קווים לדמותו של בעלי קבוצת NBA

ב־1 ביולי, כשיפוג תוקפו של החוזה הקיבוצי (CBA) הנוכחי בין השחקנים לבעלי הקבוצות ב־NBA, הבעלים ינעלו את הליגה, ואז יתחילו הדיונים על סיכום חדש. עד שיושג אחד כזה הליגה בשביתה. צד אחד של המשוואה אנחנו מכירים היטב - השחקנים - אבל מה עם הבעלים? הם ברובם אנונימיים עבור ציבור אוהדי הליגה. אז כדי שתהיו קצת יותר מוכנים לדיונים הארוכים, ובשום פנים ואופן לא בשביל לעזור לכם לבחור צד - אנחנו מגישים לכם את המדריך להכרת הבעלים ב־NBA.

מארק קיובן, דאלאס מאבריקס צילום: איי פי

קודם כל, כמה הבהרות חשובות. כשאנחנו מדברים על "בעלים של קבוצה", אנחנו מתכוונים כמובן למחזיק המניות הראשי, כשיש כמה יוצאים מן הכלל. ניו אורלינס, למשל, נקנתה בחזרה על ידי הליגה. באטלנטה הבעלות מתחלקת שווה בשווה בין תשעה חברים. דטרויט נמצאת בהליך של העברת בעלות - ואנחנו נתייחס כאן לבעלים המיועד ולא ליוצא. גולדן סטייט מחולקת בין שני בעלים שרכשו אותה יחדיו וסקרמנטו היא בכלל רכוש משפחתי, וכל חברי משפחת מאלוף מתחלקים בה.

הנדל"ניסטים

ג'רי באס, הבעלים של לוס אנג'לס לייקרס, הוא הבעלים הכי ותיק בליגה, ומחזיק בקבוצה מאז 1979, אז קנה אותה עבור 20 מיליון דולר (61.5 מיליון דולר בכסף של היום). מאז היא זכתה במספר מטורף של עשר אליפויות, היתה בעוד שישה גמרים, פספסה את הפלייאוף רק פעמיים ושווה כיום 643 מיליון דולר, מקום שני בליגה רק אחרי ניו יורק (שבזמן הזה לא זכתה באף אליפות ופספסה את הפלייאוף אלפי פעמים...). כל הנתונים האלה הופכים את באס, דוקטור בפיזיקה וכימיה, לבעלים הכי טוב בליגה.

רק בדבר אחד באס לא בולט - הסקטור העסקי שבו עשה את הונו. נדל"ן. שבעה בעלי קבוצות בליגה צברו את ההון הראשוני שלהם מנדל"ן - הסקטור הכי מיוצג בליגה. השבעה הם באס, ג'רי ריינסדורף (שיקגו),סטן קרונקי (דנבר ועכשיו גם ארסנל, בין היתר), הרברט סיימון (אינדיאנה), הרב קול (מילווקי), מייקל הייזלי (ממפיס) ודונלד סטרלינג (קליפרס).

מדובר בחבורה ותיקה וזקנה של בעלים. מלבד קרונקי בן ה־64, כל היתר בני 74–78. ומלבד קרונקי והייזלי, שרכשו את הקבוצות שלהם ב-2000, האחרים עשו זאת בין 1979 ל-1985.

מיקי אריסון, מיאמי היט צילום: איי אף פי

אגב, רק עוד שתי קבוצות בליגה נקנו לאחרונה בשנות השמונים (פורטלנד של פול אלן ויוטה של משפחת מילר). שתי המשפחות האלו מחזיקות בנכסים בשווי של כמיליארד דולר (נמוך מהשווי הממוצע של בעלים, שקרוב ל־3 מיליארד דולר), והן כוללות - מלבד באס - עוד שתיים מהדמויות הכי משמעותיות בצד הזה של הליגה.

הראשון הוא ריינסדורף, שקנה את הבולס ב־1985 עבור 16 מיליון דולר (33.2 מיליון דולר כיום), זכה מאז בשש אליפויות וכיום מחזיק במועדון ששווה 511 מיליון דולר (מקום שלישי). לצד באס, ריינסדורף הוא הבעלים שרשם את התשואה הכי גבוהה על הקבוצה שלו.

סטן קרונקי, דנבר נאגטס צילום: איי פי

יש כאן הרבה מזל - הוא קנה קבוצה עם רוקי בשם מייקל ג'ורדן - אבל גם הרבה יכולת. הדמות החשובה השנייה היא זו של סטרלינג, שבניגוד לבאס ולריינסדורף לא מתחרה על אף תואר מלבד "הבעלים הגרוע בתולדות הספורט המקצועני". והוא גם זוכה בו. ועדיין, את הקליפרס הוא קנה ב־13 מיליון דולר (32 מיליון דולר כיום), וכעת הוא מחזיק בנכס השווה 305 מיליון דולר. לא רע.

המשקיעים

סקטור עסקי נוסף שמתבלט מבחינת ייצוג בליגה הוא זה של אנשים שעשו את הכסף שלהם מ... כסף. הבעלים של בוסטון, גולדן סטייט (אחד מהשניים), אוקלהומה (שקנה אותם כשעוד היו סיאטל סופרסוניקס והעביר אותם לדרום), דטרויט (הנכנס) וקליבלנד הם אנשי וול סטריט, אופציות ומספרים. מתאים להם להחזיק בקבוצת NBA. אלא שבניגוד למה שהייתם מצפים, הם לא עלו על העגלה בזמן ולא ראו את הנכסים שלהם צומחים בעשרות או מאות אחוזים.

