות, שתגיע עד 5% - בוודאי עזרה לסטרן להגיע למסקנה שצריך לחשוב אחרת. המצב בממלכת החיוכים של סטרן לא נראה מזהיר מבחינה כלכלית.
ליברליזציה ב־NBA?!
ולכן עו"ד סטרן סלל את הדרך להימורים על הליגה. בטיעון ארוך למדי, ומשכנע למדי, הודה כי היום ההימורים נפוצים כל כך, ומדינות רבות חפצות בהם כהשלמה להכנסות ממסים, עד כי קשה עוד לדבוק במידה המוסרית החד־משמעית שאסור לספורט ולהימורים לחבור זה עם זה.
ממילא, יודעים היטב באמריקה, כולם מהמרים באינטרנט. אז נכון שהקהל של הכדורסל באמריקה איננו קהל הימורים קלאסי. אבל לצד האוהדים הביתיים, והבינלאומיים, והשחורים, וחובבי הסלבס, בוודאי ניתן למצוא מקום באולם גם לג'אנקיז של ההימורים. "אנחנו כעת במקום שממנו קפיצה להימורים על הליגה היא אפשרות", אמר סטרן לאיאן תומסן מ"ספורטס אילוסטרייטד", בראיון מעניין במיוחד.
סטרן בעצם אמר כאן שהוא מודע לכך שההימורים הלא חוקיים עזרו להפוך את הפוטבול לספורט הפופולרי ביותר באמריקה. קבוצת פוטבול ממוצעת שווה כמעט מיליארד דולר, שזה או־טו־טו פי שלושה מקבוצת כדורסל ממוצעת, ששווה 367 מיליון דולר. שווי קבוצות הפוטבול זינק בעשור האחרון בלא פחות מ־140%. שווי קבוצות הכדורסל עלה באותה תקופה ב־100%. מרשים, אבל פחות.
ומכיוון שהכדורסל זקוק לרענון, סטרן בהחלט מוכן לשקול את הצד הזה של הביזנס.
שינוי זה לטובה
אבל לא רק. סטרן פתוח גם לשינויים נוספים בפורמט המשחק, שיובילו לשיפור המשחק והפיכתו לדינמי יותר, שזה, בשפה של סטרן, כדורסל יותר התקפי. אולי לאפשר נגיעה בכדור מעל הטבעת (מה שמותר באירופה אך לא בארה"ב), תוך שהוא טוען שזה יוסיף "ממד של מתח" לזריקות עונשין, בפרט בסוף המשחק. ולמי שכבר עייף מהתערבותו של הקומישינר בכל היבט של המשחק, כדאי להתרשם מאופן החשיבה שהוביל להגנה האזורית, שהובילה דווקא לעלייה במספר הנקודות למשחק.
המאמנים באמריקה, כמו צביקה שרף, היו רגילים לאישית במשך כל המשחק, וראו באזורית המצאה נחותה שאמורה לאפשר לשחקנים לנוח בצד הלא נכון של המגרש - כאשר הם מגנים. גם מי שזוכר את ימי השיא של הגנות הברזל היווניות של סוף שנות התשעים רואה בעיני רוחו משחקי גמר שמסתיימים בתוצאות של 50 נקודות לקבוצה. אבל, ואת זה צפתה הוועדה המקצועית של הליגה, מרגע שהורשו המאמנים להגן בצורה אזורית, נפתחה הדלת בפני ג'נרל־מנג'רים לקחת סקוררים וקלעים בעלי הגנה בינונית, מתוך מחשבה שניתן יהיה לחפות על חולשותיהם בהגנה באמצעות האזורית.
את שאר הסיפור אפשר ללמוד מהמספרים: השנה ממוצע הנקודות לקבוצה עומד על 99.2 במשחק, 4.4 נקודות יותר מ־2001, אז לא היתה אזורית.
איפה האלימות איפה?
נכון שהליגה הצליחה ליצור משחק מהיר יותר, וזו הצלחה, מכיוון שהנחת המוצא היא שהקהל אוהב התקפה. אבל יש גם קהל שאוהב הגנות, כמו זו של הניקס בשנות התשעים, קהל שמחפש את המגע הפיזי ואת המלחמה, קהל צמא לאלימות, שגם היא אחת הסיבות להצלחה של הפוטבול.
והרי בכדורסל טוהרה הליגה מכל ממד אלים מאז הקטטה ההמונית של 2004 בין השחקנים של אינדיאנה לאוהדים והשחקנים של דטרויט, והיא די חלבית ביחס לשאר ענפי הספורט. בסיכום העשור, נדמה שההצלחה הגדולה של סטרן היא בחינוך שחקניו לצחצח את שיניהם, לענוב עניבה ולהתנהג באופן שהוא תופס כ"מתורבת יותר", כלומר לבן יותר.
ולכן אין להתפלא שלמרות דור של כוכבי על, מקובי בראיינט דרך דוויין ווייד ועד המשיח לברון ג'יימס, הכדורסל מתבוסס בדירוג ענפי הספורט באמריקה רק במקום השלישי, הרחק מאחורי הפוטבול והבייסבול.
המיזם הבינלאומי
סטרן, ייאמר לזכותו, משקיע כספים רבים בפרויקט הבינלאומי שלו, באירופה ובסין, וייתכן שהליגה רואה דיבידנדים ראשונים כאשר ההכנסות משם מגיעות לכ־5% מכלל המחזור של הליגה, שזה עדיין פחות מ־200 מיליון דולר בשנה, ועדיין אלה הכנסות.
אבל מחוץ לגבולותיה של אמריקה, הכדורסל עומד נגד הכדורגל, ודי להביט בצמיחה האדירה של הצ'מפיונז ליג בעשור האחרון כדי להבין שזו גדולה פי שלושה מהליגה של סטרן. אולי מה שלא הצליח בעשור הקודם יפרח כעת, אבל אולי גם סטרן ילמד שלא כל מה פועל היטב באמריקה מתאים לשאר העולם.
וכאן אולי כדאי לחזור לאותו הימור על ההימורים, ולהסכים שגם סטרן יודע שאם יש משהו שבכל העולם המערבי אוהבים, זה להפסיד כסף בהימורים. האם זה יהיה המרכיב הסודי שלו בקרב כנגד הכדורגל?