מייקל היסלי, ממפיס גריזליס צילום: איי פי

כל החמישה רכשו את הקבוצות שלהם בעשור הזה, שניים מהם בשנה האחרונה. ומלבד ווייק גרוסבק מבוסטון, הוותיק מכולם, אף אחד מהם לא מחזיק כיום בנכס ששווה יותר ממה שהוא עלה לו מלכתחילה. יספר לכם על זהדן גילברט, שקנה את קליבלנד קבאלירס עם לברון ג'יימס, והיום מחזיק באחת הקבוצות הגרועות והעצובות בליגה.

אבא קנה

שישה גברים שיכולים לומר היום שהם הבעלים של קבוצה יכולים גם לומר שזו מתנה מאבא. בערך. ארבעה מתוכם קיבלו את הקבוצה ישירות מהסניור: מיקי אריסון קיבל את מיאמי היט מטד; בריאן רוברטס קיבל מאבא את קומקאסט (חברת תקשורת עם 100 אלף עובדים ובשווי עשרות מיליארדי דולרים), ועל הדרך גם את פילדלפיה; ג'יימס דולאן נהנה להרוס את הצעצוע שקיבל מאבא צ'ארלס (חבל רק שהצעצוע הזה הוא הניקס); וגרג מילר מחזיק בכל הנכסים של אביו המנוח לארי, כולל יוטה ג'אז.

עוד שניים - האחים מאלוף מסקרמנטו ורוברט סארבר מפניקס, שקנו את הקבוצה מהכסף של אבא. מעבר לכך, אין כל כך איך לאפיין את החבורה הזו. יש כאן בזבזנים (דולאן), מצליחנים (אריסון), עשירים במיוחד (רוברטס), וגם כאלה שמחפשים לעזוב (מאלוף).

המיוחדים

לפני שנגיע לבעלים הכי מובחנים ומובדלים בליגה, יש לנו עוד שבעה לעבור עליהם, כשהמשותף היחידי להם הוא שהם לא מנדל"ן, לא מפיננסים, ולא קיבלו את הכסף מאבא. כלומר - אנשי עסקים שעשו בעצמם את הדרך למעלה בענפים ותיקים ומוכרים.

כצפוי, נמצא כאן הכל מהכל. טד לאונסיס (לשעבר בכיר ב-AOL), שקנה את וושינגטון אחרי שאייב פולין נפטר, ומרבית החברים שמחזיקים באטלנטה (כולל בני משפחת טד טרנר) מגיעים מתחום התקשורת.

אורלנדו, יוסטון וטורונטו מוחזקות בידי אנשים שעשו את הכסף שלהם מלקנות חברות ולמכור אותן ביותר. וכאן, כמו שהייתם מצפים - הם באמת יודעים מה הם עושים. הקבוצות האלה נקנו ב־91', 93' ו־98' בהתאמה בסכום כולל של 441 מיליון דולר (בחישובי אינפלציה), ושוות כיום ביחד 1.227 מיליארד דולר לפי "פורבס".

מינסוטה וסן אנטוניו מוחזקות בידי אנשי תעשייה ישנה. פיטר הולט קנה את הספרס ב־93' בשביל 75 מיליון דולר (116 מיליון דולר כיום), זכה מאז בארבע אליפויות ומחזיק היום בנכס של 404 מיליון דולר, שזה פי חמישה מיתר הנכסים שהאיש מחזיק בהם.

גלן טיילור, טייקון הדפסה (באמת), הוא איש ששווה כ־2.2 מיליארד דולר, ועדיין זה לא עוזר לוולבס. גם הוא, כמו כל מי שקנה קבוצה לפני יותר מ־15 שנה ועדיין מחזיק בה, ראה תשואה יפה בשווי הנכס (שילם 89 מיליון דולר ב-95', שזה 130 מיליון דולר בכסף של היום, ושווי הוולבס עומד כעת על 264 מיליון דולר).

היתר (סלבס)

את ארבעת הבעלים הנותרים באמת שאין דרך לשים תחת כותרת אחת. כשתראו את השמות תבינו: מייקל ג'ורדן (שרלוט), מיכאל פרוחורוב (ניו ג'רזי), מארק קיובאן (דאלאס) ופול אלן (פורטלנד). הראשון - הכדורסלן הגדול אי פעם. השני - הבעלים הזר הראשון בתולדות הליגה, אוליגרך ששווה 18 מיליארד - יותר מכל בעלים אחר בליגה. השלישי - הילד הרע של הבעלים, הבחור הכי רועש וכיפי שמחזיק בקבוצה ושיאן בספיגת קנסות. הרביעי - ממייסדי מיקרוסופט, אדם השווה 13 מיליארד דולר ושקנה את הבלייזרס כבר ב־88', בגיל 35. מאז עשה הכל בשביל להעמיד קבוצה תחרותית אבל אף פעם לא זכה בתואר.

חזית אחידה?

100 מיליארד דולר, לפה או לשם - זה השווי הכולל של בעלי קבוצות ה־NBA. עבור 98% מהם - הקבוצה שהם מחזיקים בה איננה העיסוק המרכזי שלהם, ובשביל אף אחד היא לא מקור ההכנסה שממנו בנו את הונם או שהם תלוי בה כיום כדי להתקיים.

העובדה שמרביתם מחזיקים קבוצות שמפסידות כסף, הפסד כולל של בין 300 ל־400 מיליון דולר בשנה בשנים האחרונות, לא תרים או תפיל אותם. אבל כשזה המצב - ברור שצריך שינוי.

המשימה של הבעלים תהיה ברורה: לאפשר לדייויד סטרן, הקומישנר, להציג חזית אחידה בשביל להשיג חוזה שכר קיבוצי חדש שיציל את הבעלים מעצמם ומבזבוז הכספים המטורף שלהם. אבל עם כל כך הרבה דמויות, מכל כך הרבה תחומים ורקעים, זו לא תהיה משימה קלה.